שמו של השחקן מוריס כהן לא מגיע בדרך כלל למדורי הרכילות. הוא ורעייתו, השחקנית המוכשרת רותם זיסמן-כהן ("אבינו", "המילים הטובות"), מנהלים חיי משפחה שקטים הרחק מתל-אביב והרחק מאור הזרקורים. אלא שבחודש מרץ אחרון השניים דווקא הגיעו לכותרות כאשר פורסם שהם נאלצו לעזוב את תפקידם בעונה השלישית של "כפולים" בקשת 12 בעקבות סירובם להתחסן נגד קורונה. עד כה סירב כהן להתייחס לפרשה אך בריאיון לוואלה! תרבות הוא מגיב כעת לראשונה: "הצלחנו לעבוד מצוין בשנה הזאת, חוץ משני מקרים בהם נפלה לי עבודה בגלל שבחרתי לא להתחסן".
למה בחרת שלא להתחסן?
"זאת הייתה הבחירה שלי וזה נעשה משיקולים אישיים שלי אבל היות והמדינה לחצה את כולם לכיוון של חיסונים, היו כמה חברות הפקה שפחדו להתמודד עם האחריות של הדבר הזה מבחינה ביטוחית ונאלצנו לוותר על אותם תפקידים".
אתה מתכוון בין היתר לתפקיד בעונה השלישית של "כפולים"?
"האמת היא שעשו מזה אישיו גדול ואני לא כל כך רוצה להיכנס לזה בכלל. כלומר, אני מבין (את ההחלטה - ב"ב) ולא מבין. אני לא מקבל את ההתנהלות של הדבר הזה אבל אין לי כח לתת לזה עוד כח. אני יכול לומר שלעבודה בתיאטרון זה לא היה רלוונטי. כשזה היה רלוונטי זה היה בסך הכל להביא בדיקת קורונה לפני כל הצגה".
יש אנשים שחשבו שאתה מכחיש קורונה.
"לא, לא, תשמע, לא הכחשתי קורונה אף פעם. אני התכחשתי לחיסון הבעיני מיותר הזה, שעד היום אני לא חושב שהוא מה שגרם לקורונה להיעלם מהעולם. אבל זה המצב שהיה, נקלענו לאיזשהו מצב כזה ואנחנו בחרנו בדרך שלנו. הציבור צריך להבין שיש אנשים שונים עם דעות שונות. הרי אפילו גם במגילת העצמאות מעוגנת הזכות של כל אדם להחזיק בדעתו בלי שישפטו אותו. כמו שאני לא שולח אנשים לעשות בדיקת סטרפטוקוקוס מהבוקר ועד הלילה - אני לא מצפה שישלחו אותי. אם אני חולה אני הרי לא אבוא לעבודה להדביק אנשים, יש לנו את הלויאליות הזאת כלפי האחר. בתקופה שצילמתי - ברגע שהרגשתי לא טוב הודעתי שאני לא בא לעבודה בלי שום קשר לקורונה".
בתקופה האחרונה שחקנים שמסרבים ליישר קו עם הקונצנזוס חוטפים אש, לפעמים גם אכזרית מאוד. זה קרה לגל גדות עם ההתייחסות שלה למבצע "שומר החומות", למיה לנדסמן עם ההזדהות עם שייח' ג'ראח ובמובן מסויים גם לך ולאשתך שבחרתם לא להתחסן.
"בתור שחקנים ויוצרים יש לנו שליחות, כמו שלראש הממשלה יש שליחות ולאנשי ציבור אחרים. אנחנו מייצגים משהו ואנחנו חלק מהחברה שאנחנו חיים בה ומדינת ישראל זאת המדינה שלי. בחרתי כאמור לא להתחסן מכל מיני סיבות אישיות ואני חייב להגיד לך שכאדם בוגר זו פעם ראשונה שהרגשתי איפשהו תחושה של שליחות, חופש וחירות אמיתית. תחושה שאני עושה את מה שאני מרגיש בלי שכופים עליי. אני חושב שאנחנו כאמנים צריכים לייצג את האמת שלנו כבני אדם, מעבר למשחק ולפעמים יש מצבים כמו המקרה הזה עם החיסונים שהיה דיבור עליי ועל רעייתי שאנחנו לא מחוסנים ואני שמחתי על השיח שזה עורר. קיבלתי תגובות מאוד חיוביות וגם תגובות פחות טובות".
