בנובמבר הקרוב תכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" תחגוג ח"י שנים לעלייתה לאוויר. אחד המיתוסים שהתפתחו סביב תכנית הדגל של קשת במהלך השנים הוא שחיקוי בארץ נהדרת מהווה את החותמת הסופית לכניסה למיינסטרים הישראלי. בפראפרזה על רנה דקארט: אם עשו עליך חיקוי ב"ארץ" - אתה קיים. פליטי ריאליטי חולמים לראות את עלמה זק או אלי פיניש מחקים אותם, אבל יותר מכל אלה הפוליטיקאים, שיודעים שישיבה בפאנל הפוליטי לצד קיציס חשובה לפעמים הרבה יותר מעוד כותרת בעיתון.
במערכת התכנית יודעים לספר על פוליטיקאים שהתקשרו וכמעט התחננו לחיקוי, כמו גם על מושאי חיקוי שנעלבו מהחיקוי שלהם. היו גם כאלה שהשתמשו בחיקוי שלהם כדי להשיג הון פוליטי. כך למשל ראש הממשלה נפתלי בנט, שבעבר הוצג במחווה לנטע ברזילי עם קוקיות שעשויות מבתי תפילין , שמיהר להגיב: "עליי תצחקו כמה שתרצו, אבל על קודשי ישראל - לא". הוא עדיין מקבל לייקים על הפוסט ההוא.
גם אנשי תקשורת, באופן טבעי, זכו לחיקויים בתכנית של מולי שגב. דמותה של שלי יחימוביץ' (שהפכה בתכנית ל"חלי") הייתה מרכזית בעונות הראשונות, ומאז אין כמעט איש תקשורת שלא עבר שם: מחיים יבין ויונית לוי, דרך אהוד יערי ומשה נוסבאום, ועד אמנון אברמוביץ' ועודד בן עמי שהוצג כעוגייה ענקית. רק לאחרונה הוצגה הזוגיות המתוקשרת של גלעד שלמור ואדוה דדון בצורה משעשעת בתכנית, ובני הזוג אף שיתפו את המערכון ברשתות החברתיות באופן ספורטיבי מתבקש.
בערב הבחירות של 2009, נכנסה לקאדר החיקויים של "ארץ" דמות חדשה כשאסי כהן נכנס לנעליו של הפרשן הפוליטי עמית סגל. זה לא היה חיקוי מדויק במיוחד, לא מבחינת המראה ולא מבחינת המימיקה הקולית, והטקסט עצמו בעיקר התייחס לחזות הצעירה של סגל (אז בן 27). "שוחחתי עם כמה גורמים בכירים במפלגת 'קדימה' והם שומרים לפי שעה על אופטימיות זעירה, ואני שוחחתי גם עם אמא שלי והיא מרשה לי להישאר עד מאוחר", אמרה דמותו של עמית סגל. לא מרגעי הכתיבה המושחזים ביותר של ארץ נהדרת, אבל אסי כהן כהרגלו הצליח להוציא את המיטב גם מזה.
כחלק מכללי הטקס, עמית סגל עומת יום לאחר מכן עם החיקוי החדש שלו. במין טקס חניכה משונה, עודד בן עמי הציג בפני סגל את החיקוי על מסך מפוצל, רק כדי להציג בפני הצופים את סגל נושך שפתיים, ומצחקק במבוכה מלאכותית. "מה אמא אמרה?", ביקש עודד בן עמי לדעת, וסגל לא הסתיר את חוסר הסבלנות שלו, וביקש לחזור לפרשנות הפוליטית סביב תוצאות הבחירות הדרמטיות. בצדק גמור, אגב.
12 שנים עברו מאז אותו חיקוי ראשוני בוסרי, שהן במקרה גם 12 שנות נתניהו בשלטון. עמית סגל הפך לאחד העיתונאים הבכירים בישראל, ואולי הפרצוף הכי מזוהה עם ערוץ 12, למעט יונית לוי. מהדמות של הילד החמוד שמבקש מאמא שלו להישאר לישון אצל צ'יקו מנשה לא נשאר דבר. הדמות הועברה מאסי כהן לרועי בר נתן, שבעזרת איפור לא פחות מגאוני וכישרון בלתי נתפס הצליח פשוט להפוך את עצמו לשיבוט של סגל. שלישיית "הגשש החיוור" היו אומרים על זה: "יש פה אחד, חבל שהוא איננו, עושה אותך, אתה רואה ראי".
ככל שעמית סגל הפך לאימפריית תקשורת של איש אחד, גם החיקוי שלו הפך לחריף יותר. גם זה טבעי. אומרים כי חיקוי הוא הצורה הכנה ביותר של חנופה, וזה לגמרי נכון גם במקרה הזה. עמית סגל בגרסת "ארץ נהדרת" הוא שחצן, פסקני, נחרץ שלא לצורך וזחוח בצורה מוגזמת. אתם יודעים, כמו עמית סגל האמיתי, רק על ספידים. גרסה פארודית שלוקחת קצת מהאמת, הרבה מהמימיקה הבלתי נשלטת ושוזרת יחד עם סאטירה על מצב העיתונות הישראלית. פאן. סביר להניח שאמא של סגל פחות תאהב את החיקוי הזה, אבל זה חלק מהמשחק.
