מי הם בכלל האנטישמים האלה שיסקרו את המצב הלא סימטרי שלנו בכזה חוסר סימטריה?

    כולנו התעסקנו השבוע בסימטריה. יהודים מול ערבים, ישראלים מול פלסטינים, ימנים מול שמאלנים, תושבי הדרום מול תושבי המרכז, הורים מול רווקים, אלה שיש להם ממ"ד מול אלה שאין להם ממ"ד. יש סימטריה או אין סימטריה? הייתה בכלל סימטריה אי פעם?

    כולם מדברים על סימטריה. עמית סגל (צילום: צילום מסך, קשת 12)

    סימטריה - תֹּאַם, הַתְאָמָה מְדֻיֶּקֶת בְּמַצָּבָם שֶׁל חֲלָקִים כְּלַפֵּי הַשָּׁלֵם, סֵדֶר הַרְמוֹנִי וּמְכֻוָּן

    כשילדיי הקטנים למדי היו מעט קטנים יותר, נקלעתי לסיטואציית "אבל אמא זה לא הוגן" שאילצה אותי לנסות ולהסביר להם למה "שווה" ו"הוגן" זה לא בהכרח אותו הדבר. "אם יש לי שתי סוכריות טופי, אז הדבר ההוגן הוא לתת אחת לך ואחת לאחיך. זה גם הוגן וגם שווה. אבל אם נשב לאכול ארוחת ערב כל המשפחה, ואחלק את האוכל בדיוק שווה בשווה בין כל הצלחות: שלך, של אחיך הגדול, של אחיך התינוק ושל אבא ושלי - כולם יקבלו אותה כמות. כולם ישבעו?" - "לא", ענה ילדי. "אבא אוכל יותר משאני, ויזהר אוכל פחות", הוסיף מי שכבר בקטנותו היו לו חכמת חיים ואינסטינקט הישרדותי, שאותתו לו שלהגיד שאמא אוכלת יותר זה מסוכן.

    "אז אתה מבין שלפעמים הדבר ההוגן זה לחלק שווה בשווה, אבל לפעמים גם הוגן יותר לחלק בצורה לא שווה? זה תלוי בנסיבות". -"מה הקשר אמא? במסיבות בכלל אפשר לאכול כמה ממתקים שרוצים, לא רק סוכריה אחת. אפילו אתם אמרתם". תם הדיון.

    נזכרתי בסיפור הזה השבוע כי הדיון בסימטריה, או ב"אין סימטריה" ליתר דיוק, הוא מאותם העולמות של "זה לא הוגן" ו"אבל הוא התחיל". זה לא הוגן = אין סימטריה. הוא התחיל = הוא עשה לי משהו, ועכשיו אני חייב להחזיר כדי שתהיה סימטריה (אבל אין סימטריה, אז אני אחזיר לו יותר חזק, כי ככה אני אנצח).

    עוד בוואלה!

    מתי נתניהו יגנה כבר את הפגיעה בעיתונאים? סליחה, הצחקנו את עצמנו

    לכתבה המלאה
    השר "התקומם" על ההשוואה. אמיר אוחנה עם מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי (צילום: דוברות משטרת ישראל)

    כולנו התעסקנו השבוע בסימטריה. יהודים מול ערבים, ישראלים מול פלסטינים, ימנים מול שמאלנים, תושבי הדרום מול תושבי המרכז, הורים מול רווקים, אלה שיש להם ממ"ד מול אלה שאין להם ממ"ד. יש סימטריה או אין סימטריה? הייתה בכלל סימטריה אי פעם? אם כל אחד מאיתנו יביט על עצמו במראה טוב טוב ויבחן מקרוב את תווי פניו ואיבריו, תראו שאין דבר כזה. כן, יש לנו שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי ידיים, שתי רגליים (עם הקורא מוחמד דף הסליחה). אבל אפילו בינינו לבין עצמנו אין סימטריה.

    עין אחת גדולה יותר או פקוחה יותר מהאחרת. אוזן אחת גבוהה יותר ממקבילתה אי שם בצדה השני של הגולגולת שלנו. זרת ביד אחת ארוכה יותר מזרת ביד שניה. אני מכירה באופן אישי אנשים שנועלים מידה אחת יותר באחת מרגליהם. רגל ימין 39, שמאל 38. ככה, פילוג פנימי כזה. כל כף רגל במידה אחרת לגמרי, וזה עוד לפני שדיברנו על זה שאחת היא ימין ואחת היא שמאל. שזה לא רק לא סימטרי, זה חזון של דו קיום ממש: ימין ושמאל בגוף אחד.