ואיך באופן כללי עברה עליך שנת הקורונה?
"אם תשאל אנשים בסביבה הקרובה שלי או במעגל הקרוב, הרבה אנשים יגידו לך שהקורונה עשתה גם הרבה מאוד טוב. אנשים היו צריכים את הביחד הזה, את התחושה של המשפחתיות. להוציא מקרים קיצוניים שכתוצאה מסיר הלחץ שהיה פה נולדה אלימות במשפחה, הרבה משפחות הרוויחו פתאום את התחושה הזאת של אבא ואמא בבית. לדעתי בתקופה הזאת גילו שיש עוד דברים לעשות חוץ מטאבלט ומחשב, הקורונה עוררה אותנו להבין איפה אנחנו נמצאים".
השבוע עלתה לשידור ב-yes "מלכת היופי של ירושלים" דרמה יומית תקופתית שיצרו שרית ישי לוי, אסתר נמדר תמאם ועודד דוידוף ומבוססת על רב-המכר המצליח של הסופרת ישי לוי. ממש כמו הספר, גם עלילת הסדרה משלבת בין ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל לאורך תקופות שונות ובין סיפורה של משפחת ארמוזה חסרת המזל שקללה גורמת לכך שכל הנשים בה מתחתנות עם גברים שלא אוהבים אותן. מדובר בדרמה יומית מושקעת במיוחד עם צילומי חוץ רבים. לצד פרצופים חדשים לגמרי כמו סוול אריאל אור וישראל אוגלבו תוכלו לראות בה שחקנים מוכרים רבים כמו מיכאל אלוני, איציק כהן, דב נבון, מיקי קם, הילה סעדה, עירית קפלן ומוריס כהן. כהן בן ה-45 פושט כאן את מדי השוטר והחוקר שהתרגלנו לראות ממנו בטלוויזיה, בין היתר בסדרות כמו "בתולות", "עקרון ההחלפה", "כפולים" ו"תיק נעדר" ונכנס לנעליו של הפטריארך הספרדי רפאל ארמוזה.
"אני לא נחשפתי אל הספר לפני הסדרה", מודה כהן. "פתאום כשקיבלתי את התפקיד בסדרה הבנתי שנכתב תיעוד היסטורי כזה של התקופה הזאת. אני מניח שזה מדבר הרבה יותר לדור ההורים שלנו שהכיר את התקופה הזאת קצת יותר". מבלי להיכנס לספוילרים נספר שקו העלילה של מוריס כרפאל ארמוזה קטן אך משמעותי ביותר להמשכה, הוא מגלה שבנו גבריאל (מיכאל אלוני) מתאהב בצעירה אשכנזיה בשם רוחל (יובל שרף), מאבד את שלוותו מכך ומציב לו אולטימטום להפסיק את היחסים.
מסתבר שהמתח הבין-עדתי שקיים בישראל 2021 היה נוכח גם הרבה לפני הקמת המדינה.
"(נאנח) מסתבר שדברים לא באמת השתנו. הדבר היחידי שהשתנה הוא שזאת סדרה בה ה'מזרחיים' מובילים את הטון. בתקופה שלפני קום המדינה לספרדים (הכוונה ליהודים הספרדים - ב"ב) היה מעמד מאוד נחשב, במיוחד בירושלים ובעיר העתיקה. היה להם מעמד כלכלי גבוה וחשוב ודווקא אחינו האשכנזים, לפני שהם הגיעו מאירופה אחרי קום המדינה, היו נטולי כסף ומעמד. בקיצור, להתחתן עם אשכנזיה זה לא היה הדבר, לא רצו את זה. זה אולי הדבר הכי בולט שהיה הפוך בתקופה הזאת".
באחד הראיונות האחרונים שלך אמרת שההתעסקות בכל הנושא של מזרחים ואשכנזים צריכה להסתיים. מאיזה מקום אתה מצליח להתחבר לדמות של רפאל?
"אני מקבל תפקיד ואני מנסה בכל מקרה להבין את האבא הזה, מאיפה הוא פועל? מה האג'נדה שלו ומאיפה הוא מגיע? אם אני בא מראש עם החלטות ברורות לגבי הדמות ואומר לעצמי 'לא יכול להיות שהוא מוותר על העקרונות שלו כספרדי, כמרוקאי גאה' אז אני אהיה תקוע עם האגו. אני חייב להיות פתוח ולנסות להביא את המקום של הביטוי שלי לתוך הדמות".
בסופו של דבר הצליח כהן להתחבר לדמות של רפאל ממקום הרבה יותר אנושי ופשוט: "זה בסך הכל סיפור אהבה והוא (רפאל - ב"ב) רוצה לנהל את הבית הזה על הצד הטוב ביותר תוך כדי שלטון הטורקים הערבים בארץ והתמודדות עם סיטואציות מאוד מורכבות. צריך לזכור כמובן שבמשפחת ארמוזה הנשים הן אלה שבסופו של דבר מקבלות את ההחלטות החשובות, בין היתר מי יתחתן עם מי".
השיח העדתי קיים בחיים שלך?
"נרצה או לא נרצה אנחנו מתמודדים עם גזענות. תראה במה אנחנו מתעסקים: אם אתה כותב עם שם משפחה אשכנזי אתה מקבל תגובות כאלה. אנחנו כולנו צריכים להפסיק להתעסק עם זה כי זה לא רלוונטי, זה כל כך לא החיים של העולם שלנו היום. אני מנסה לקחת את האחריות על עצמי על איך שאני שופט את המציאות, איך אני רואה את האחר. עם מי הבת שלי תתחתן? אשכנזי או מזרחי? אני לא רוצה להתעסק עם זה".
למרות שהיא מתרחשת לכאורה בירושלים, צילומי "מלכת היופי של ירושלים" נערכו בצפת בשיאה של מגפת הקורונה והיוו סממן של אופטימיות וחזרה של יצירה בתעשיית התרבות הישראלית שנמצאה בהקפאה ארוכה. "כל ההפקה התקיימה תחת התנהלות של קורונה עם כל מה שהיה צריך לעשות בשביל לקיים את העסק", מספר כהן. "אנחנו היינו עסק חיוני בתקופה הזאת אך היו הרבה עסקים שלצערנו לא עבדו אבל אנשים צריכים להמשיך לראות סדרות וסרטים ותרבות. בטח שתקעו אותנו שנה וחצי מול הטלוויזיה אז יצרנו תוכן שיהיה מה לראות (צוחק)".
כבר מספר שנים שכהן מחובר לרוחניות ומתעמק בדת היהודית. לא פעם במהלך השיחה הוא מודה להשם ומשתדל להעביר מסרים של אחדות וריפוי ("אני מנסה בכל מה שאני עושה לנסות לחבר ולהתבסס על נתינה, אהבה והכלה. אי אפשר בלי זה"). ייתכן וזאת גם הסיבה שהוא בחר להעתיק את מקום מגוריו לסביבה שקטה יותר, הרחק מהרעש של המרכז.
"היה לי ולאשתי מזל", הוא מעיר. "15 שנה חיינו בתל אביב ולפני שפרצה הקורונה עברנו לזכרון יעקב. אשתי משם במקור וככה כל התקופה של הקורונה עברה לנו עם בידודים בחוף הים הקרוב, אחד המקומות היפים בארץ. אני לא מגיע הרבה לתל אביב, אני מעדיף להישאר בזכרון. מבחינת יצירה אומנותית שלי, הקורונה עשתה לי ממש טוב. היה לי המון זמן להתפתח וליצור ולחקור את החומרים שאני עובד בהם ולגלות עולמות חדשים".
