גליה עוז, בתו הסופרת של הסופר הנודע עמוס עוז המנוח, הוציאה אתמול לאור ספר אוטוביוגרפי חדש בשם "דבר מתחפש לאהבה", ובו היא מאשימה את אביה באלימות פיזית ומילולית כלפיה בשנות ילדותה. בריאיון לדנה ויס בחדשות 12, שקטע ממנו שודר הערב, הגיבה עוז לעמדת שני אחיה ואמה, שדחו את דבריה.
"יש איזה עניין כזה, שפתאום אנשים אומרים, תראו, היא זוכרת ככה, בואו נכבד את זה. בסוף יש עובדות", אמרה עוז. "זה לא מלחמת גרסאות, זה לא שני צדדים. יש צד אחד שמטרידים אותו ומתעללים בו ומכים אותו, ויש מכתב שבו אבא שלי מודה בפניי שהוא היכה אותי. זאת אומרת, כבר גמרנו עם המשחק הזה של 'כן קרה, זה לא קרה', הוא היכה אותי. העניין הזה, של ההכחשה עכשיו, זה לא רק המשפחה שלי, זה עוד אנשים. מבחינתי זה כמו שידור חוזר, כל החיים שלי אני שומעת את זה".
"לא נעים להגיד: קטן עליי, לשתוק היה יותר קשה", המשיכה עוז. "האם יש אדם הגון אחד שלא יודע שאני אומרת אמת? ברור שאני אומרת אמת. האם זה חלק מהמורשת של עמוס עוז? זה חלק מהמורשת של עמוס עוז. הזדעזעתם? תתמודדו. תירגעו, זה יעבור לכם, גם זאת המורשת שלו. יש לו מורשת, היא שם, גם זה עמוס עוז".
מוקדם יותר היום שבה בתו השנייה של עמוס עוז ודחתה את הטענות הקשות. "המדיה דורשת ראיונות ממני ומאחי", כתבה פרופ' פניה עוז-זלצברגר. "חלקם בענייניות ונימוס, אחרים במתק-שפתיים, ולצערי יש גם איומים. לא איענה בזמן הקרוב. טענות אחותי נגד אבי מוכרות לנו זה עשורים. ניסינו לשווא לחבק, לתווך ולהתיר את סבך הסתירות העובדתיות. לא קראתי את ספרה, אך כנראה שמדובר ביקומים מקבילים. תודה למחזקים".
אתמול כתב דניאל עוז, בנו הצעיר של עמוס עוז ואחיהן של גליה ופניה, פוסט בפייסבוק שבו התעקש לא להכפיש את אחותו גליה. "אבא שלי לא היה מלאך, רק בן אדם. אבל הוא היה האדם הכי טוב שזכיתי להכיר. עם דמותו הציבורית היו לי יחסים מורכבים. היו לי ביקורות עליה. למעשה סבלתי ממנה בעקיפין. דווקא בדלתיים סגורות הוא היה האדם הכי טוב שזכיתי להכיר", כתב עוז.
"לעומתנו, אחותנו האמצעית, גליה, זוכרת שהיא חוותה מידי אבא שלנו הורות קשה ומתעללת. אני בטוח - כלומר, יודע - שיש גרעין של אמת בדבריה. אל תמחקו אותה. אבל גם אל תמחקו אותנו. גם לנו יש קול וגם הקול שלנו בא מעמקי נפשנו. הוא לא מוקרא מדף מסרים והוא לא נבזי ולא נועד להרע לאיש. אם הייתי מתיר לכם למחוק את קולה של אחותי האהובה, לטובת קולי - זה היה נבזי", המשיך.
"יש בחיים שלי תעלומה. אני לא באמת יודע מה הרג את אבא שלי באיטיות, לאורך שש-שבע שנותיו האחרונות: הסרטן, או הסיוטים ונדודי השינה היומיומיים. הסרטן, או זה שאמי התאבלה, בבכי תמרורים חוזר ונשנה, ש'מתה לה ילדה'. מה עבר על הורי ראיתי במו עיני. מה עבר על גליה לאורך אותו הזמן, אחרי שניתקה איתנו כל קשר - אינני יודע כי היא לא הרשתה לי לגלות. אני משוכנע שגם לה היה קשה מאד, כואב מאד. גליה היא הרבה דברים, אבל היא לא נכלולית, לא שקרנית ולא מניפולטורית. אנא אל תאמרו אחרת. באותה מטבע עצמה, אנא גם אל תאשימו את אמי ואחותי פניה באיזו קנונייה מופרכת. אבא שלי מת והוא לא יכול לעמוד על דוכן הנאשמים ולטעון לחפותו, גם לא לסנגר על אהוביו. אנחנו רק עדים: לגבי הדברים שאמא שלנו זוכרת אחרת מגליה, הדברים שפניה זוכרת אחרת מגליה, הדברים שאני זוכר אחרת מגליה - ובכן, אלה הם זכרונותינו מנקודת מבטנו האישית, המוגבלת (כמו של כל אדם). ואת ההסברים שלי לסתירה שבין הגירסאות אשמור לעצמי".