"ארץ נהדרת" חתומה על לא מעט חיקויים קורעים, דמויות מקוריות אדירות ומטבעות לשון שכבר הפכו לחלק מהשפה. ואולם, במובנים רבים, ההצלחה הגדולה של התכנית נובעת מכך שלמרות הרייטינג והכוח הבלתי מוגבל שלה, התכנית נמנעה מלהפוך לבריון שכונתי. הסאטירה של "ארץ" הצליחה להיות חודרת ומכאיבה, אך אף פעם לא פוגענית ללא סיבה. יש כמובן מי שיחלקו על הטענה הזאת, בעיקר בצד הימני של המפה הפוליטית. מתנחלים מרגישים שנעשית להם בתכנית דה-הומניזציה באופן עקבי, בצלאל סמוטריץ' בוודאי לא מרוצה מהעובדה שאישה נבחרה לגלם אותו (מה שהופך את הבחירה הזאת לעוד יותר גאונית) ורבים התלוננו נגד הבחירה להציג את נפתלי בנט עם צמות-נטע-ברזילי שעשויות מתפילין. מבחינת צופים רבים זו באמת הייתה חציית קו אדום, גם אם לא הייתה ליוצרים כוונה אמיתית לפגוע.
"גאון אינו עושה שגיאות", כתב ג'יימס ג'ויס על שייקספיר, "הטעויות שלו מכוונות, והן שערי התגלית". קשה להתווכח עם הקביעה שמולי שגב גאון, בטח בתוך הביצה המקומית. להחזיק במשך 18 שנים את מותג הטלוויזיה הבידורי הכי חזק בלב הפריים טיים של ישראל, אל מול כוחות קולוסאליים שהצופה הממוצע אפילו לא מודע אליהם, זו חתיכת גאונות. העובדה שלמרות הביקורת (המוצדקת בחלקה), למרות לחצים פוליטיים ולמרות אילוצים תקציביים - "ארץ" עדיין שומרת על יציבות בכל המדדים בכל אחד משלושת העשורים של המאה הנוכחית. זה הישג חסר תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית.
בשבוע שעבר "ארץ" הותקפה שוב, הפעם על ידי אנשים שנפגעו מהחיקוי של הרב קנייבסקי. חסידיו כל כך נעלבו, עד שהם אפילו לא חיכו בכלל לשידור התכנית. עצם הרעיון על חיקוי של "שר התורה" בתכנית כבר העליב אותם עד עמקי נשמתם. במקרה הזה, הבריון היה הצד הנעלב. זה שניסה להפעיל צנזורה. זה שקבע שיש דברים שלא צוחקים עליהם. בפועל, למרות שהתסריטאים לא ריחמו יותר מדי על קנייבסקי, הבדיחה לא באמת הייתה על חשבונו. בטח לא הייתה מטרה לפגוע בו. הוא הוצג כ"ראש הממשלה" כדי להגחיך את דמותו של נתניהו, הנאשם בפלילים שמתחנן בפני נכדו של הרב שיעזור לו להשליט קצת סדר בציבור שלו. זה היה מערכון טריקי לכתיבה, ו"ארץ" הצליחו להעביר את הסאטירה הכל כל מתבקשת שלהם בצורה חכמה, גם אם לא מעודנת במיוחד.
השבוע, לאחר ההלוויות ההמוניות במאה שערים, היה רק מתבקש שהסוגיה שוב תגיע למפעל הסאטירה של "קשת". בין אם זו טעות מכוונת או לא, מבין שערי התגלית של "ארץ נהדרת" פרצה אתמול בורות מרגיזה. הבחירה לתקוף את הפרת החוק הבוטה בהלוויות של הרב סולובייצ'יק והרב שיינר הייתה האובייס, אבל איך קשור לסיפור השר אריה דרעי? לא שחסרות סיבות מוצדקות לחלוטין לתקוף את דרעי. השחיתות שהורשע בה, ההתרפסות הפתטית בפני נתניהו וכתב האישום שבדרך כלל מספקים יופי של קרקע לקומדיה - אבל הניסיון להציג את הציבור שלו כמפר הנחיות קורונה פשוט חוטא לאמת. קשה לצחוק ממשהו כשאתה יודע שהוא מבוסס על שקר, כזה שפוגע באנשים בלי סיבה.
האמת היא שהרבנים הספרדים שמזוהים עם ש"ס לא רק שהנחו את הציבור לפעול לפי ההנחיות של הממשלה, הם גם המליצו על משנה זהירות מעבר לנקבע חוק. עוד לפני שהממשלה הכריזה על ההגבלות, הרב דוד יוסף פסק שיש לסגור את בתי הכנסת והורה להתפלל ביחידות. האמת היא שהציבור החרדי-ספרדי המשיך לשמור על משנה זהירות גם בתקופת "בין הסגרים". לא היו שם חתונות המוניות או הלוויות המוניות, ולמעשה גם כשהחוק התיר תפילה במניין הרבנים הורו להמשיך להקפיד על תפילות יחידניות. האמת היא שהביקורת נגד הציבור הספרדי עוד יותר לא הוגנת כשהיא מגיעה בהקשר של הלוויה המונית, בטח כשבזיכרון עדיין מהדהדת הלווית הקורונה הצנועה של הרב הספרדי הראשי לשעבר, בקשי דורון, בה השתתפו פחות מ-20 איש.
האם ההצטרפות של יניב ביטון לסגל המורחב של "ארץ" היא מהדברים הטובים שקרו לתכנית אי פעם? בוודאי. האם החיקוי שלו מושלם בכל דרך? אמת ויציב. האם אריה דרעי, מהפוליטיקאים החזקים בישראל, לא הרוויח ביושר את חצי הביקורת? אמן ואמן. ועדיין, יש טעם לפגם, לכל הפחות, בניסיון לטשטש את ההבדלים בין הקבוצות המאוד שונות בתוך "הדמון החרדי" שמוצג בטלוויזיה החילונית. להציג את מנהיג ש"ס כאחראי להלוויה של חסידות בריסק זה כמו להציג את שמעון מזרחי כיו"ר של הפועל תל אביב. כמו להציג את אבי ניר בתור מנכ"ל רשת. כמו להציג את בני גנץ כמועמד מוביל לראשות הממשלה. יש דברים שלא עושים. במקרה הטוב מדובר בבורות מפתיעה, ובכל מקרה זה לא מצחיק.
זה בעיקר חבל מכיוון שבהמשך הפרק הצליחו אנשי "ארץ" לפצח בצורה מושלמת את נושא האכיפה הבררנית של משטרת ישראל. המערכון הנהדר שבו אסי כהן חונך את תמיר בר על כך שהשוטרים הפכו ל"גננות" הצליח לתפוס את כל הסיפור כולו. זו הייתה מלאכת מחשבת עדינה ומחושבת.
הכי קל היה להציג את המשטרה כחבורה של קלולסים במקרה הטוב או מושחתים במקרה הרע, אבל "ארץ" החליטו לקחת הפעם את דרך המלך. השוטרים במערכון מוצגים כאנשים טובים, כאלה שהיו יכולים ללכת להייטק ולהשתכר יפה אבל בחרו להתגייס למשטרה כדי לשרת את הקהילה. התמימות שלהם מתנגשת עם "רוח המפקד", והם בוחרים להתעלם מהתקהלות של קבוצת חרדים. למה להם הבלאגן הזה? בלי מילים, בלי חיקויים וכמעט בלי טקסט: הסצנה הקצרה הזאת הצליחה לפגוע בדיוק בנקודה שכואבת לכל כך הרבה אנשים, חלקם צפו בפרק במיטת האשפוז שלהם באחד מבתי החולים בישראל.
במקום להתעסק עם המתקהלים החרדים, השוטרים נסעו למדרון יפו כדי להתמודד עם תל אביביות צעירות שמבלות בפארק עם הבריזה של הים. את הדיסוננס הזה הציגו לנו שוב ושוב במהדורות החדשות בשבוע האחרון. יוצרי "ארץ" יכלו לזרום בקלות עם הנראטיב של "חרדים רעים" ו"חילונים טובים", אבל המציאות מורכבת יותר. אפשר כמובן היה להציג את החרדים כמפיצי מחלות מרושעים שמפרים הנחיות בעוד המשטרה בוחרת להתנכל לחילוניות - אבל זה היה קל מדי, וגם לא באמת משקף את המציאות. התל אביביות במערכון הוצגו כמו ישראליות אמיתיות. הן המציאו תירוצים, סירבו להזדהות והחלו לצלם את השוטרים כדי להביא את השוטרים לצדק בפני נשיא בית המשפט החשוב בישראל - גיא לרר, מנחה תכנית "הצינור".
זו הייתה עוד הזדמנות להודות לכל כוח עליון האחראי לעובדה שאנחנו חיים בתקופה שבה אסי כהן מסכים לרתום את הכישרון שלו למען הבריאות הנפשית של עם ישראל. דווקא בתקופה כל כך לחוצה ומייאשת צריך לעצור רגע ולהוקיר את העובדה שאנחנו זוכים לראות מדי שבוע חומרים חדשים בביצוע של השחקומיקאי המוכשר ביותר שקם לעם היהודי מאז לכתו של שייקה אופיר, ואולי בכלל. הגאונות של כהן חודרת מבין כל שורה שלו. הניואנסים בפנים שלו יהפכו ביום מן הימים לנושאי מחקר מדעיים. בין אם זה בחיקוי המונוטוני שאיכשהו מצליח להשתפר של אביגדור ליברמן או בתפקיד השוטר הישראלי שממשיך לחלום על הכבוד שיש לעמיתיו האמריקאיים. יום יבוא ויקראו לרחובות על שמו, אולי הוא עוד יונצח על שטר כסף, ואנחנו זוכים ליהנות ממנו בזמן אמת. זכינו.