המרגל שחזר אל החום: "עובדה" העניקה ליוסי כהן את הפרומו המושלם - כמעט

שום דבר בתוכניות סיום העונה של "עובדה" לא נועד לספר לנו דבר מה חדש. הריאיון עם ראש המוסד היוצא היה ניצחון לכל מי שהוא לא אנחנו. נצנצים של מסתורין מתובלים בשאלות רפות ותשובות עלומות. אלא שדווקא על ההזדמנות המפוספסת הזו לפרק סימני שאלה - כהן עוד עלול להצטער

אלגנטי למראה ומחייך במסתורין. יוסי כהן, "עובדה" (צילום: צילום מסך, קשת 12)
כהן לא הגיע ל"עובדה" כדי למכור הסברים, הוא הגיע כדי למכור את עצמו. הוא יספק לנו חיוך מיליון דולר, זרזיף של סוד על מבצע עלום או על הימצאות בארץ אויב מסוכנת, ודיין תסמן וי על שאלות ש"חייבים לשאול", אבל לא חייבים לקבל עליהן תשובות

זר שהיה נקלע למהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל אתמול (רביעי), היה ככל הנראה מתרשם עמוקות מהמתרחש. ביום שכלל פרובוקציה מסוכנת של חבר פרלמנט בירושלים הנפיצה גם כך, שעות ספורות אחרי פעולה בגדה עם פוטנציאל להידרדרות ביטחונית, ושעות ספורות לפני הדדליין להגשת ההסכמים הקואליציונים שיביאו להקמת ממשלה חדשה - נפתחה המהדורה בלא פחות מטיזר לריאיון. איש אלגנטי למראה מדבר למצלמה ומחייך במסתורין, תשובותיו קצרות ומדודות להפליא, אף אחת מהן לא תחשוף דבר שלא ידענו כבר קודם לכן. ובכל זאת, די בכך כדי לדחוק הצידה את כל הסערות והדרמות היומיומיות האחרות. מדינה עם סדר עדיפויות כזה, היה חושב הזר, היא מקום קר רוח ושלו.

בתוך הציניות המובנית של מהדורות החדשות, מוכיח הצעד הזה עד כמה מהונדס השואו שנראה על המסכים שלנו מדי יום, במסווה של חדשות. מהונדס כדי להפעיל אותנו. בדיוק כפי שהגבר השרמנטי שימלא את המסך כשעה לאחר מכן, ידע לעשות טוב כל כך לאורך הקריירה החשאית שלו. אם הדרמה של ריאיון עם המרגל הבכיר ביותר שלנו מקדימה את הדרמה של "החיים עצמם", אולי הם לא כל כך דרמטיים ככלות הכל? אולי התחושה החוזרת ונשנית, שבכל רגע נתון חיינו נמצאים מרחק הצתת גפרור מפיצוץ היא בעצמה משחק, מניפולציה של מי שמעולם לא היו זקוקים לתואר מרגל כדי לנצל את הפחדים והשנאות שלנו? הלוואי שיום אחד תקום תוכנית התחקירים האמיצה שתחליט להתמקד דווקא בחלק הזה. מי יודע? אולי אפילו ייצא מזה טיזר בפתיחת המהדורה.

עוד בוואלה!

גלית דיסטל-אטבריאן היא השופר התמוה והמרתק ביותר של נתניהו

לכתבה המלאה
הניחה את כל האקדחים על השולחן במהלך הריאיון. אילנה דיין, "עובדה" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

עד שזה יקרה, סיפקה תוכנית סיום העונה של "עובדה" מן מיקרוקוסמוס של התמורות בהוויה הישראלית. המעבר בעיסוק בנושא לעיסוק בסמל. אם לאורך שנים המוסד עצמו היה מקור העניין והסקרנות, הוא תופס כעת נפח של שחקן משנה. מוסדות הפסיקו לעניין אותנו, הכל זה האדם שבפרונט. יוסי כהן יכול להכחיש עד אין קץ את העובדה שהוא נהנה מהתמורה הזו, אף שככל הנראה ישנם מעט מאוד אנשים שטובים בשכנוע כמוהו.

מאיר דגן לא היה מרתק כמו כהן ברמה הרכילותית והסלבית של המילה, וכך גם תמיר פרדו. כהן הוא שילוב מנצח של טיימינג ודמות. אילולא היה טבעי כל כך באור הזרקורים - לא היה מסקרן כל כך, ואלמלא היה מפציע בתקופה שבה האנושות מכורה כל כך לעיסוק בחיצוני והפרסונלי - לא בטוח שהיה מי שיעז לשאול את מה שאף ראש מוסד לא נשאל לפניו: למה אתה כל כך מטורזן?

