דמיינו את היום הכי עמוס שהיה לכם בעבודה. הלקוחות זעמו. הבוסים היו בלחץ והטילו עליכם עוד ועוד משימות בלי לעצור בכלל ולבדוק איך אתם שורדים את היום. מדי פעם קיבלתם הודעה מהבית. "גם היום אני לבד עם הילדים כל היום?", הופיעה הודעה על המסך, ומרוב לחץ לא היה לכם זמן לענות. מדי פעם הופיעו שיחות שלא נענו מהמשפחה, אנשים שרצו לשאול בשלומכם, אבל פשוט לא יכולתם לענות. יש ימים כאלה. יש עבודות כאלה. נראה שרוב העבודות כאלה. זה קורה לשרברבים, זה קורה למתכנתים וזה קורה לרופאות. וכן, זה קורה גם לעיתונאים.
אמש יונית לוי סיימה יום עמוס במיוחד בעבודה. יום של מלחמה, תרתי משמע. גם דנה ויס, רינה מצליח וגיא פלג סיימו יום כל כך ארוך שהם לא זכרו מתי הוא התחיל, אבל הם כן ידעו איך הוא נגמר. הם יצאו ממקום העבודה שלהם, וניגשו למאבטח שלהם, שליווה אותם הביתה בעקבות איומים על חייהם. סיבת האיום: הם עשו את העבודה שלהם.
איילה חסון מחדשות 13 הותקפה באבנים בלוד. הכתב יואב זהבי והצלם רול נוביצקי מכאן 11 הותקפו בדרום תל אביב. עמית סגל ספג איומים בטיקטוק. בשנה האחרונה הותקפו גם אבישי בן חיים ואמנון אברמוביץ'. זו הנורמה. התרגלנו, וזה מחריד. מתי בפעם האחרונה נאלצתם להזמין אבטחה כדי לצאת בביטחון ממקום העבודה שלכם?
מותר להתווכח, חובה לבקר, אבל אסור לחברה דמוקרטית מוסרית לקבל את הניסיונות האלה להחליש את ידי העיתונאים. אוי ואבוי לנו אם נגיע למצב בו עיתונאים יחששו להביע את דעתם ועמדתם. טוב עשה שר התקשורת איתן גינזבורג שהתייצב לצד אנשי התקשורת. חבל שלא שמענו אמירות ברורות כאלה גם מראש הממשלה.
סליחה, לרגע הצחקתי את עצמי. הנאשם בפלילים בבלפור יתייצב לצד העיתונאים שמקבלים איומים על חיי משפחתם? האיש שפועל באופן שיטתי כבר שנים לפגיעה באמון הציבור בתקשורת? במעון הרשמי של ראש הממשלה, בית שממומן מכספי ציבור להזכירכם, יושב אדם שבאופן קבוע מסית נגד אנשי תקשורת. לגיא פלג, שמסתובב כעת עם מאבטחים, הוא קורא "דמבו". לשאר אנשי חדשות 12 הוא קורא "אל ג'זירה בעברית" או "אויבי העם היהודי".
אם בעבר מלחמות גרמו לעם להתאחד סביב האויב המשותף, נראה שהמבצע הנוכחי רק מדגיש יותר את הפילוג הנוראי שחל בחברה הישראלית. במקום לאחד את הציבור בתמיכה בתושבי הדרום, במקום לחבק את חיילי צה"ל - נתניהו, יחד עם שופריו וסוכניו ברשתות החברתיות, עושה הכל כדי להבעיר את השנאה כלפי "הרשות הרביעית". זה לא חדש, אבל זה מסוכן מתמיד.
באופן אישי ניצלתי את הבמה שניתנה לי כאן כדי לבקר לא מעט אנשי תקשורת, ועכשיו אני מבקש לנצל אותה כדי להביע תמיכה באותם אנשים ממש. נמשיך להתווכח בעתיד, יש על מה, אבל בינתיים צריך שהגיבוי לעיתונאים הישראלים יהיה ברור וחד. עצם הרעיון של עיתונאים שמסתובבים עם מאבטחים הוא קריאת השכמה דחופה למדינה שמבקשת לשמור על הדמוקרטיה שלה. אי אפשר לעמוד מהצד ולשתוק, והגיע הזמן גם להגיד מי אחראי להסתה המטורפת הזאת. האמת, כולם כבר יודעים. הלחימה בעזה תסתיים בהפסקת אש בקרוב, אבל המלחמה על יסודות הדמוקרטיה והמוסר שלנו רק התחילה.