גל גדות היא כיום אחד השמות החמים בהוליווד, ולא צריך להיות פטריוט גדול כדי לדעת את זה. לא עובר חודש בלי דיבור על פרויקטים חדשים שלה: לאחרונה, למשל, עלתה בנשיונל ג'יאוגרפיק סדרה תיעודית בשם "אימפקט" בהפקתה (בקרוב גם בישראל), ומיד לאחר מכן התפרסמה הודעה על סרט מדע בדיוני שתככב בו ותפיק בו. בקרוב נראה אותה גם בשני סרטים אחרים, "רצח על הנילוס" (אולי בקולנוע) ו-"Red Notice" (כנראה רק בנטפליקס), ואז תגיע ההפקה הקולנועית הכי גדולה שלה עד כה - "קליאופטרה", אפוס בוזמתה, שבו גם תככב בתפקיד הראשי.
אך בשלהי העשור הקודם, התמונה הייתה הפוכה לגמרי. גדות עשתה אז את צעדיה הראשונים בהוליווד ואף זכתה להשתתף בסדרת שוברי הקופות "מהיר ועצבני", אבל הקריירה לא התקדמה בקצב הרצוי, ופריצת הדרך בוששה להגיע. "זה כבר היה לי יותר מדי, ולא רציתי לגרור את המשפחה כל הזמן", היא מספרת בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות. "לא הייתי בטוחה שאני הולכת להמשיך את הרומן עם ארצות הברית וחשבתי לחזור לארץ, אבל אז התקבלתי ל'וונדר וומן'. בלי זה, סביר להניח שלא הייתה לי קריירה בינלאומית, ולמעשה - אולי לא הייתה לי קריירת משחק בכלל. אולי הייתי עושה משהו בטלוויזיה, אבל לא בטוח שהייתי ממשיכה כשחקנית".
שחקניות רבות מרחבי העולם התחרו על התפקיד, אבל גדות זכתה בו ויחד עם הבמאית פטי ג'נקינס הפכה את "וונדר וומן" לתופעת תרבות - שובר קופות עצום, ברחבי העולם ובמיוחד בישראל, שנרשם כלהיט הראשון בכיכובה של גיבורת-על, שינה במעט את חוקי המשחק המגדריים בהוליווד והפך את הדמות ואת הכוכבת לאייקונים.
כל זה קרה בקיץ 2018, כשמסיכות עוד היו משהו שרק גיבורי וגיבורות על עוטים, ולא פריט הכרחי לכל אחד ואחת מאיתנו. בעקבות ההצלחה המסחררת, הופק סרט המשך בשם "וונדר וומן 1984". הוא היה אמור לצאת בחמסין הקודם, אבל נדחה לראשונה בלי קשר לקורונה, ואז התעכב שוב ושוב בעקבות המגיפה.
בארצות הברית, אולפני וורנר קיבלו החלטה תקדימית להפיצו בחג המולד האחרון בשתי פלטפורמות: מעט האולמות שהיו פתוחים בזמנו באמריקה, ובשירות הסטרימינג שלהם, ויש לציין שהסרט לא הצליח במיוחד. היו מדינות, צרפת למשל, שבהן הוא עלה ישירות בפורמט ביתי - ורק אצלנו, מולדתה של גדות, ההמשכון נותר על המדף במשך כחמישה חודשים.
הביקורת שלנו על "וונדר וומן 1984", שהתפרסמה כשהסרט יצא לאקרנים באמריקה
רק בשבועות הקרובים, כשבתי הקולנוע ייפתחו מחדש סוף כל סוף לאחר כמעט שנה וחצי, יעלה הסרט גם אצלנו, מה שככל הנראה יהפוך את ישראל למדינה האחרונה שבה הוא זמין. איך אומרים? מכל העולם מתקשרים אלינו לשאול איך אנחנו עושים את זה.
