השנה האחרונה היתה מטלטלת לתעשיית הטלוויזיה כולה, אבל סדרה אחרת סבלה יותר מרוב האחרות: "נשות הלעולם לא", שתעלה לאוויר מחר (שני) ביס, הוט וסלקום טיוי בו בזמן עם השידור השבועי בארצות הברית, וזה קורה לאחר סערות מכיוונים שונים.
כיוןן אחד, כמובן, הוא הקורונה: כוכבות הסדרה מספרות כי הצילומים התחילו ביולי 2019. המגיפה הובילה להפסקה ארוכה, והן חזרו לצלם רק בנובמבר 2020, ונדרשו להתחיל מאותה נקודה לאחר פגרה כפויה ולא שגרתית.
כיוון שני קשור בזהותו של יוצר הסדרה - ג'וס ווידון, מי שהיה בעבר אליל בזכות "באפי קוטלת הערפדים" וסרטי "הנוקמים", אך בתקופה האחרונה עבר למשבצת של הנבל, לאחר שהתפרסמו עוד ועוד עדויות על התנהלות כוחנית, סקסיסטית וגזענית מצידו, כולל כלפי גל גדות שאיתה שיתף פעולה ב"ליגת הצדק".
הלהבות סביב ווידון הלכו והתגברו תוך כדי הצילומים, והוא התפוטר מהסדרה בעיצומה של ההפקה, מה שלא משנה את העובדה כי הוא היוצר שלה והבמאי של שלושה מהפרקים בחלקה הראשון של העונה, ובעיקר לא את החותם שהותירה טביעת יידו הייחודית על התוצאה הסופית.
בניסיון להתמודד עם המורשת הבעייתית, הודיעו ב-HBO על צעד חריג: העונה הראשונה תחולק לשני חלקים, בכל אחד שישה פרקים, והשם של ווידון יופיע רק בחלק הראשון.
מובן שווידון גם לא השתתף ביום התקשורת הבינלאומי שנערך בזום לכבוד עליית הסדרה. הוא לא היה שם בגופו, אך בהחלט היה שם ברוחו, ומובן שעצם אזכור שמו עורר מבוכה. כשהשאלה עלתה, התנדב ניק פרוסט לענות, אולי כי הוא אחד הבכירים והמוכרים בצוות השחקנים והשחקניות, שרובו שמות אלמוניים.
"ג'וש היה צריך לעזוב", הוא אומר. "זה תמיד מוזר כשמישהו עוזב ככה, אבל זה מה שאנחנו עושים - ממשיכים הלאה. הוא השאיר אחריו צוות מדהים".
"איך אומרים? צריך כפר שלם כדי לגדל ילד, וצריך כפר שלם כדי ליצור סדרה", אומרת מצידה השחקנית הצעירה רושל ניל, אחת התגליות המעטרות את "נשות הלעולם לא".
"היו כל כך הרבה מאיתנו, ואנחנו עדיין פה. בכל הקשור ללב של המשפחה, זה מרגיש אותו דבר, כי צריך כפר, והכפר שלנו עדיין גדל...אוף, ניק, הייתי צריכה לתת לך לענות וזהו".
"ניסיתי לעזור לך", אומר פרוסט בתגובה.
"אם תזרקו לי סירת הצלה בפרצוף, אחמיץ אותה", מגיבה ניל, והצחוק שלה מסתיר מאחוריו את אי-הנעימות שהיא ושאר השחקניות נאלצות להתמודד איתה.
מעבר לכל הטלטלות והסקנדלים, יש את הסדרה עצמה. כמו סדרות רבות בימינו, גם היא תקופתית; כמו סדרות תקופתיות רבות, גם היא מתרחשת בלונדון הוויקטוריאנית, אך הפעם העלילה מתארת מציאות אלטרנטיבית שבה פועלת קבוצה שניחנה בכוחות-על טבעיים. רוב החברות בה הן נשים מן המעמד הנמוך. המנהיגה שלהן היא אמיליה, שניחנה בכושר נבואי. בצידה פועלת פננס, שהתכבדה מצידה ביכולות אנרגטיות יוצאות דופן.
את אמיליה מגלמת לורה דונלי ואת פננס אן סקלי. שתיהן שחקניות איריות שכבר עשו לא מעט תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה, אבל זו ההפקה הכי גדולה שלהן עד כה.
