ארונו של הפסל, האמן וחתן פרס ישראל לפיסול דני קרוון הוצב בצהריים (שני) ברחבת הכניסה של תיאטרון הבימה בתל אביב, בסמוך לכיכר התרבות שקרוון תכנן בהזמנת עיריית תל אביב לציון מאה שנים להקמת עיר הולדתו, בה חי ופעל. בשעה 17:00 יובא למנוחות בקיבוץ שובל בנגב. קרוון הלך לעולמו שלשום (שבת) והוא בן 90.
אלמנתו חוה קרוון ספדה לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "היו לי חיים עם בן זוג נפלא. חיים מעניינים ומרתקים. לכן זה כל כך כואב שזה נגמר. הוא היה אדם מאוד יוצא דופן מכל הבחינות - כישרון, יושר, אהבת האדם, אהבת הצדק ואומץ. הוא לא פחד משום דבר ומאף אחד, ובכל מקום אמר מה שחשב. ומעל הכל הכישרון שלו. אם אתה מגיע למקום שהוא עיצב אתה מרגיש נפלא ושלווה. אני שמחה שיזכרו אותו דרך העבודות שלו".
הנשיא ריבלין אמר לאלמנה ולבנותיו של דני קרוון: "אין כמו האיש הזה. דני תמיד יהיה איתנו. הוא משאיר אחריו יצירות אדירות בכל העולם. ואהבה שלא חסכה ביקורת וכעס. איש שהיה מוכן להילחם על השלום עד הסוף".
בתו נועה קרוון כהן ספדה לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "האמנות שלו הייתה חלק מהחיים שלנו. הוא היה איש עם נוכחות קסומה, זו הייתה מתנה. היה לו איזה אור. גם עכשיו מרגישים את האור ורואים את החיוך שלו. מצד אחד כל כולו היה בעבודה שלו, נלחם על כל פרט. מצד שני, הוא היה אבא מצחיק שהיה משחק מי מגיע ראשון לעמוד, שר איתנו ומתבדח איתנו.
"אומרים שאמנים נשארים ילדים, והוא היה דוגמה חיה לזה. בנשמה הוא היה ילד לגמרי. ילד שכל הזמן רוצה שיאהבו אותן. עבדתי איתו בעשרים השנה האחרונות, וראיתי איך אנשים מתאהבים בו. היה בו סוג של קסם. הייתה לו למשל ידידות יפה עם וים ונדרס, כמו שרואים בסרט עליו. שאלתי את וים מאיפה זה נולד. הם הכירו בפורום של אינטלקטואלים שיש להם קשר לגרמניה. וים אמר לי: 'נכנסתי לאירוע. כולם היו בו מעונבים. וישב שם גם ילד שלא הכרתי, עם חיוך מקסים, אז ישבנו התחלנו לדבר".
קרוון תכנן בין היתר את אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, "הכיכר הלבנה" בתל אביב, תבליט הקיר הדרומי של מליאת הכנסת "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" ואת אתר ההנצחה לשואת הצוענים בברלין.
קרוון היה ידוע גם בעיצוב תפאורה לתיאטרון, בין היתר לתכניות הראשונות של להקת הנח"ל שהוא היה אף אחד ממייסדיה. בין היתר עיצב תפאורה גם להצגות "כנרת כנרת" בתיאטרון הקאמרי ו"איש חסיד היה" בתיאטרון בימות. הוא זכה בשלל פרסים על עבודותיו, לרבות פרס ישראל לפיסול לשנת 1977, תואר "אמן השלום" של אונסק"ו ב-1996 ותארי דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון.
נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד בשבת לקרוון: "דני היה דוגמא ומופת לאמן כמשרת ציבור. לאורך כל שנות יצירתו התעקש דני על המימד הציבורי של היצירות שלו, והצליח. עבודותיו נוצרו תמיד בהזמנת גורמי ציבור, נבנו תמיד במרחבים ציבוריים והיו קיימות תמיד עבור הציבור הרחב. כך השיב דני את האומנות אל הציבור. הוציא אותה מקפאון המוזיאונים, בין הממצאים הארכיאולוגיים והחללים הלבנים המעוצבים, והעניק לנו אותה כמתנת נצח. האומנות המתחדשת ללא הרף שלו תחסר לנו מאוד, הוא יחסר לנו מאוד".
רק השבוע, עם חזרת בתי הקולנוע לפעולה, עלה לאקרנים סרט תיעודי על חייו, הנושא את שמו, שיצר הקולנוען ברק היימן.