בתכנית סיום העונה ששודרה ביום שני האחרון, הסתלבטו אנשי "ארץ" על שני אנשי חדשות בולטים מהערוץ שלהם: רינה מצליח ועמית סגל. רינה הוצגה בגרסה מוגזמת שלה כסמולנית קיצונית שונאת ביבי שנפצעה לאחר שקפצה למזרקה הריקה בכיכר רבין. מהצד השני הוצג עמית סגל, גם בהגזמה, כנביא שקר, לאחר שהאורקל הפוליטי הכריז שאין סיכוי שתקום ממשלת שינוי בראשות נפתלי בנט, ואף הוסיף וטען בהזדמנות אחרת שיאיר לפיד נידון לשבת באופוזיציה לעד. אופסי.
ביטחון עצמי נמדד בשעה שאתה עומד מול ביקורת על הטעויות שלך. במבחן הזה, סגל איבד הרבה נקודות גם מול הקהל שלו, זה שרואה בו, במידה רבה של צדק, את העיתונאי החכם והרהוט בישראל. יש הרבה עיתונאים טובים בישראל, אבל לישראלים תומכי הימין, שמהווים את הרוב בעם, מעולם לא היה דמות בעמדה כל כך מרכזית כמו עמית סגל, שמדבר מגרונם. גם בשבילם, עדיף לו לנשוך שפתיים ולקבל את הביקורת והחיקויים בהומור ובספורטיביות.
האמת, לא רציתי לכתוב שוב על עמית סגל. הכל כבר נאמר, אבל התקף הטנטרום האחרון שלו מחייב התייחסות, בעיקר כי הוא עצמו הודה שזה פתטי להתבכיין על חיקוי, ודי ברור שיש כאן משהו עמוק יותר. מספיידרמן למדנו שעם כוח גדול באה גם אחריות גדולה, אבל כנראה שבתקופת ילדותו של סגל בהתנחלות עפרה הוא פחות זרם על קומיקסים. עמית סגל יצא להתקפה עם כל הכוח שיש לו. הוא עלה לתכנית הרדיו של יעקב ברדוגו (ואולי זה היה יניב ביטון, מכיוון שהוא נשמע בדיוק כמו החיקוי שלו) ותקף את ארץ נהדרת. בין השאר הוא טען בציניות שהוא כנראה העיתונאי הראשון שטועה, ולכן הגיע לו לחטוף את הביקורת הזאת.
מעניין באמת לחקור האם סגל מאמין שהביקורת עליו נובעת רק בגלל שנתפס בטעות חד פעמית. האם העיתונאי החכם הזה עד כדי כך חסר מודעות לחסרונות הבולטים שלו? מותר לטעות, ואין שום דבר מצחיק בללגלג על פרשן שטעה בהערכות שלו. יאיר שרקי, אחד העיתונאים הכי מוערכים בערוץ של סגל, טעה בגדול כשדיווח במהדורה על נפילת ממשלת השינוי. קורה. הוא דיווח אמת לשעתה, שהתבררה בדיעבד כטעות. ובכלל, עיתונאים טועים. מקורות משקרים, קשה לפעמים להבחין בספין שעושים לך על הגב, אבל במקרה של שרקי זה לכל הפחות לא נעשה בזדון. קשה להגיד את אותו הדבר על עמית סגל.
הבעיה עם עמית סגל מעולם לא הייתה הפרשנות המקצועית, אלא העונג והזחיחות שלו, הקביעות הנחרצות שלו שאיכשהו תמיד משרתות את הצד שלו במפה. ומאיפה בדיוק מגיעה הזחיחות הזאת? מהאיש שניבא שנתניהו הולך להתרסק בבחירות 2019? או מהאיש שהודיע אחרי הבחירות שהניצחון של נתניהו באותן בחירות מהדהד (כל כך מהדהד עד כדי שנגררנו לעוד שלוש מערכות בחירות)? אולי זה האיש שקבע נחרצות ששר המשפטים הבא של ישראל הוא יריב לוין או בצלאל סמוטריץ'? אם רוצים ללכת רחוק יותר אפשר להיזכר בבחירות 2015 אז חזה ארמגדון של ממש לליכוד ונתניהו, וטען שהמפלגה עלולה לקבל בבחירות 15-16 מנדטים בלבד. אה, וגם הייתה את "פאדיחת ברקוביץ'", לאחר שהכתיר את עפר ברקוביץ' לראשות עיריית ירושלים, עד היום לא ברור על סמך מה.
