"תארי לי את העיר" של מאיה ערד יסעור מספר על מריומה, אישה יהודייה צעירה בבנגאזי של 1923 שבעלה עזב אותה עם תינוק. המחזאית הוותיקה יוצרת ברומן הביכורים שלה מסכת דימויים מסחררת ושפה מקורית. טקסט ספרותי חזק שמנווט בין רוך לאימה בעיר הנמל הלובית
"KKK", ספרה החדש של פאולינה טוכשניידר, הוא קומדיה פרועה המתרחשת באור מסמא ומכאיב, עם כתיבה שמתקיימת בתנועה מתמדת בין כאב לפיצוי, בין הרס לבנייה, ובין אור בהיר הרסני לרגעי יופי חטופים
ארז מירנץ מספק ברומן "דולדן" עבודה אמנותית מרשימה על גיבור צעיר הבורח ממדינה בלקנית עגומה למסע גאולה באירופה, אך הבחירה להתרחק מישראל מותירה שאלות על המניעים מאחורי הבריחה הספרותית. חרף יכולת בלתי מבוטלת כמספר סיפורים, משהו בעבודה הזו מותיר אדישות מסוימת
חגית גינזבורג מוכיחה במופע הסטנד-אפ שלה שהיא נוגעת עמוק ומדויק יותר מרוב הקולגות. בין בדיחות על גופה של ילדה, הווסת הראשונה, או נגיעה בגופה הלא נכונה - יש בה קסם כן ואמיץ
סיפור קצר של אתגר קרת על גבריות ואלימות הופך למרכז דיון עמוק בסדנה של הסופרת מירי שחם במודיעין. הקהל מורכב בעיקר מנשים, ודיון רגיש על שינוי פני הגבריות הישראלית נקטע, כשספרות משנות התשעים פגשה במציאות הכואבת של 2024 והוכיחה שדבר לא השתנה
"אחרי השמש" מטלטל את הגבול בין קדושה לטראומה בעוצמה יוצאת דופן. עמית זרקא מטפלת בחומרי מציאות קשים בקשיחות ראויה לשבח, ללא גלישה לסנסציוניות, והתוצאה היא טקסט שחורט את רישומו בנפש שעות רבות אחרי סיום הקריאה
"חבר קרוב", ספרו החדש והיפה של שי אספריל, הוא רומן מתח פסיכולוגי מבריק המתחקה אחר רגע אחד של כשל מוסרי והשלכותיו המסועפות. יכולתו של אספריל ללכוד את הבדידות האנושית ואת היצרים האפלים שמתרוצצים בנפש גיבוריו מציבה אותו בשורה אחת עם מיטב הסופרים העכשוויים
על הפנטזיה של איסאק באבל, הפיזיקה של הייזנברג, ותיאטרון הבובות של עמרם - ועל המפגש בין אמנות לבין מציאות קשה, בפסטיבל עכו שניצל מגזר דין של התכלות
הסופרת המוערכת גנזה רומן שלם אחרי חמש שנות עבודה והפכה את תהליך ההתמודדות לספר חדש. "שיעורים בפיתוח קול" שחושף את המסע האישי של רביניאן דרך זיכרון מודחק של מות אחיה הקטן. למרות כמה בעיות מבניות, דיוקן האב המנוח שהיא יוצרת מרגש
שתי נערות צעירות - אחת שאיבדה אב והשנייה שמחפשת אותו - יוצאות למסע של בריחה והישרדות. קמה ורדי טהרלב יצרה בספר הביכורים שלה דיוקן מדויק של נפש שנפצעה מנטישה ואובדן, ועוקבת בתבונה אחר הדרך שבה נפש פצועה מנסה להקדים תרופה למכה ולנטוש בעצמה
בספר הביכורים שלו, יונתן אנגלנדר חוזר לבסיס שבו שירת ולאימה שמעורר השירות הצבאי בנפש של היחיד. לצד הריאליזם המינימליסטי שבו כתובים הסיפורים הקצרים, הוא יודע כל הזמן להוסיף לדמויות אורות וצללים, ומימדים של אורך, גובה ועומק
משוררת שיודעת לתפוס את הרגע שבו המקום הבטוח הופך לפרוץ. בשמונה שערים היא פורשת מפה של מקומות שננטשו - מקיבוצים ועד ערים, מבתי ילדות ועד נמלים. דרך החרוז והדימוי היא מצליחה לסגור על האימה, ובה בעת לחשוף את המקום שבו כולנו נמצאים היום
למרות כמה מקומות יפים מאוד ב"היה לך טוב או היה לך רע" ששומרים על ברק הכתיבה של יעל נאמן, הספר ממחזר בחלקו רעיונות מספרים קודמים שלה
"נפילת סוכר" מתחיל במסע מבטיח של גיבורה ישראלית באמריקה, ומתמודד לאורכו עם שאלות של זהות, שייכות וייצוג בספרות. למרות הפתיחה המרשימה והכישרון הניכר, הסיפור מאבד מיקוד ומותיר תחושת החמצה
"ספר הריצות" של יפתח אלוני הוא יצירה מורכבת ורבת-פרגמנטים, המשלבת זיכרונות מהקיבוץ עם תיאורי ריצה מרחבי העולם. למרות העיסוק בייסורים ובכאבי הגוף והנפש, הוא מציע גם רגעים של תובנה ויופי
הנובלה של אילן עמית-פרוינד סוחפת ומקורית, רבת-עלילות ותהפוכות, ולמרות הנושא הקודר גם מהנה מאוד לקריאה. היא מצטרפת לשורה של יצירות שעוסקות בנושא החם של הספרות העברית בתקופה האחרונה: הפחד מפני אובדן הבית
באמצעות מסע ספרותי ואישי בין העבר להווה, מצליחה נורית גרץ לשרטט בספרה היפה "ממילא גורלך נחרץ" תמונה מורכבת של סופוקלס, יצירתו, והקשר שלהם לחיינו כיום - תוך כדי הרהורים על זמן, זיכרון ומשמעות החיים בצל מגפה
זכרונות זוועה וטראומה מלווים את זכרונותיה של אילת שמיר בספר "אפריקה בלוז", אך סוד כוחה של כתיבתה הוא קודם כל בעדינות הרבה שבה הדברים נמסרים. טיפול גס מדי בסוג כזה של חומרים עלול היה ליצור תשתית למעין מלודרמה צעקנית, אבל הכתיבה הבוגרת מנטרלת את זה
גם בספרו החדש, "אוטוקורקט", אתגר קרת חוזר אל נוסח מסוים שהפך ללחם חוקו. הוא יוצר טעם חריף של עולם, עם דגש על כיליון, מוות ואימה, מתמקד בשרטוט המהלך השלם של החיים ומשמעותם, ולא בפיתוח דמויות מורכבות. כשזה עובד טוב, מה שלא קורה כל הזמן, זה מצוין
הכתיבה של רמי מארק רום יודעת לשזור על מחט המקלדת בעדינות גדולה את כל חוליי ארץ הפרברים הגדולה וכאביה, והשיטוט בה מעורר שוב ושוב, לצד ההומור והדמיון המתפרץ, גם תחושה של עצב גדול
כשהייתה בת 30 בערך חוותה מירי גלעד זעזוע עמוק במהלך אסיפת חברים בקיבוץ. בספרה "השדה והכוכבים" היא יוצאת מהאירוע המצלק לכדי התבוננות חכמה ויפה ביסודות המצויים בלב צורת החיים הקיבוצית, עם המתח בין הכלל לבין היחיד ועם ההשתוקקות למחוזות אחרים
"בני טובים" של כנרת רוזנבלום נוטה ללכת לעיגול פינות ופשרה, וגם להכביר בהסברים שפוגמים קצת במסתורין. למרות זאת, הספר מלא ברגעים טובים, וצאתו אחרי אסון 7 באוקטובר עוזר למפות בעדינות את הטלטלה שחווינו
על פני 190 עמודים מחכך בועז יזרעאלי רווק תל אביבי סמי-מיזנתרופ באנשי יישוב קהילתי מואר וניו-אייג'י. על אף חזרתיות מסוימת וחשיפת התמה המרכזית כבר בעמודים הראשונים, "פרזיט" חומק ממהמורות ומטעין כל פעם מחדש עוד אנרגיה בזכות כמויות נדיבות של הומור וסוף חכם
"שליחותו של א.ב. יהושע" של אבי גיל הוא ספר מורכב ועשיר, שמלבד חריקות קטנות בולטת בו העובדה שנכתב ביד אוהבת ורגישה. יד שמקפידה להחיות את עולמו של הסופר החכם ועתיר הדמיון
מהמקום האפל, הירוד, המדוכדך, המלוכלך, חסר הכוחות, מתאר יונתן ברג בספרו "בין יבשות" כיצד הוא יוצא שוב ושוב למסעות בכל רחבי העולם, כדי לנסות להצית בעצמו מחדש את האש שכבתה. כתיבתו העזה והחיה כמעט דוחקת בקורא לצאת למעין מסע פרטי משלו
יוני להב, תסריטאי ב"זהו זה" ו"נייס גיא", פולש לראשונה אל תחום הפרוזה ומזמין את הקורא להיכנס לעולם פנימי מבועת ומצחיק. מעין טיול מאורגן אל תמהוני העיר, אל השוליים הפרועים והיצורים הפנטסטיים, המדומיינים והלא מדומיינים שסובבים ברחובות
הספרות העברית מנהלת מערכת מורכבת עם תיאורי המין והמיניות. משהו בה נשאר מבויש ומנוקד בלא מעט הסתרה ורגשות אשם. הגיליון החדש של "מאזניים" מטפס עוד שלב בסולם הרעוע הזה, ממחיש שלא תמיד רק אזכור מתריס כשלעצמו של איברי מין יכול להזרים הרבה דם במרחבי התעוזה
לרגע אין ספק בכנות הכותבים של "מקלט: אחרי ה-7 באוקטובר", קובץ הסיפורים הקצרצרים כושל במשימה לגבש טקסט בעל איכות אמנותית. הוא נשען על אירוע כללי, קשה ומזעזע ככל שיהיה, וכמעט ולא מורגשת בו אותה חוויית יסוד פרטית שהרעידה את נפשו של הכותב
בספרו "אי.טי ואמנות אהבת הקולנוע" ניכר שכשקובי ניב אוהב משהו, ברור שהוא אוהב, וכשהוא שונא ואפילו מתעב, קשה לפספס את זה. יש בזה יתרון כי ניכר שהכתיבה שלו נובעת תמיד ממעורבות רגשית גדולה, אך לא פעם הנחרצות הזאת מרתיעה. עם זאת, המכלול מרתק, קולח וסוחף
הספר "חנוך לוין: בלי פסיכולוגיה, בלי שטויות" של מולי מלצר מדגים כיצד הדמויות של המחזאי נותרו דו-ממדיות פעמים רבות, ועם זאת מוכיח שוב עד כמה יצירתו היא מפתח חשוב להתבוננות מעמיקה בחיינו כאן ועכשיו