זו לכאורה המלכודת שאליה נפלה גם מי שהיא מודל למקצועיות בפיצוח מרואיינים. אלא שזו בכלל לא מלכודת, כי אם התלכדות אינטרסים. "עובדה", ואילנה דיין בראשה, הבינו היטב את הפער שבין איכות המידע שיפיק הריאיון הזה, לבין הפוטנציאל החזותי שלו. עוד פרופילים פוטוגניים של לסת מסותתת ועוד קלוז-אפ על השיער המסודר בקפידה והחיוך הממזרי, לפרקים נדמה שלו רק היה ניתן - הריאיון עם כהן היה מוחלף בקליפ סטייל להקות בנים משנות התשעים, כולל הנפות שיער רטובות בתנועת ראש חדה ומבטים פתייניים למצלמה. אם אין תוכן, נאכל פוזות.

הגיע בזמן שהאנושות מכורה לעיסוק בפרסונלי. יוסי כהן מתוך "עובדה" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

לזכותה של דיין ייאמר שהניחה את כל האקדחים על השולחן במהלך הריאיון, אלא שבשום שלב אף אחד מהם לא ירה. הם היו שם בשביל השואו. כך, למשל, בתחילת הריאיון תוהה דיין לשם מה השקענו שנים במשחקי חבלה מול תוכנית הגרעין של איראן, אם בנקודה הזו בזמן היא קרובה מאי פעם לפצצה שביקשנו למנוע ממנה. כהן מסתפק רק בהכחשה: "היא לא". האם הנקודה הזו, שסוחטת כל כך הרבה אנרגיה וזמן מהחיים של כולנו, לא ראויה לבירור עמוק מעט יותר עם מי שמכיר אותה טוב מכולם? זה הדין גם לגבי הדיון בשאלת הבנת כוונותיה של חמאס באשר לעימות עם ישראל. ואף שכהן מודה כי טעה בהערכתו כאן, הנושא נזנח במהרה. אם ארגון הביון היוקרתי והבכיר של ישראל טועה כך בהבנת כוונותיו של ארגון טרור קטן ודל אמצעים (יחסית), מה זה אומר על יכולתו לתפוס את האתגרים הגדולים יותר שמאיימים עלינו?

זה כמובן לא נגמר רק שם. שאלות כביכול נוקבות על הקשר בין הון לשלטון ולביטחון, עולות כמעט כלאחר יד ומסוכלות במחי חיוך ומשפט מבטל קצר, וכך גם אחרות. כהן לא הגיע ל"עובדה" כדי למכור הסברים, הוא הגיע כדי למכור את עצמו. הוא יספק לנו חיוך מיליון דולר, זרזיף של סוד על מבצע עלום או על הימצאות בארץ אויב מסוכנת, ודיין תסמן וי על שאלות ש"חייבים לשאול", אבל לא חייבים לקבל עליהן תשובות. איש הצבא הוא החיה המוגנת ביותר בישראל, זה לא השתנה גם אחרי 73 שנים לעצמאותנו.

שוגה כאן באופן מפתיע. יוסי כהן, "עובדה" (צילום: צילום מסך, קשת 12)

הבריחה אל הצהוב, אל ההתחככויות עם עשירים ושועי עולם, אל המראה המלוטש והמלתחה המדוקדקת, עושים עבור כהן את החיים קלים. אם אכן שאיפותיו הן לשוב אלינו כמועמד פוליטי בכיר בעתיד לבוא, ריאיון הקבלה שלו היה כל מה שמרשים אותנו במנהיגים: רהיטות, שרמנטיות, שליטה במדיום ויכולת להדוף בקלות כל שאלה שלא באה בטוב. אלא שדווקא כאן, כשכהן לחלוטין באלמנט שלו, מהדהד הדמיון בינו לבין האיש שטיפח והפך אותו לאיש סודו. ככל שהריאיון ב"עובדה" מתמשך, הלכו ונבנו הקווים המקבילים ביניהם: החיבור לעושר מפוקפק, המשחק שהוא כמעט דרך חיים וסימני שאלה שמרחפים מעל הלגיטימציה למניעים ופעולות. וכך, בהפוך על הפוך, דווקא מי שכל כך בקיא בקריאת הזירה וניצולה לטובתו - שוגה כאן באופן מפתיע.

רבים וטובים היו שם בנעליו של כהן לאורך השנים, כשהמעבר בין ההדר הצבאי לבוץ הפוליטי התפוצץ ברעש גדול. אם פניו אכן אל קריירה מדינית, הרי שסימני השאלה שנפתחו כאן הם תחמושת אדירה ליריביו העתידיים. במקום לנסות ולנטרל אותם באווירה אוהדת, כהן הותיר אותם טעונים בצד הדרך. גלויים לכל. זהו לא תפקידו כמובן, זו הייתה העבודה של "עובדה". אלא שבפעם הבאה שהם יעלו, זה לא יקרה במרפסת מלון על רקע חוף פסטורלי - אלא במקום שבו מסתורין וסודות הם החסרונות הגדולים מכולם. יש יוצא סיירת מטכ"ל כלשהו שבוודאי יידע לספר לו על כך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully