באחד הפרקים של "חזרות", איריס שטיבל המחזאית - בת דמותה של נועה קולר - נמצאת רגע לפני עליית הפרימיירה של המחזה שלה והכל מתחרבן לה. עצובה ומתוסכלת, היא נכנסת לאוטו של אחיה ומבקשת ממנו לקחת אותה למקום שבו תוכל לצרוח. "בא לי לצרוח", היא אומרת בפשטות מכמירת לב ובעיניים כבויות. כשהם מגיעים לחורשה שבה תוכל סוף סוף לצרוח את תסכוליה, היא מנסה ולא מצליחה. ממש כמו בפרק הראשון שבו הפרידה הפתאומית מבן זוגה מעלה בה קבס והיא כורעת מול האסלה ומנסה להקיא ללא הצלחה. אלה שתי סצינות נהדרות שכתובות ומבוצעות בכנות כירורגית שמצליחות להיות נוגעות ללב באמת וגם קומיות להפליא.
כשפורסמו ההודעות המטרידות ששלח דריגס לנשים ברשתות החברתיות אפשר לשער שקולר רצתה לצרוח, או להקיא. אולי שניהם. אף שהיא סיפרה שדריגס שיתף אותה בהתמכרותו למין ובהתמודדות שלו איתה (דריגס הוא לא רק שותפה ליצירה, הוא גם חבר ובן זוג לשעבר של קולר), בוודאי לא היה קל לראות את תוכן ההודעות האלה או את היקפן. כל כך הרבה הודעות דוחות.
כולם חיכו לתגובה של קולר. וכשזו הגיעה היא לא אכזבה. כמו על המסך, גם בחיים קולר השכילה לזקק את המילים והתחושות הנכונות. קולר, שחקנית וכותבת מוכשרת וייחודית, הצליחה שוב להעביר במילים פשוטות וכנות את הכאב, האכזבה וגם תמיכה בלתי מסויגת בקורבנות, מבלי להתנער מחברה ושותפה ליצירה דריגס. אפילו ההתייחסות שלה לעתידה של "חזרות" היתה בול בפוני: "לגבי המשך 'חזרות' אין לי מה לומר כרגע, זה נראה לי לא חשוב, ובאמת נגמרו לי המילים. היצירה לא חשובה כמו החיים. אני מחבקת את כל השותפים ליצירה שכואבים יחד איתי" - כתבה.
לא עברו שבועיים וערימת דשן פרות מהבילה נחתה שוב על הסדרה. האשמות חמורות אף יותר עלו נגד שחקן נוסף ב"חזרות" - שמיל בן ארי. שחקניות וניצבות בהצגות ובהפקות סיפרו שהוא תקף אותן מינית בעבר במהלך העבודה המשותפת.
בואו נשים משהו חשוב מאוד על השולחן: אין כאן שאלה מי הן הנפגעות העיקריות מארז דריגס וגם משמיל בן ארי. נשים שהוטרדו שוב ושוב בהודעות בעלות תוכן מיני, גם אחרי שביקשו מדריגס להפסיק, או נשים שנגעו בגופן ללא רשות ובניגוד לרצונן הן הנפגעות. נקודה. אבל יש גם קורבנות משניים, ואני לא מדברת על הגברים הפוגעים. הם יכולים לאכול את הדייסה שלהם ושיהיה להם בתאבון. אבל לנועה קולר לא מגיע לאבד את כל מה שהיא עבדה כל כך קשה וטוב עבורו. לנו לא מגיע לאבד את "חזרות".
ההצלחה לא באה לקולר בקלות. היא עבדה קשה מאוד במשך לא מעט שנים כדי להגיע לאיפה שהיא היום. או יותר נכון לאיפה שהייתה לפני שבועיים. כי כרגע היא קבורה מתחת להריסות הנזק ההיקפי של דריגס ובן ארי. היא שיחקה בהצגות קטנות וגילמה תפקידים לא מעטים בסרטים ובסדרות שגרמו לפנים שלה להיות די מוכרות אבל לא מפורסמות, עד שהגיעה "חזרות". וזה לא ש"חזרות" "הגיעה" אליה במקרה. את ההצלחה שלה קולר לשה ויצרה במו ידיה כשכתבה את הסדרה הזאת, יחד עם דריגס, וגם את המחזה שעליו היא מבוססת.
וזה באמת באמת הצליח לה, בכל מובן אפשרי. היא כתבה סדרה טובה, והצליחה למצוא לה גוף שידור שיאמין בה וייתן לה משבצת שידור יוקרתית בפריים טיים, היא שיחקה בה ברגישות ובכנות, והקהל גם ראה והבין ואהב כל כך. ואפילו הקמפיינים הגדולים התחילו לזרום לכיוונה.
"חזרות" הביאה למסך שלנו ייצוג נשי מעניין, אותנטי, מצחיק, חכם, פגיע וחזק. וזה יהיה כל כך לא הוגן לאבד את זה בגלל טעויות או החלטות אגוצנטריות ודוחות של אחרים.
השיט פגע במאוורר, וכשזה קורה הוא עף לכל עבר ופוגע בלי הבחנה. אם היא רק תרצה, אני מאמינה שלקולר יש את התבונה והכישרון לקחת את ערימת החרא הזאת שנחתה לה על הראש, באדיבות דריגס ובן ארי, ולהפוך אותה לזהב. זה הרי מה שעשה את "חזרות" לכל כך נהדרת מלכתחילה - היכולת לקחת דווקא את הרגעים העלובים והמעליבים, הקשים, העצובים והלא הוגנים של החיים ולהסתכל עליהם בעיניים כל כך חכמות ורגישות, לעבד אותם, לכתוב אותם ולהגיש אותם לנו הצופים בצורה שיש בה לא מעט חמלה - כלפי הדמויות וכלפי הקהל גם.
הדמויות של "חזרות" כל כך פגומות, החסרונות שלהן היו נוכחים מהדקות הראשונות של כל אחת מהן על המסך, ובכל זאת, אהבתי כל אחת מהן והתגעגעתי אליהן מיד עם סיום העונה. איך אפשר שלא? אחרי כל מה שקרה בשבועות האחרונים אולי בכלל לא יהיה לה חשק לכתוב עוד עונה. יכול להיות שקולר רק תרצה להתרחק מהסדרה הזאת שהייתה הצלחה מסחררת והתהפכה עליה מהר מדי.
קולר צודקת. היצירה לא חשובה כמו החיים. זה לא יהיה סוף העולם אם לא תהיה עונה שנייה ל"חזרות". אבל זה יהיה חבל מאוד. אולי, בעוד כמה חודשים, בכל זאת ינבוט בקולר רעיון, התחלה של משפט של אחת הדמויות או מסגרת של סצינה. והלוואי שהיא תתיישב מול המחשב ותכתוב, עד שהיא תטווה מכל הקש הזה זהב.