לעבור מתל אביב לזכרון יעקב זו בחירה לא בנאלית לשחקנים.
"דברים השתנו, העולם שלנו נהיה גלובלי. אני שולח קלטות של אודישנים לחו"ל ואני יכול לקבל תפקיד בהוליווד מבלי שטסתי או זזתי דקה מהבית. הרי אם יש לי יום צילום אני מגיע אליו, לא משנה איפה אני גר באר, אני לא חייב לגור בתוך העיר. שלא תבין לא נכון, אני מת על תל אביב, היא אחת הערים המדהימות בעולם. אבל משהו השתנה בי. אין את הלחץ הזה שאני אשב בבית קפה ויראה אותי במאי. אני כבר לא שם".
כהן לא מסתפק במשחק בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה ובשנים האחרונות הוא גם עוסק באומנות פלסטית. לפני מספר שנים הוא הציג תערוכה בשם "One Voice" ביחד עם האומן רוסלו שמריה בה נתן פרשנות משלו לחומרים כמו בטון ברזל ונחושת ואף החזיק סטודיו בדרום תל אביב אותו העביר לאחרונה קרוב לביתו שבזכרון. חוץ מעבודה על אומנות הוא גם מביים סרט דוקומנטרי ביחד אשתו שמיועד לערוץ HOT8 ועסוק בתפקיד הראשי במחזה של חנוך לוין "מתאבל ללא קץ" שחוזר לתיאטרון הקאמרי בבימויו של ארי פולמן לאחר שעלה לתקופה קצרה ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה. בהמשך יחזור גם לתפקידו של אברהם אברהם בעונה חדשה של "תיק נעדר" בכאן 11.
כאדם מאמין איך אתה מתמודד עם הטקסטים המורכבים של חנוך לוין?
"אם אתה מסתכל על הטקסטים של חנוך לוין, הכל עוסק בבריאה, ביצירה, באלוהים, במוות ובשמחה. היה לו שיח מאוד מורכב עם אלוהים ואני חושב שעצם השיח כבר מסביר איזה מין אדם הוא היה. אני מאמין שהוא היה אדם מאוד מאוד רוחני, אי אפשר היה לכתוב את מה שהוא כותב אחרת. מההיכרות שלי עם הטקסט שלו, מדובר בטקסטים מאוד רוחניים, של אדם שמחפש, ששואל שאלות, זה עדיף מבן אדם שהוא דתי אבל לא מחפש תשובה לכלום. הוא פשוט דתי כי אמרו לו להיות דתי. בעיני זאת לא יהדות, יהדות זה לחפש ולחקור ולחשוב ולהתפתח ולהתריס ולשאול שאלות".
איך מסתדרים במשק בית של שני שחקנים? במיוחד אחרי תקופה כל כך מורכבת.
"בכנות? לוקחים הכל בפרופורציה, אנחנו המון שנים במקצוע, אני ואשתי לא מתעסקים בתפקידים אחד של השני או באודישנים. אם אני צריך ללמוד טקסט אני לוקח מישהו שיעזור לי עם הטקסט ואני לא מטריד את אשתי בזה. יש לנו כל אחד את העולם שלו בדבר הזה וזה חשוב להפריד כי אתה לא רוצה להפיל על הבן זוג שלך עוד דברים שאתה סוחב עליך. זה לא חיים ומוות, זה פרנסה, זה עבודה, וזה לא העולם האמיתי. אני נזכר במשפט שראיתי ב'רחוב סומסום'. אריק ובנץ הלכו לראות סרט ואריק פחד נורא אז בנץ אמר לו: 'זה רק סרט, זה לא הדבר האמיתי, אל תפחד'".