"נפגשנו לראשונה בקריאה משותפת של התסריט, כדי לראות אם יש לנו כימיה או לא", מספרת דולני. "לפעמים אפשר להסתדר עם מישהו בחיים, אבל זה לא עובר במסך, ואני חושבת שהיה לי מזל שאן סקלי היא מי שנכנסה לחדר באותו יום. העובדה ששתינו איריות עזרה לכימיה, וגם העובדה שכל אחת מאיתנו די דומה לדמות שהיא מגלמת, מה שגם הופך את הדינמיקה בין הדמויות לדומה".
"הדמות שאני מגלמת באמת מאוד דומה לי", מוסיפה סקלי. "חוש ההומור שלה, שמחת החיים שהיא מגלה גם לנוכח מצבים איומים - אולי זאת אני, אולי זה דבר אירי, ואולי אני כזו בגלל שאני אירית. עד כה הזדמן לי בעיקר לגלם דמויות טרגיות, אז היה נחמד לגלם מישהי עם הומור".
על פניו, זו סדרה "תקופתית". באיזו מידה אתן חושבות שהיא רלוונטית לימינו?
אן סקלי: "דרמה תקופתית מאפשרת לך להסתכל אחורה ולראות מה השתנה ומה עוד צריך להשתנות. ברור שעברנו כברת דרך, ועדיין ניכרת המורשת של התקופה הוויקטוריאנית והפטריארכלית. אני עצמי יכולה להעיד שאם את אישה צעירה ויש לך מומחיות בתחום כלשהו, ייקחו אותך פחות ברצינות רק בגלל שאת לא גבר".
לורה דונלי: "גם אז וגם עכשיו יש דיכוי כלפי נשים וכלפי קבוצות מוחלשות אחרות. ההבדל הוא שבעבר מערכות הדיכוי היו הרבה יותר ברורות ומוחצנות מעל פני השטח, והיום הכוחות נסתרים יותר. ועדיין, גם היום יש מיזוגניה סיסטמית וגזענות סיסטמית".
עד כמה בעיניכן סדרה פופולרית יכולה או צריכה לשאת דגלים חברתיים?
אן סקלי: "המטרה שלי לבדר, ובידור כשלעצמו הוא דבר חשוב מאוד, אבל אם הסדרה יכולה לספק אמירה חברתית כלשהי, זה בונוס נהדר. הרעיון שטלוויזיה יכולה לשנות או לתת השראה זה מחשבה נפלאה מבחינתי".
לורה דונלי: "אני מקווה שהסדרה תהיה מבדרת וסוחפת, אבל יש בה גם אמירה חברתית רלוונטית מבחינתי, ואני גאה שהסדרה יכולה להציע אותה".
כפי שציינתן, שתיכן איריות. לפני שנתיים, לאחר מאבק ממושך, ביטלה אירלנד את החוקים המחמירים נגד הפלות. תוכלו לדבר על כך?
אן סקלי: "הרבה חברות שלי היו פעילות בתנועה למען ביטול החוקים, והשקיעו בה את כל מרצן. שאבתי מכך הרבה השראה. אחד האנשים שהכי ריגשו אותי היה סבא שלי, קתולי אדוק שבעקבות המאבק שינה את עמדתו ותמך בביטול החוקים. התרגשתי גם מכך שהרבה אירים שחיים מחוץ למדינה טרחו לבקר בה במיוחד כדי להצביע במשאל העם שהביא לביטול החוקים. יותר מכל, התרשמתי מכך שהרבה גברים התגייסו למאבק שלנו. נכון, בשנים האחרונות גילינו שיש הרבה גברים שעשו ועושים דברים איומים, ועדיין אני מאמינה שרוב הגברים תומכים בשוויון בין המינים, ונהדר לראות את זה".
לורה דונלי: "אני תומכת בזכות האישה לעשות מה שתרצה עם הגוף שלה. אני תומכת בכך בכל מאת האחוזים ובאופן לא מתנצל. אני חושבת שהסדרה ממחישה דבר אחד: נשים, או כל קבוצה אחרת, יכולות להילחם למען הזכויות שלהן, אבל כדי לשנות משהו צריך לגייס גם את האנשים שיש להם כוח, שזה לרוב גברים. בעקבות כמה מקרי תקיפה ורצח מזעזעים, יש אצלנו כעת שיח ער לגבי הביטחון של נשים ברחובות בשעות הלילה. למה זה צריך להיות מאבק של נשים? זה צריך להיות גם מאבק של גברים. זה לא עניין נשי, זה עניין אנושי, והלוואי שהסדרה תפתח את השיחה הזו".