כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, יש שמועה שאתה אוהב מיליארדרים אמריקנים ולאחרונה אתה מתמוגג מקומדיית האנימציה הקורעת "סאות' פארק", אז בוא שמע סיפור רגע.
בשנת 1992 נפגשו שני סטודנטים בחוג לקולנוע של אוניברסיטת קולורדו, וגילו ששניהם חולקים הערצה ילדותית וטהורה לקומדיה של מונטי פייתון. שני החברים, מאט סטון וטריי פארקר, יצרו יחד סרטון אנימציה קצר בשם "הרוח של חג המולד". הטכניקה הייתה כעורה ודי פרימיטיבית, עם הנפשת סטופ מושן של גזרי קרטון, אבל ההומור היה יוצא דופן. בתוך ארבע דקות קצרות הסרט הציג שני ילדים מתים (וגם משפט שהפך לאלמותי: "אלוהים אדירים, הם הרגו את קני"), חילול שם נוצרי קיצוני וסאטירה נוקבת על תרבות הצרכנות האמריקנית. אף אחד לא האמין שהסרטון המטופש הזה יהפוך את שניהם למיליארדים.
שלוש שנים מאוחר יותר, חבר של השניים שצפה בסרט שילם להם אלף דולר כדי ליצור גרסה חדשה ומושקעת יותר, שתשמש כברכת חג לחבריו. התוצאה הייתה קיצונית יותר, כשהציגה בתוכה קרב אלים בין ישו לסנטה קלאוס (האחרון רוצח בשוגג ארבעה ילדים במהלך הקרב) במטאפורה די פשוטה של הדיסוננס בין הערכים הדתיים והצרכניים של החג, ועל ידי הגחכה צינית של שניהם. השנה הייתה 1995, האינטרנט עדיין היה איטי ומיושן, יוטיוב יקום רק עוד עשור, ולכן החבר שלח את הסרטון על גבי קלטות וידיאו לשמונים חברים. הקלטות האלה נפוצו לכל עבר, חלקן עברו דיגיטציה ועלו לרשת בצורה חובבנית. זה היה אחד הסרטונים הוויראליים הראשונים ש"שברו את האינטרנט". כל זה, עוד לפני המצאת הסטרימינג. אז גם התחילו ההצעות.
כמעט כל רשתות השידור האמריקניות הגיעו אל מאט סטון וטריי פארקר והציעו להם חוזים מפתים כדי לפתח את הדמויות לסדרה. כולן גם הציבו תנאים. פוקס, למשל, לא הסכימו שתהיה דמות של צואה מדברת בשם "מיסטר האנקי". אחרים דרשו לאשר מראש כל סאטירה דתית. מאידך, כולם הציעו הרבה כסף. פארקר וסטון בחרו לבסוף בהצעה הצנועה יותר, של ערוץ הכבלים הנידח "קומדי סנטרל", שלא היה חלק מתכנית הבסיס של רוב מנויי הכבלים באמריקה באותם ימים. פרק הבכורה של "סאות' פארק" היה הנצפה ביותר בתולדות הערוץ. האמריקנים החלו להתקשר לחברות הכבלים ולדרוש לצרף את הערוץ לחבילה שלהם. עד סוף העונה, הערוץ היה קיים ב-50% מהבתים באמריקה.