גדות הגיעה ל"וונדר וומן 1984" ממקום אחר לחלוטין מזה שהייתה בו לפני הסרט הראשון, ומובן שגם החוויה שלה איתו אחרת. "בפעם הראשונה שצפיתי בעותק העבודה של 'וונדר וומן 1984' לא הפסקתי לרעוד מאדרנלין ומהתרגשות, אבל בפעם השנייה כבר הרגשתי את ההבדל - הייתי הרבה יותר קולית", היא אומרת בשיחת הזום שקיימנו לפני כמה חודשים, כשהסרט עלה בארצות הברית. "הפעם חבשתי גם כובע של מפיקה והייתי מעורבת יותר בכל השלבים, מה שהקל עליי, כי זה יוצר מיסוך, ואני מסתכלת בעצמי מבחינה מקצועית. לראות את עצמך על המסך זה תמיד מוזר. את ישר אומרת לעצמך 'הייתי צריכה לראות את זה אחרת', ישר רואה את הפאקים שלך".
איזה פאקים?
"אתה יודע, אני אומרת לעצמי 'הייתי צריכה להיות יותר ככה או לשחק את זה אחרת'. את תמיד קולטת בעין את הדברים שלא עובדים לך".
כמשתמע משמו, הסרט מתרחש ב-1984, שנה לפני שגדות נולדה. אני שואל אותה מה ההורים שלה יספרו אם אשאל אותה איזה מין ילדה היא הייתה. "הייתי ילדה טובה, שמאוד אהבה לאכול ומאוד אהבה תשומת לב ומאוד אהבה חברה", היא אומרת. "אהבתי להיות במרכז העניינים. ככה לפחות המשפחה וההורים שלי אומרים".
בתחילת "וונדר וומן 1984", גיבורת-העל דווקא נחבאת אל הכלים בדמותה של האלטר-האגו אנושי שלה, דיאנה פרינס. היא עובדת כחוקרת בכירה במוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון, רחוק מן ההרפתקאות של הסרט הראשון, אבל כמובן שהן רודפות אותה גם לשם.
למקום מתגלגלת אבן עתיקה, שבכוחה לממש כל משאלה של מי שמחזיק בה, ומן הסתם יש מי שמשתמשים בה לרעה. אחד מהם הוא איש עסקים לוזר ומגלומן, המשתמש במשאב הטבעי בצורה שמסכנת את העולם; השנייה היא עובדת חדשה במוזיאון, בגילומה של קריסטן וויג, שמקנאת בדיאנה וחולמת להיות כמוה, עד שהמשאלה יוצאת משליטה.
אני שואל את גדות אם באותה מידה, יש מישהי שהיא מקנאת בה ורוצה להיות כמוה. "לא, אין בי רצון כזה וכמעט אף פעם לא היה לי", אומרת השחקנית, אם לשתיים שלאחרונה התפרסם כי היא בעיצומו של היריון שלישי. "כשהייתי קטנה, בגיל שמתחילים לקנא, תמיד הייתי מתלוננת 'למה לילדה הזאת יש את זה ולילדה האחרת יש את זה'. ההורים שלי אמרו לי משהו שלא אשכח לעולם 'תהיי סוסה, תסתכלי רק על השביל שלך'. הם הסבירו לי שאם את רוצה להיות כמו מישהי אחרת, זה בא עם החבילה המלאה, וכל אחת עם הסיפור שלה. לזאת יש הורים גרושים, ולזאת יש משהו אחר. בקיצור, הם הסבירו לי שעדיף להסתכל על הדרך שלי ועל הנתיב שלי ופשוט ללכת משם, וכך אני עושה".
"הייתי צריכה את העצה הזו, כי התחום שלנו מלא בדחייה - וזו דחייה נורא אישית, כי אומרים לך שאת לא טובה מספיק לגלם דמות. זה מאוד עזר לי בתקופה שהייתי עושה מלא אודישנים ולא מתקבלת, כי בזכות מה שההורים שלי לימדו אותי, ידעתי איך לקחת את זה בצורה יחסית בריאה ובלי להתחרפן".
