אם יש גן עדן, בוודאי יש בו טלוויזיה. מפתה לדמיין את אליעזר בן יהודה יושב על ענן וצופה בשידורי טלוויזיה בעברית, השפה אותה החזיר מהמתים. אמש, הוא זכה לראות גם בערוץ כאן 11 וגם במהדורת חדשות 12 בחור שנושא את שם משפחתו, שמשתמש בשפה היפה שלנו, בצורה הכי מכוערת שאפשר. לרגע, זה בטח הרגיש כמו גיהנום.
"יא מטורפת. יא אישה פסיכית. יא אישה חולנית. את מוכרת את מדינת ישראל כי את בוגדת עלובה. זה מה שאת. עוד רוסיה בוגדת עלובה", כך צעק רמי בן יהודה, על מריה, אשתו של חבר הכנסת זאב אלקין, מחוץ לביתה הפרטי. לפי הדיווחים, היו גם קללות קיצוניות יותר, שהנייר הווירטואלי לא סובל. מילים יפות, מילים עפות, מתגלגלות מן הלשון.
ילדיה הקטנים של אלקין נחשפו לקללות הדוחות האלה. בחדשות 12 סיפרה אלקין על הטראומה שספגה בתה בת ה-5 מהקריאות. בכאן 11 דיברו עם הילדים הקטנים והחמודים, שדומים להפליא לאביהם, רק עם מבט מלא תמימות במקום הממזריות השועלית שחודרת תמיד מתוך עיניו של הפוליטיקאי הוותיק. הם נראו מפוחדים. זה היה מכמיר לב.
שתי הכתבות היו דומות להפליא, כששתיהן נחתמו בתחינה כללית של: "בואו נוציא את משפחות אנשי הציבור מחוץ לשיח השנאה". אלא שקשה שלא לתהות האם הכתבות האלה לא מתדלקות את אותו שיח ממש. האם באמת צריך לבקש מהצופים לא לקלל ילדות בנות 5? האם צריך להתחנן בפני הצופים לא להשתמש בקללות גזעניות ומיזוגניות?
לפי חדשות 12 וכאן 11, כנראה שזה לא ברור מאליו. כהרגלן בקודש, חברות החדשות שלנו ניסו להציג אפילו נושא כל כך פשוט בצורה "מאוזנת". כאילו יש בעד ונגד קללות גזעניות. וכך, בשתי מהדורות מרכזיות, קיבל בן יהודה את ההזדמנות להסביר למה הוא תקף את משפחת אלקין, ואף הוסיף הבטחה - הוא יעשה את זה שוב. לא ברור אם מדובר בחוסר הבנה של תפקיד התקשורת, או בעוד ניסיון ציני להשיג רייטינג (דבר שלכל הפחות בתאגיד השידור הציבורי לא אמורים לעשות), אבל הסיקור "המאוזן" שבדרך כלל מרגיש מלאכותי, הפעם הרגיש פתטי במיוחד.
רמי בן יהודה, שחיפוש קצר בגוגל יזכיר לכם שזאת לא הפעם הראשונה בה הוא חושף את הלשון הפיוטית שלו, לא אמור לקבל במה באף כלי תקשורת מרכזי. מדובר בדמות נלעגת ובזויה, שבמקרה הטוב יכולה להפוך לאחלה חיקוי בארץ נהדרת (יניב ביטון כבר מתחמם על הקווים). בתגובתו לערוצי החדשות הוא לא רק סירב להתנצל, אלא גם הוסיף איום לא מרומז לגבי תקיפות מילוליות נוספות של בנות זוג של אנשי ציבור שהוא מתכנן בעתיד. על הכוונת: אשתו של נפתלי בנט.