    עוד בוואלה!

    טילים באוויר, מהומות ברחובות, ופירומנים באולפן נהנים מכל רגע

    לכתבה המלאה

    אנחנו לא יצורים סימטריים, לא מבפנים ולא מבחוץ. וחוסר האיזון הזה הוא מה שמאפשר לנו לנוע, לחיות, להתקדם. הטבע יוצר מבנים סימטריים, אבל אם תנסו לכפות סימטריה בכוח, התוצאה למרבה האירוניה תהיה מאוד לא טבעית. ראו את אולפני החדשות, למשל, שחונקים אותנו עם פאנלים שחבריהם כבר התאבנו בכיסאותיהם והעלו שכבה דקה של עובש משעות ארוכות של שידורים מתמשכים. וכל פאנל כזה מורכב בניסיון כמו כירורגי לייצר מתכון שכל מרכיביו שווים. ימני, שמאלני, דתי, ערבי (ולפעמים גם "אישה"). התוצאה היא לופים של ויכוחים בשידור שמתחילים ומסתיימים באותו מבוי סתום ובאמת שאי אפשר לשמוע אותם יותר.

    אפשר לעבוד כדי לייצר סימטריה, זה קשה, אבל אפשרי. יכול להיות שיפה להסתכל על זה, אבל מתישהו זה מתחיל לשעמם. ציירי הרנסנס הפכו את זה לאמנות (ומנתחים פלסטיים הפכו את זה לכסף). הם היו אובססיביים לסימטריה, לא רק בפניהם ובגופם של האובייקטים שלהם, אלא גם בקומפוזיציות של התמונות שציירו. היו להם נוסחאות מתמטיות ממש - חתכי זהב, שנועדו להבטיח את קיומה המדויק ביצירותיהם. אבל חלפו מאז מאות שנים והיום אנחנו יודעים להכיר גם בערכו של ריאליזם, אנחנו מבינים שכדי לייצר את התמונות והסצנות האלה המודלים עמדו דוממים במשך שעות על גבי שעות והצייר צייר שוב ושוב ושוב.

    הסמל של מדינת ישראל והסמל של מדינת ת"א מתבזים יחדיו. הלינץ' בבת ים (צילום: ראובן קסטרו)

    אפשר לחפש סימטריה וגם למצוא אותה, ואפשר גם להתעקש על הבדלים. השאלה היא למה לנו בכלל. יש לנו יחסים משונים עם סימטריה. מצד אחד אנחנו אובססיביים אליה לא פחות מדה וינצ'י ומיכאלאנג'לו, ובאותה נשימה היא דוחה אותנו. את השר לביטחון פנים אמיר אוחנה סימטריה יכולה אפילו "לקומם". זה מה שקרה לו כששמע שמפכ"ל המשטרה אמר שצריך "לטפל בטרוריסטים משני הצדדים, יהודים וערבים". סימטריה זה תיקו. אנחנו לא רוצים תיקו, אנחנו רוצים לנצח תמיד - אם הם מתפרעים, נתפרע גם. אבל אם הם טרוריסטים, אנחנו לא. נהיה יותר חזקים אבל גם יותר טובים מהצד השני. ושבתקשורת הזרה יציגו את שני הצדדים, כי מי הם בכלל האנטישמים האלה שיסקרו את המצב הלא סימטרי שלנו בכזה חוסר סימטריה? איפה האיזון? איפה הסימטריה?

    מתפרעים ערבים זורקים סלע על ראשו של יגאל יהושע בלוד ורוצחים אותו. משפחתו תורמת את איבריו - כלייה אחת מושתלת ביהודי, שנייה בערבייה. יש סימטריה? אספסוף זועם מכה נמרצות אזרח ערבי בטיילת בבת ים, הם חובטים בו עם דגלי ישראל וגם עם קורקינט - הסמל של מדינת ישראל והסמל של מדינת ת"א מתבזים יחדיו. סימטרי לנו כבר?

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully