באחד הנוסחים המוקדמים של הסיפור "פנים אחרות" מאת ש"י עגנון, מספר מיכאל הרטמן, גיבור הסיפור, לטוני גרושתו, חלום. המספר מציין ש"מיכאל הכיר לה טובה שלא פירשה את חלומו על פי פרויד וסיעתו. יפה היה לו חלומו כמות שהוא, כשלג קודם שנתמסמס".
חוקרת הספרות ד"ר מיכל ארבל מציינת בספרה "כתוב על עורו של הכלב", שההערה של עגנון רומזת לכך שבעיניו הפרשנות הפסיכואנליטית הורסת את החלום משום שהיא עוברת, במונחיו של פרויד, מתוכן החלום למחשבת החלום, דהיינו למשמעויות הנסתרות הגלומות בו.
הפרשנות הפסיכואנליטית "מבקשת להסיר את ההסוואה שמכסה את האובייקטים הקבורים, להחזיר לאחור, כביכול, את הטרנספורמציה: לסלק את השלג כדי לחשוף את הקרקע המרופשת שמתחתיו". התנגדותו של הגיבור לפרשנות פרוידיאנית של חלומו, היא התנגדות לזיהוי מצמצם בין משמעות החלום ובין מה שטמון בתוכו תוך התעלמות ממשמעות המעטה. כוחו של החלום מותנה לא רק ביופיים של העצמים הקבורים בו, אלא ביפי השלג שמכסה אותם.
נזכרתי בכל הדברים האלה השבוע כשנתקלתי בספר הקצר והיפה, עם השם הדי ארוך, "פרויד מתעמת עם הספינקס. משמעות החיים על פי איינשטיין". מפאת קוצרה של היריעה אתייחס רק לחלק הראשון. החלק הזה מבוסס על ריאיון שנתן פרויד לג'ורג סילבסטר פיראק, עיתונאי ומשורר אמריקני ממוצא גרמני. הריאיון נערך בבית הקיץ של פרויד בזמרינג אוסטריה, בשלהי שנת 1926, מקום שבו "השמנה והסולתה של וינה אהבה להתקהל".
פרויד היה אז כבר בן שבעים. גידול ממאיר שהתגלה בלסת העליונה חייב ניתוח, ובפיו הורכב מתקן מכני כדי להקל עליו את הדיבור, מתקן שהיווה עבורו כנראה מטרד לא פשוט, ובכל זאת הוא מציין לפני המראיין: "שבעים שנה לימדו אותי לקבל את החיים בצניעות עליזה".
בעיניו של המחבר, פרופ' זיגמונד פרויד הוא "כמו הגיבור היווני אדיפוס", ולדבריו הוא "התעמת באומץ עם הספינקס". "כמו אדיפוס הוא פתר את חידתה", הוא אומר ומוסיף: "אין בן תמותה אשר התקרב להסברת סודות ההתנהגות האנושית יותר מפרויד".
והפסיכולוג האוסטרי-יהודי הנודע מוסיף: "פסיכואנליזה עושה את החיים פשוטים יותר. אנו משיגים סינתזה חדשה אחרי האנליזה. פסיכואנליזה מסדרת מחדש את הדחפים המפוזרים במבוך ומנסה ללפף אותם סביב הסליל שאליו הם שייכים, או, בשינוי המטפורה, היא מספקת לאדם את החוט אשר יוליך אותו אל מחוץ למבוך של הלא-מודע של עצמו". בנקודה הזאת אני רואה את רוחו של עגנון, הסופר הגליצאי, מתחילה להתגרד מעט, או להתהפך, בספירה העליונה והמסתורית שבה היא מרחפת אולי עכשיו.
ועוד מוסיף אבי הפסיכולוגיה המודרנית, במשפט שיכולה להיות לו השתמעות מעט משונה ומחרידה אפילו בימים אלה - ימים של מגפה קשה וסגר: "המוות עצמו אינו הכרח ביולוגי. יתכן שאנחנו מתים מפני שאנחנו רוצים למות. ממש כמו ששנאה ואהבה יכולות לשכון בליבנו בה בעת, כך כל חיים משלבים בתוכם לצד התשוקה לשמר את עצמם, תשוקה אמביוולנטית לגרום להשמדתם...".
מי שמחפש ספר שימסור בצורה רחבה ומקיפה את כלל משנתו של אחד ההוגים החשובים ואנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים, לא ימצא פה מן הסתם את מבוקשו, אבל יש כאן בהחלט מעין מבוא נגיש מאוד, שכתוב בגובה העיניים, ומספק הצצה מעניינת לעולמו של אבי הפסיכואנליזה.
גם המחבר, פיראק, היה כנראה דמות ססגונית ומעניינת, כפי שמציין בצדק המו"ל ראובן מירן באחרית הדבר הקצרה שהוסיף לספר. מיד אחרי הריאיון עם פרויד, המשיך פיראק למינכן, שם ראיין את אדולף היטלר, ולאחר עלייתו של זה לשלטון הוא הפך לתומך מובהק באידיאולוגיה הנאצית. ב-1933 הוא ביקר בברלין, נפגש שוב עם היטלר וניסה לשכנע אותו שיש יהודים גרמנים שמביאים כבוד גדול ותועלת לגרמניה, אנשים ישרים והגונים דוגמת איינשטיין ופרויד.
את הרשימה הקצרה הזאת התחלתי לכתוב בלילה, ובבוקר התעוררתי מחלום משונה: מישהו פירק לי את כל החלקים באופנוע ועוד גבה על זה המון כסף - דבר שעורר אצלי הרבה זעם. לאופנוע שלום כמובן, אבל בחוץ לצערנו המגפה עוד משתוללת. מי ייתן שאת סופה נראה בקרוב, או שלפחות, בלשונו של עגנון, נראה פה גם לפעמים מעט שלג.
"פרויד מתעמת עם הספינקס. משמעות החיים על פי איינשטיין". ראיונות: ג'ורג' סילבסטר פיראק. מאנגלית: רעיה ג'קסון. 85 עמודים. הוצאת נהר.