פארקר וסטון זכו לחופש יצירתי כמעט מוחלט ב"קומדי סנטרל", אבל הבחירה בערוץ התבררה נכונה גם במובן אחר - כלכלי. בסעיף שהכניסו השניים לחוזה המקורי שלהם נקבע שהם זכאים ל-50% מהרווחים של התכנית, מלבד השידור הטלוויזיוני עצמו. ב-1997, כשנחתם החוזה, המחשבה הייתה בעיקר על מכירת מרצ'נדייז. אף אחד לא חשב על מצב בו רוב העולם יתחיל לצרוך תוכן טלוויזיוני בצורה דיגיטלית. כיום, כל פרקי הסדרה פתוחים לצפייה בצורה חוקית באתר האינטרנט של הסדרה, ו-50% מרווחי הפרסום באתר הולכים לפארקר וסטון. מדובר בסכום מוערך של 25 מיליון דולר לכל אחד מהם מדי עונה. חשוב לא פחות, השניים זכאים לנתח של 50% מכל מכירה של זכויות הסדרה לשידור ברשתות סטרימינג. ב-2015 רשת הולו רכשה את הזכויות לשידור התכנית ב-192 מיליון דולר לחמש שנים. ב-2020 רכשה HBO Max את הזכויות לאותה תקופת זמן בסכום של חצי מיליארד דולר. סטון ופארקר, כאמור, הפכו לאנשים העשירים ביותר בעולם הקומדיה, עם שווי כולל של 1.5 מיליארד דולר (היחיד ששווה יותר מהם כאינדיבידואל, הוא ג'רי סיינפלד). עם 23 עונות בכספת, סרטים, משחקי מחשב, ואחד המיוזיקלים המצליחים בתולדות ברודווי, אפשר לומר שהם הרוויחו ביושר את הון העתק בחשבון העובר ושב.
והנה, בשבוע האחרון שודר הפרק ה-309 של סדרת הענק הזאת, ונראה שלראשונה בערך מזה 20 שנה חזרו להתעניין בה בארץ הקודש. לא סתם, אפילו ראש הממשלה עצמו ושגריר ישראל לארה"ב מצייצים עליה בהתרגשות. כלי התקשורת מפרגנים בביקורות משבחות, עמודי פייסבוק משתפים קטעים ומחלקים לייקים בחגיגה פרובינציאלית גדולה. הזכירו את ישראל בפרק של "סאות' פארק"! אנחנו במפה, ואנחנו נשארים במפה!
כמו הרבה מקרים כאלה בעבר, זה מביך. למעשה, כשראש הממשלה עצמו לוקח חלק בחגיגה, זה מביך אפילו יותר מפעמים קודמות בהן אזכור מפורש של ישראל או השפה העברית הובלט בהוליווד (זוכרים את כמות האייטמים על "אל תתעסקו עם הזוהן" המזוויע של אדם סנדלר?). בדיוק כפי שבמשך 23 עונות הדמות הראשית של הסדרה הדהדה מסרים אנטישמיים בוטים וזה לא הפך אותה לסדרה אנטישמית, כך גם סצנה קצרה אחת בתוך פרק אחד לא הפך אותה לסדרה ציונית.
"סאות' פארק" היא אחת מהקומדיות המצחיקות והמורכבות בהיסטוריה. כזאת שלא רק שמרה על רמה גבוהה לאורך כמעט חצי יובל, אלא אפילו השתפרה עם השנים, הפכה לחדה יותר, חריפה יותר, וכן, גם קיצונית יותר. מי שיבחן פריים אחד מהסדרה בלי להכיר את היקום שבו הפריים הזה מתקיים, יחטא לאמת ויעצבן, בצדק, את המעריצים הוותיקים.
אז כן, בפרק "ספיישל החיסונים" של הסדרה ישראל הוצגה כבירת החיסונים של העולם, כזאת שיכולה לחלק חיסונים לכל המבוגרים של סאות' פארק אם רק תרצה. ביבי התמוגג וקיבל אלפי לייקים. אלא שהוא גם התעלם מכך שממש באותו פרק, (ספוילרים קלים מכאן והלאה) ישראל היא חלק מקנוניה עולמית לפיה טום הנקס, אופרה ווינפרי ושאר כוכבי הוליווד - ביניהם, יוצרי סאות' פארק עצמם - רוצים להשתלט על העולם באמצעות החיסונים כדי להמשיך לרצוח ילדים בשביל הדם שלהם. מצחיק.