חשוב להזכיר שזה לא שלעמית סגל אין חוש הומור, כישורי ההטרלה שלו לא נופלים משל כותבי ארץ נהדרת. כך למשל החליט לתקוף אחרי בחירות 2015 את הפרשן הפוליטי של ערוץ 10 דאז, רביב דרוקר, לאחר שהאחרון טעה בתחזיות שלו. מה, לא מצחיק? ובכלל, ממתי להמר על תוצאות הבחירות זו פרשנות פוליטית? האם זו לא הבדיחה האמיתית? אתם צוחקים, או שכבר הבנתם שהבדיחה היא על חשבונכם?
אז בארץ נהדרת צחקו עליו קצת, ברוך השם הוא נתן להם חומר. בדיוק כפי שאדוה דדון נותנת להם חומר כשהיא רודפת אחרי נוכלים בצעקות וכמו שבועז ביסמוט נותן להם חומר בכל פעם שהוא פותח את הפה. אחרי ששבר שתיקה בגלי צה"ל, סגל המשיך לשבעה ציוצים תוקפניים בעמוד הטוויטר הפופולרי שלו. זה היה התקף טנטרום של ילד קטן שההורים מסרבים לקנות לו גלידה ונשכב על רצפת הקניון בבעיטות וצרחות. לא יכול להיות שזו התגובה של אחד העיתונאים החזקים בישראל, זה יותר הזכיר את החיקוי הילדותי שלו מ-2009.
שתי תזות מרכזיות עמדו במתקפה של סגל על מולי שגב: הראשונה היא שהתכנית גזענית נגד מזרחים, והשניה היא שבמשך שבע שנים לטענתו מסמסים ראשי התכנית לבכירי קשת נגד הבעת הדעות הימנית שלו במהדורה.
כמעט כרגיל, עמית סגל כל כך שבוי בתוך העמדה שלו, שאפילו אם הוא אומר משהו נכון, זה עטוף בכל כך הרבה ילדותיות משולחת רסן וחסרת פאסון שקשה להבחין באמת שלו. העניין הוא שהוא צודק, בהיסטוריה הארוכה של "ארץ נהדרת" היו בעיות בייצוג של דמויות מזרחיות. כמו כל התרבות המקומית, שנבנתה על יסודות של סרטי בורקס, סאלח שבתי ומנשה התימני בחסמב"ה, גם ב"ארץ" עשו תשובה. ועדיין, יש לסגל קייס להישען עליו, השאלה אם הוא מבין כמה שזה פתטי שהוא נזכר במערכון על עוזי כהן משנת 2003 במקרה יום אחרי שהעליבו אותו באותה תכנית. אף אחד לא יכול לעצור אותו ולהסביר לו שהוא, אשכנזי כמעט כמו המנהיגים הפוליטים החביבים עליו, משתמש במזרחיים כדי להגן על האגו שלו שנפגע? וברצינות, הוא לא יכול להבין בעצמו כמה שזה מטופש?
באיבוד העשתונות הווירטואלי הנוכחי, סגל קשר את העניין המזרחי לחלוקה הפוליטית, וירה לעצמו ברגל. הביקורת על סגל לא קשורה לימניות שלו, ובטח שלא לאיזה גן מזרחי סורר שלא הכרנו אצלו - אלא לתוכן עצמו שהוא מייצר. אם עמית סגל מתעקש להפוך את אולפן החדשות למגרש המשחקים הפרטי שלו, לעלוב ולסנוט בכל מי שחושב אחרת ממנו, לעקוץ את כל חבריו לפאנל וללגלג בעמיתים על בסיס קבוע, שיהיה הוגן מספיק כדי לקבל את הביקורת הזאת כשהיא מגיעה מתכנית הסאטירה של הערוץ שמשלם לו את המשכורת והפך אותו לכוכב. סליחה, הצחקתי את עצמי לרגע.
בשורה התחתונה, סגל פשוט נעלב והוכיח בתגובה שלו כמה הביקורת עליו מדוייקת. בדיוק כמו שלא היה אכפת לו לייחל לערימה של גופות במהומות בלוד, כך גם לא אכפת לו להעיר את השד העדתי מרבצו ולנצל אותו כדי לתקוף את "האויב" שלו. מזל ש"ארץ" יצאו לפגרה. בפעם הבאה שהם היו עושים חיקוי שלו, הוא עוד היה עלול להצית מלחמת עולם שלישית. האמת, אין שום ציפיה מעמית סגל שישתנה, בדיוק כפי שאין שום ציפיה מראשי חדשות 12 להעמיד במקום את ביצת הזהב שמניבה רייטינג בכמויות - אבל אולי אפשר לצפות מעיתונאי מצליח כל כך להיות האיש הגדול שהוא מאמין שהוא, ולהפסיק להיעלב מכל ביקורת במקום להוכיח אותה כל פעם מחדש?
בקטנה
"לתדהמתם, איננו מפגרים", כתב עמית סגל באחד מהראנטים שלו בטוויטר על ארץ נהדרת. אז אם הוא כבר נכנס לתיקון עוולות בתוך עולמות הפוליטיקלי קורקט, ראוי שלא ישתמש במילה "מפגר" כקללה. זו ביקורת בונה שניתן להסכים עליה, אני מקווה.