למען הסר ספק, בקשת תגובה היא פרקטיקה מחייבת בסיקור עיתונאי, אך אין שום הכרח להביא את התגובה כלשונה כאשר מדובר הלכה למעשה באיום שמפלרטט עם הסתה לאלימות של ממש. בשני הערוצים יכלו להסתפק בלדווח לצופים שבשיחה עם בן יהודה הוא סירב לחזור בו מהדברים. את שאר דברי הבלע שבן יהודה בדה ממוחו הקודח, ניתן היה לגנוז בקלות.
החטא כלפי הצופים לא היה רק בהצגת דבריו של רמי בן יהודה, אלא בהצגת האירוע כנקודתי. מין הפגנה קיצונית שיצאה משליטה. למעשה, מדובר בסטנדרט. רמי בן יהודה הוא לא מפגין תמים למען ראש הממשלה נתניהו שקצת איבד את זה מחוץ לבית משפחת אלקין. רק בנובמבר האחרון הוגש נגדו כתב אישום פלילי בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שחטף בכוח רמקול מידיה של מפגינה נגד נתניהו בבלפור, וגרם לפציעתה. סרטונים בהם הוא מקלל במילים שהיו גורמות לאב"י להסמיק נמצאים ברחבי הרשת. כמו גם סרטון שלו מלפני פחות משנה, כשהוא מתאם לכאורה קידום של פרוייקטים שלו בפגישה עם איש התקשורת הימני בועז גולן, לצדו של חבר הכנסת מהליכוד שלמה קרעי. כל הפרטים האלה, משום מה, לא נכנסו לדיווחים במהדורות אמש.
זה לא מקרה של מפגין קיצוני בודד, זו דרך הפעולה. הביביסטים מצאו את עצמם על סף התהום הפוליטי, הביטו לעומקה, ולא אהבו את מה שהם ראו. התוצאה, כצפוי, אלימה ומכוערת. זה לא רק רמי בן יהודה ששולח את ילדי משפחת אלקין להסתגר בביתם עם פוסט טראומה. זו רונית הביביסטית שמטנפת בגזענות על בתו של גדעון סער ברשת. זה איציק זרקא, המחבק הרשמי של נתניהו, שחוגג את ירי הטילים לעבר קיבוצי הדרום, שלטענתו נעשה על ידי "בורא עולם" (והנה אנחנו חשבנו כל הזמן בטעות שמדובר בחמאס) וקורא ליאיר נתניהו "לדפוק את השמאל, גם ת'קטינות". זו אורלי לב שמקללת את משפחתו השכולה של תם פרקש ז"ל. אלה עוד עשרות מקרי תקיפה אלימים ברחבי הארץ של מפגינים נגד נתניהו.
חשוב לציין שהאלימות הזאת לא מייצגת חלילה את כל מצביעי הליכוד, רחוק מכך, אבל היא כן מתוחזקת על ידי החמ"לים המקורבים ביותר לראש הממשלה, שלא ממש ממהר לגנות אותה. משום מה, דווקא את תגובתו של האחרון לא ביקשו במהדורה אתמול.
בקטנה
מילה טובה מגיעה למהדורת חדשות 13 שבחרה שלא לפתוח עם הדרמה הפוליטית, אלא עם פולו לסיפור הכואב על איציק סעידיאן, הלום הקרב שהצית את עצמו מחוץ למשרדי אגף השיקום בפתח תקווה. לא מדובר בהחלטה עיתונאית, אלא באמירה ערכית. הפלונטר הפוליטי יכול לחכות, המצוקה של הלוחמים השקופים שחיים בינינו דחוף יותר. בנוסף, המהדורה בחרה לשים דגש על הפן המזהם של חגיגות ל"ג בעומר. הייתה חסרה בכתבה הנעה לפעולה ברורה יותר (למשל: אל תשרפו את כל המדינה באמצע משבר אקלים עולמי), אבל בתוך ההגבלות המסורתיות של ערוץ מסחרי, עצם שידור כתבה כזאת בלב המיינסטרים הישראלי מרגיש כמעט חתרני.