אנשים כבר מזמן לא צופים בחדשות בשביל להישאר מעודכנים, את זה אפשר לעשות בכל רגע נתון מהנייד שלנו. בין אם אתם מכורים לטוויטר, לאפליקציית חמ"ל או לאלף ואחד מקורות אחרים, המידע הכי חדש זמין עבורכם ברגע זה ללא פרסומת ובלי קידומים לגמר "האח הגדול". לכן צריך להתייחס אל מהדורת החדשות המרכזית בכל הערוצים כאל תוכנית בידור, ככזו הידיעות המובאות בה צריכות להילקח בחשדנות יתר ובערבון מוגבל. לא כי אני מאמין בקונספירציות אלא כי אני זוכר שכל מהדורה היא חלק מעלילה רחבה יותר, ממש כמו העלילה הסבוכה של "וונדהויז'ן", רק שבמקום הגיבורים של מארוול אנחנו מקבלים דמויות מהחיים האמיתיים כמו בני גנץ, שרון אלרעי פרייס ויהודה משי זהב (אוסף רנדומלי לגמרי).
אם אתם טיפוסים מיושנים (כמוני למשל) ושואפים להוציא מהצפייה שלכם בטלוויזיה מידע בדוק ומהימן, כדאי שתנסו לצפות מדי פעם ב"מהצד השני" עם גיא זהר. אין כאן המלצה על תוכן חדש. רבע השעה היומית של זהר (כל ערב, קצת לפני מהדורת החדשות של כאן) משודרת כמעט ברציפות מאז 2019, אבל צפייה בתוכנית ששודרה אתמול הזכירה לי שוב כמה העבודה שעושים שם חשובה. בואו נתעכב לרגע על משך התוכנית - 12 דקות נטו, כמעט בלי הפסקות ובלי הבטחות לאייטמים מרגשים שיגיעו בהמשך. בזמן הזה קיבלתי יותר אינפורמציה מחמישה ימים של צפייה במהדורות הענק של חברות החדשות (משהו כמו שעה וחצי לתוכנית).
מה כבר אפשר להספיק בזמן קצר כל כך? ובכן, תופתעו. זהר ומגישת הפינה היומית לאה לב דיברו אתמול על הטייה במספרי חולי הקורונה הקשים, סיקור ההפגנות באום אלפחם, השימוש המוגזם במילה טרור ועל "סקרי העומק" של המפלגות. נראה שכל מה שהופך את "מהצד השני" לתוכנית אקטואליה טובה הוא היכולת של יוצריה (זהר, העורך הראשי יואב רבינוביץ' ומערכת התוכנית) לצפות בחדשות בצורה ביקורתית. זה נשמע כמעט מובן מאליו, במיוחד עבור אנשים ביקורתיים כמונו, אבל אחרי שנה של צפייה במהדורות קורונה, אני כבר הפכתי לאדיש במיוחד. רוב המידע שאני שומע במהדורה, בין אם הוא מגיע מפוליטיקאים, כתבים או פרויקטור הקורונה נחמן אש, נשמע לי הגיוני לגמרי בדיוק באותה מידע שהוא נשמע לי מופרך. עלייה מטורפת במצב החולים הקשים? וואלה, נשמע הגיוני; ביום ראשון יפתחו המועדונים כי כולנו מחוסנים? יאללה, גם נשמע הגיוני.
ובכן, טוב שיש אנשים קשובים (או אובססיביים) ממני שצפו בנתוני החולים המובאים במהדורות והבחינו בדפוס חוזר - בימים ראשון ושני תמיד יש עלייה באחוז החולים הקשה ביחס לשבוע הקודם, בימים שלישי עד חמישי יש עלייה מזערית ואז בסוף השבוע (בכל סוף שבוע) יש ירידה חדה במספר החולים. למה? יש לכך מספר תאוריות. ההנחה ההגיונית ביותר היא שמרבית האנשים נוטים להישאר בבית בסופי השבוע ולא לגשת לבית החולים. אני מניח שלא היה צריך להזמין חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בשביל להגיע למסקנות האלה, רק רצון אמיתי להביא לצופים מידע יותר מדויק. וכאן אולי נמצא ה"חיסרון" של תוכניות כמו "מהצד השני". היא רציונלית להחריד, אין בה עלילה דרמטית או כותרות מעוררות פחד, רק נתונים המובאים בטון החצי סרקסטי של זהר.
גם תקיפת חבר הכנסת מנסור עבאס בהפגנות באום אל-פחם קיבלה כאן פרשנות מעניינת. כלומר, לא פרשנות, אלא הובאה כמה שהיא באמת, אירוע נקודתי כחלק משורה של הפגנות גדולות של ערבים ויהודים המתרחשות מדי שבוע בעיר במחאה על גל הפשיעה בחברה הערבית. התקיפה של עבאס, חמורה ככל שתהיה, זכתה לסיקור מרכזי כל כך במהדורות עד שקשה היה להבין במה עוסקות ההפגנות. אפשר להבין את עורכי המהדורות. מנסור עבאס שם את עצמו בפוזיציה אולי הכי מעניינת מבין כל הפוליטיקאים שמייצגים היום את החברה הערבית, כשהוא מפלרטט עם ראש הממשלה נתניהו על הקול הערבי. הבעיה היא שהאירוע הנקודתי הזה לא יכול להאפיל על גל הפשיעה שהוביל להפגנות בעיר, פשיעה הזוכה לסיקור רק במקרי קצה של רצח ילדים ונערים. ייתכן שאם הפשיעה בחברה הערבית הייתה פותחת מהדורות מדי ערב, היה הרבה יותר קשה למקבלי ההחלטות להתעלם ממנה והיא הייתה מטופלת באמת.
אחזור לקרקע המציאות - "מהצד השני", טובה ככל שתהיה, לעולם לא תוכל לתפוס את מקומן של חדשות המיינסטרים. החדשות שהיא מביאה לצופים זמינות גם הן בפלטפורמות אחרות, רק שהן עוברות זיכוך של מידע ולא בנייה של סיפור דרמטי. אם להסתמך על נתוני הצפייה שלה (לפחות על המספרים ביוטיוב, בכאן 11 עדיין ממשיכים להתעלם מהוועדה למדרוג) אל מול הנתונים של המהדורה המרכזית, רובנו עדיין פותחים טלוויזיה בשביל להתרגש מסיפורים, בין אם מדובר בסיקור הבחירות ובין אם מדובר בסדרה בנטפליקס. בכל מקרה, חשוב לזכור תמיד שיש גם אלטרנטיבה.