נראה שכל העולם חיכה למשפט הזה. רשתות החדשות המתינו בסבלנות לאחד מהרגעים הגדולים של 2020, אך אז פרצה מגפה עולמית. טחנות הצדק מעולם לא היו איטיות יותר. אחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה. זה שידע להדביק אותנו למסך הטלוויזיה, זה שהצליח לחמוק מדין במשך כל כך הרבה שנים ולבסוף נפל על ידי אותה תקשורת שהמליכה אותו - סוף סוף חוזר לספסל הנאשמים. כל כך הרבה אנשים מקווים לראות אותו מסיים את המשפט הזה בכלא. כל כך הרבה אנשים מתפללים שהוא יירקב שם עד יומו האחרון. אבל לא באנו לדבר על רוברט דרסט, גיבור "הג'ינקס" שמשפטו יחל בחודש הבא בלוס אנג'לס מחדש, אלא על ראש ממשלת המעבר הזמני/נצחי, הנאשם מספר אחת בתיק הפלילי 67104-01-20, אחד בנימין נתניהו. גם הוא, באיחור אלגנטי, נזכר לעמוד מול מאשימיו.
כשבחוץ רעש מצד מפגינים, נתניהו נכנס לאולם בית המשפט בירושלים לפתיחת שלב ההוכחות כשהוא עוטה מסכה שחורה על פניו. התובעת, ליאת בן ארי, בחרה במסכה צחורה ובוהקת. מצד אחד נציגת שלטון החוק המושמצת, מצד שני נאשם בפלילים נערץ. חושך מול אור. עולם הפוך. מלחמת גוג ומגוג התחילה, ולא ברור איך היא תיגמר, ובעיקר לא ברור איך אשף התקשורת האגדי נפל כבר בשלב התלבושות.
הדמוקרטיה הישראלית עמדה אתמול בפני אחד מהרגעים המבישים ביותר שידעה אי פעם, והיא ידעה. רק בשנתיים האחרונות היא התבזתה בארבע מערכות בחירות יקרות, עם ממשלה שמוקמת על בסיס נוכלות והבטחה לרוטציה שאף אחד לא התכוון מעולם לקיים וכמובן הכל בצלו של נאשם בפלילים שנאחז בכס השלטון כמו ילד שחוטף טנטרום באמצע הקניון בחול המועד.
בדיוק כשחשבנו שכבר ראינו את הכל כשצפינו בנאשם המלכותי מכשיר מפלגה גזענית, מיזוגנית והומופובית תחת חסותו - הגיע הרגע בו נשיא המדינה, סמל הממלכתיות הישראלית, נאלץ לקבל את המלצותיהם של חלק מנציגי הציבור למינוי נאשם בפלילים לתפקיד ראשות הממשלה. טובת המדינה, אחריות ציבורית, התנערות משחיתות - הכל נזרק לפח מול הפוליטיקה.
עצוב להודות, אך כבר התרגלנו שהדמוקרטיה הישראלית לא מצליחה להתגונן מפני הנזק שעושה לה איש אחד חסר מעצורים. התקשורת המקומית, לעומת זאת, עושה הכל כדי להמשיך ליהנות מפירותיו הבאושים. ידענו מראש שזה מה שישודר בטלוויזיה, אבל זה עדיין היה אחד הדברים הכי מזעזעים שנצפו על מסכי הטלוויזיה הישראלית אי פעם. ליתר דיוק, זה היה המסך המפוצל העצוב ביותר ששודר על המסכים שלנו מזה קרוב ל-20 שנה.
זוכרים? ב-2 במרץ 2002 בחרה זכיינית ערוץ 2 טלעד לשדר את משחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי קריית גת בשידור מפוצל. בשליש הימני של המסך ניתן היה לראות את נועלת הטבלה דורסת במפתיע את האלופה הגאה, כאשר בשני השלישים השמאליים של המסך דווח על מספר הרוגים ועשרות פצועים בפיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים. 11 בני אדם מתו באותו ערב, והכתם על ערוץ 2 לא נשכח עד היום. אתמול ההיסטוריה הטלוויזיונית חזרה על עצמה. הפעם זו לא הייתה טעות בשיקול דעת אלא החלטה מודעת של כל ערוצי הטלוויזיה. אפילו אי אפשר להאשים אותם הפעם. אז זה נגמר בהרוגים, אפשר רק להתפלל שהפעם זה ייגמר אחרת.
היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. בחדשות 12 התמונה הראתה את נשיא המדינה מדבר על אחריות ואיחוי, כשמתחתיו תמונה של אילן ישועה, לשעבר מנכ"ל וואלה, לצד משפטים מתומללים שהובאו בצורה סימולטנית מעדותו בבית המשפט. בחדשות 13 עדותו של ישועה הובאה בצד ימין של המסך, כאשר הדברים נערכו קלות כדי להביאם לצופים בצורה נגישה וברורה יותר.
השיחות הממלכתיות של הנשיא נראו כמעט פארודיות לצד סיפורי הזוועה שמסר ישועה על ההתערבות הברוטלית של מי שהיה ראש הממשלה ושר התקשורת, ובחר להשתמש בכל כוחו הרגולטורי כדי לרמוס לכאורה כלי תקשורת ישראלי, ולעשות בו כשלו, כעורך צללים בכיר. "שוחד, מרמה והפרת אמונים" זה השם החוקי של העניין, אבל בפועל זה היה ניסיון לשטיפת מוח דיקטטורית. לכאורה, כמובן, לכאורה.
האמת היא שקשה לכתוב על משפט נתניהו באתר וואלה! מכל הסיבות המובנות. איך אפשר לבקר את הדרך שבה התקשורת מתווכת לציבור את העדות של אילן ישועה, מי שהיה המנכ"ל של כותב שורות אלה עד לפני לא כל כך הרבה זמן? האצבעות מתקשחות כשהן נדרשות להוסיף את המילה המיותרת "לכאורה" לפשעים שראית כיצד הם מתהווים ומתרחשים לנגד עיניך.
איך אפשר להביט בעיניים של נפתלי בנט שהבטיח להביא שינוי להנהגה הישראלית כשהוא מסרב להתמודד עם המציאות וממשיך לשמור לעצמו את הקלף להיכנס לממשלתו של הנאשם בפלילים? אותו אחד שכינו אותו בשיחות פרטיות בכינוי "הדתי השובב" וקבעו לפרסם נגדו סדרה של כתבות שליליות, כמו גם על אביו ועל אשתו.
איך הגענו למצב שזאת האלטרנטיבה שלנו. חסר חוליות ששומר לעצמו את האפשרות לזחול לממשלה של האיש שביקש להרוס את שמו ואת שם משפחתו. זה השינוי שכולם מחכים לו? או אולי התקווה החדשה של גדעון סער שכמו קלי טיילור שנאלצה לבחור בבברלי הילס 90210 בין דילן לברנדון בחרה בעצמה? זה מה שמגיע לנו? או נאשם בפלילים או פוליטיקאים שלא מסוגלים לקבל החלטות מנהיגותיות פשוטות?
בינתיים, המונרכיה השלטונית נשארת יציבה, כשהמאליכ של סדום יוצא אל נתיניו ורומס את מעט הכבוד שיש לשלטון הישראלי כלפי מוסדות שלטון החוק. "ניסיון להפיכה שלטונית", כינה האיש שלא נבחר לראשות הממשלה מאז שנת 2015 (לא חברים, בשנת 2020 הוא לא נבחר אלא רימה את האדם הפתי בעולם להעניק לו את המנדט שהוא קיבל) את המשפט שלו. "מסע ציד", הוא כינה את התנהלות מערכת המשפט הישראלית. לא פחות.
זו כבר לא הציניות המוכרת שלו, זו הצהרת כוונות. קריאת השכמה ל"בייס" המפורסם. יש עוד זמן עד ההסתערות על הקפיטול, אבל חשוב תמיד לשמור על הגחלה בבעירה איטית וקצובה. מדהים שהתרגלנו לזה. כל כלי התקשורת, כולל האתר שאתם גולשים בו עכשיו, סיקרו את הנאום המסוכן הזה בשידור חי בלי שום אזהרת טריגר. זה היה קשה לצפייה כמו שזה היה בנאלי. התרגלנו. מתברר כי הדמוקרטיה לא תמיד מתה במחשכים, לפעמים היא עושה את זה באור יום, בשעה בה פעם ילדים היו רואים "בלי סודות", "הבית של פיסטוק" או "רחוב סומסום".