מדינת ישראל על הזין של מיה לנדסמן? שחקנית "המפקדת", של כאן 11, שהקריירה הנוסקת שלה יורטה מהר יותר מכל רקטה על ידי כיפת הברזל של דעת קהל רגיזה, ככל הנראה כבר לא תהיה חלק מהעונה הבאה של סדרת הצבא המדוברת של תאגיד השידור. היו מי שדיווחו השבוע שזה לא בגלל ההתבטאויות הפוליטיות שלה, ומפיקת הסדרה גם פרסמה הודעת גיבוי בשיאה של המתקפה האגרסיבית על לנדסמן. אבל לא בטוח שזה משנה כבר.
בתפיסה הציבורית אין מקום להרבה פרטים קטנים. מה שיישאר בזיכרון שלנו זה הבייסיקס: תמונת פרופיל עם הכיתוב "להציל את שייח' ג'ראח", מעשה מגונה באם-16 והדחה מהמסך שלנו בעקבות טקס פומבי של שלילת דרגות בעוון חוסר פטריוטיות.
אנחנו לא אוהבים את האמנים שלנו פוליטיים. לא באמת. אנחנו רוצים לדעת באיזו מסעדה הם ישבו, עם מי הם ישנים בלילה, האם יש כבר דיבורים על חתונה, מתי הם כבר יעשו ילדים - ומה יש להם בבטן, בן או בת? אנחנו רוצים לדעת אם הן "עשו משהו" בפנים וללעוג להן אם כן. או ללעוג להן אם לא. אבל אנחנו לא רוצים לדעת מה הדעות הפוליטיות שלהם ושלהן. את זה שישמרו לעצמם.
והם באמת שומרים לעצמם, לרוב. מפורסמים הם יצורים שהקיום שלהם תלוי בתאוות הציבור אליהם. בלעדיה הם אבק. שחקנים ושחקניות הם הראשונים לספר על הצורך שלהם באהבת הקהל, באישורו. הם זקוקים לאהבת זרים באופן הבסיסי ביותר - למחיאות כפיים בתום הצגה, לקריאות "חולים עליך" ברחוב, לבקשות לסלפי ולסרטוני בר מצווה.
ואנחנו זקוקים להם באותה המידה. צריכים להרגיש את הכפילות המתעתעת הזאת שבין "זוהר" כוכבינו ובין היומיומיות שלהם. כמה אנחנו אוהבים לראות סלבס עושים דברים "רגילים". יושבים בבית קפה, אוספים ילדה מהגן, עושים קניות בסופר. הלוואי שיכולנו לראות אותם בשירותים גם - עושים פיפי וקקי כאילו הם לא עשויים מבוטוקס וחינמים. רק שלא יראו לנו מה הם חושבים באמת. כבר עדיף לראות אותם מחרבנים.
אולי זו הסיבה שבארבע מערכות בחירות שהיו לנו פה בשנתיים האחרונות כמעט כל הסלבס העלו סלפי של עצמם בקלפי, אבל בלי להראות את הפתק. שחקנים ושחקניות, דוגמנים ודוגמניות, זמרים וזמרות - אמנים ואמניות, צריכים במדינת ישראל להיות גרסה מקומית של חתולו של שרדינגר. הם צריכים להיות גם ימנים וגם שמאלנים בה בעת. בעצם עדיף שיהיו לא ימנים ולא שמאלנים בה בעת. זה אולי נשמע אותו הדבר, אבל זה לא. הדקויות כאן חשובות.
בסרטון שפורסם בפייסבוק על ידי גיא פינס ובו לנדסמן נראית מכוונת קנה של רובה צה"לי למפשעה שלה שומעים אותה אומרת: "מדינת ישראל על הזין שלי". זה סרטון שצולם לפני זמן מה מאחורי הקלעים בזמן צילומי הסדרה "המפקדת", הרבה לפני שפרצה מלחמת שומר החומות ולפני ההתלקחות של שייח' ג'ראח. זה סרטון די טיפשי, שקשה לדעת בדיוק באילו נסיבות צולם וקצת מביך לצפות בו, לא משנה מה הדעה הפוליטית שלך.
ובכל זאת הוא תידלק לא מעט מהשנאה והזעם של המגיבים כלפי לנדסמן. גיא פינס לקח סרטון שצולם בנסיבות וזמנים אחרים לגמרי ו"הדביק" אותו להתבטאות עדכנית יותר של לנדסמן על שייח' ג'ראח ועל סבל של ילדים בעזה. הקונטקסט החדש כמו אומר: לא רק שאכפת לה מפלסטינים, גם לא אכפת לה מישראל.
אין לי שום דרך לוודא את זה או להוכיח את זה, אבל לתחושתי האישית יש מעט מאוד ישראלים שחיים בישראל ולא אכפת להם ממנה. על אחת כמה וכמה כאלה שעוד לא נואשו מהבעת דעה פוליטית פומבית. זה נכון לגבי מיה לנדסמן וזה נכון, להבדיל, גם לגבי הצל, שדעתי עליו אינה טובה בלשון המעטה, אבל אני לא חושבת ש"לא אכפת לו מהמדינה" זה משהו שאפשר להגיד עליו.
השנים האחרונות לא היו שנותיה היפות או הטובות ביותר של מדינת ישראל. על זה לפחות אני חושבת שאפילו מחנה הימין ומחנה השמאל יכולים להסכים, כל אחד מסיבותיו ונימוקיו. ולמרות זאת קולם של אמנים ואמניות מעולם לא נשמע כאן פחות.
היום האווירה היא שהזדהות פוליטית יכולה לעלות לך בקריירה, פרנסה וגם בפגיעה בביטחון האישי (ובנוגע לסעיף האחרון - בעיקר אם מדובר בהזדהות עם השמאל). לכן מי שעדיין לא קהו חושיו, ולא התעייף, ולא התכנס בתוך עצמו וספר כמה הופעות בוטלו לו וכמה הכנסות הפסיד משנה וקצת של השבתת קורונה, ועוד יש לו כוח לצעוק משהו פוליטי - ימני או שמאלני - לא ייתכן שלא אכפת לו מהמדינה. אדם צועק את שחסר לו, לא את שלא מזיז לו.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי. וזו כנראה גם הסיבה שלנדסמן סגרה את פרופיל האינסטגרם שלה ובאופן כללי תוריד פרופיל בתקופה הקרובה. זה הנוהל. מתישהו תעלה כאן סדרה ישראלית חדשה, עם דמויות חדשות שנתאהב בהן, שיגולמו על ידי שחקנים ושחקניות חדשים שימגנטו את תשומת הלב שלנו. הם יוזמנו להשקות, ותמונות יפות ומרוטשות שלהם מהפקות צילום מיוחדות ילוו את הראיונות שיתפרסמו בכל כלי התקשורת, ויכללו כנהוג שאלות על "המצב" או על פוליטיקה. ושמהן הם יתחמקו באלגנטיות, אם אכפת להם מהקריירה שלהם (אבל לא מהמדינה).