הסרט מדבר על כך שצריך להיזהר במשאלותיך, כי גם הדברים הטובים באים עם מחיר. איזה מחיר שילמת על ההצלחה שלך?
"לכל הצלחה יש מחיר והמחיר הוא בדרך כלל בווליום של ההצלחה. אני נורא אוהבת את הארץ, אבל אנחנו כבר שנים גרים רחוק, ובשבילי זה מחיר נורא גדול. אני בגעגוע תמידי לישראל, למשפחה ולחברים - וזה בהחלט מחיר שאנחנו משלמים".
כשאת מדברת אנגלית, את מרגישה שאת גל אחרת?
"לא גל אחרת, אבל אני לא גל עד הסוף. בעברית, אני שולטת בכל הקשת. כל אוצר המילים עומד לרשותי, ואני פשוט שולפת ממנו. באנגלית, אני לא מרגישה שאני מוצאת את כל המילים לבטא את עצמי בצורה שהייתי רוצה".
איזה מילה בעברית הכי חסרה לך באנגלית?
"לפרגן".
את מרגישה שמפרגנים לך?
"אני מרגישה שאני נמצאת במקום טוב. אני מרגישה שמפרגנים לי, וזה כל כך לא מובן מאליו מבחינתי".
אנצל את זה כדי לשאול שאלה פחות מפרגנת - פרסמתי עליך פוסט חיובי בפייסבוק בעקבות הצפייה בסרט, ואז כמה מגיבות כתבו לי "אתה צודק, היא מושלמת - חוץ מהקאבר שלה ל-'Imagine"
"הכוונה שלי הייתה טובה. לא באתי להתפלצן. קריסטן וויג היא הבן אדם הכי פופולרי פה, והיא הביאה את כל החבר'ה שלה שנעשה את זה ביחד, ויצא מה שיצא - וזה לא התקבל טוב. אני לא מתחרטת, כי זה בא מהמקום האמיתי שלי. מי שלא יאהב, שלא יאהב, אבל אני לא רוצה להיות במקום מרצה, אני רוצה לעשות את האמת שלי, גם אם זה נראה לאנשים צ'יזי ולא במקום. לי היו את הכוונות הכי טובות".
ואם כבר מדברים על מוזיקה - כיאה לשנת התרחשותו, יש ל"וונדר וומן 1984" פסקול אייטיזי. מה השיר הכי אהוב עליך מהעשור הזה?
"בעיני זה העשור הכי טוב שהיה למוזיקה. מה האהוב עליי? קשה לי לבחור אחד. אולי 'Purple Rain' של פרינס".
בלבנון, כמו בכל העולם, אוהבים סרטי קומיקס, אבל בגלל שאת ישראלית ובגלל שהיית חיילת בצה"ל, לא מפיצים את סרטי "וונדר וומן".
"וזה מאוד חבל, אין לי שליטה על זה. אנחנו עושים את הסרט בשביל כולם וחשוב לנו שהוא ידבר לכולם ויהיה אוניברסלי, ושיהיה לו מסר ושהוא יהווה מקור השראה עבור אנשים. מעבר לכך, זה מסוג הדברים שאין לי שליטה עליהם".
מן הסתם, הסרט השלישי כבר בתהליכי עבודה, אולי הפעם וונדר וומן תקפוץ לסדר את המצב הפוליטי בישראל?
"לגמרי. זה נורא מה שקורה, זה מחדל".
אם לחזור לנקודת ההתחלה - אם לא היית שחקנית, מה היית?
"שתי אופציות: יועצת משפטית, כי זה תמיד נשמע לי חכם ואהבתי את 'אלי מקביל' והתחלתי ללמוד משפטים; או שהייתי נהיית דולה. זה קסום בעיני לעזור לאישה ברגע הכי מרגש שלה".