החיסונים מוצגים כגביע הקדוש של החברה האמריקנית של ימינו. באופן נדיר, הקיר הרביעי של הסדרה נשבר, כשדמותו של מיסטר גריסון (מורה בית ספר, ובן דמותו של דונלד טראמפ בסדרה, ששימש בארבע השנים האחרונות כנשיא ארה"ב) פונה אל האנשים שמציירים אותו ומבקש מהם לגרום לכולם לאהוב אותו שוב. יוצרי "סאות' פארק" בתגובה מציירים מטוס ישראלי שמופיע יש מאין בשמיים, ומביא עמו חיסונים לכל העיירה. תושבי סאות' פארק, ששנאו את גריסון ובזו לו לאורך שנות שלטונו, חוזרים לאהוב אותו בין רגע. ספק אם זו הייתה הכוונה, אבל זו הייתה פארודיה מושלמת על נתניהו, שמנסה למתג את עצמו כ"אבי החיסונים", תוך כדי שהוא מנסה להסתיר את הכישלונות והניהול המחפיר שהביא למותם של 6,000 ישראלים.
ישראל היא אמנם לא התחת של הבדיחה הזאת, כפי שנהוג להגיד באנגלית. המדיניות של נתניהו היא רק כלי שמשרת את הבדיחה הגדולה יותר על הקרב בין התומכים האובססיביים לחיסונים נגד המתנגדים הקונספירטיבים. כהרגלו, טריי פארקר (מי שכותב ומביים את כל פרקי הסדרה כבר למעלה מ-20 שנה) לא לוקח צד מובהק בוויכוח, אלא מגחיך את הקיצוניים בשני הצדדים. זה מצחיק שיש אנשים היסטריים שמוכנים לעשות הכל כדי לקבל את החיסון, וזה מצחיק שיש אנשים שכל כך מתנגדים לחיסון, עד שהם ימציאו תיאוריות מטורפות על כך שאופרה ווינפרי וטום הנקס שותים דם של ילדים - וזה בעיקר מצחיק שתמיד יהיו אנשים שידעו איך להרוויח על חשבון שני הצדדים. כך למשל רנדי מארש, בעל חוות הקנאביס האורגנית, שמגדל זנים מיוחדים לרגל המגפה והחיסון שלה.
הפרק של סאות' פארק משקף את תחושת חוסר האונים שקיימת כרגע באמריקה, וברוב העולם, סביב החיסון. הביקוש לתורים בארה"ב הולך וגדל, עם היצע קטן של חיסונים מנגד. האמריקנים מנסים להיכנס לרשימות, אך לשווא. רבים נאלצים לרמות את המערכת, להפעיל פרוטקציות, לנסוע שעות למדינות מרוחקות, והכל על מנת להשיג את מה שבישראל הפך למובן מאליו עד כדי כך, שנאלצים לחלק פיצות וחמין במסיבות ליליות כדי לשכנע אנשים להגיע להתחסן בלי תור. "סאות' פארק" מציבה זרקור על העובדה שהחיסון של פייזר האמריקנית נמצא בכל פינה בישראל אבל לא זמין לאמריקנים.
מי שלא מכיר את ההיסטוריה של "סאות' פארק", יכול לחשוב בטעות שהטענה "הישראלים מחזיקים את כל החיסונים ויכולים לחלק אותו, אם רק ירצו, גם לאמריקנים", היא גרסה מודרנית לקנוניה האנטישמית העתיקה לפיה "היהודים שולטים בכסף של העולם". זה לא המקרה, למרות שבטוח יהיה מי שיבחר לראות את זה ככה. כש"סאות' פארק" רוצה להכאיב, היא עושה את זה בצורה ישירה וברורה. רק תשאלו את טום קרוז, ג'ון טרבולטה, קניה ווסט, ברברה סטרייסנד, מל גיבסון, ג'ורג' לוקאס, פריס הילטון, פיל קולינס ועוד רבים וטובים שלמדו על בשרם איך זה מרגיש כש"סאות' פארק" רוצה להשפיל. בעבר הסדרה לעגה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, והציגה אותו ככזה שאפשר לפתור בקלות על ידי מתיחה פשוטה של ילד בכיתה ד'. הפעם, "ממלכת החיסונים" של ישראל היא פשוט כלי סיפורי - לא משהו מעליב, ולא משהו להתגאות בו.