יש חתולים מפורסמים יותר מטום ויש עכברים מפורסמים יותר מג'רי, אבל לפחות בעולם החיות, אין צמד אויבים מפורסם יותר מהם. המרדפים של השניים פרנסו שלל תוכנות טלוויזיה וסרטים קצרים, אבל באופן מפתיע למדי, הם כמעט ולא הגיעו ליותר מכך.
רק ב-1992 נעשה סרט ארוך בכיכובם של השובבים, ולפי הנתונים הקיימים ברשת, הוא עלה 3.5 מיליון דולר והכניס רק 3.6 מיליון דולר - כך שלאיש לא בער לעשות סרט נוסף.
תכנונים בנושא התחילו ב-2009 ונמרחו במשך יותר מעשור, ורק השנה הסרט סוף כל סוף יצא לאקרנים. הגרסה הקודמת היתה באנימציה, ובניגוד לנהוג במקור הטלוויזיוני, טום וג'רי דיברו בה.
הפעם, הסרט משלב בין אנימציה ושחקניות בשר ודם, בראשן קלואי גרייס מורץ, וטום וג'רי מדברים רק באמצעות מחוות גוף והבעות פנים. זה גם המקום לציין כי אף שלדעתי הוא מתאים בעיקר לקהל בוגר, המפיצים כאן התייחסו לסרט כתוצר לזאטוטים בלבד, והוא עולה כאן אך ורק בגרסה מדובבת.
חשוב גם להבהיר כי למרות המשתמע משם הסרט, החתול והעכבר הם בסך הכל דמויות משנה, כמו רוזנקרנץ וגילדנשטרן ב"המלט". הגיבורה האמיתית היא צעירה בשם קיילה, בגילומה של גרייס מורץ, המנסה להתקבל לעבודה במלון ניו יורקי יוקרתי. כדי להוכיח את עצמה, עליה לעזור בארגון החתונה הנוצצת של השנה, שמתקיימת במתחם של המקום.
החתן, בעל הון ואדם בלתי נסבל, מתיימר להפיק את החתונה בצורה אקסטרווגנטית ככל האפשר, כולל עדר פילים. נוסף לכך, הוא נהנה להבאיש את הלובי של המלון עם הריחות של כלבו, שלא מפסיק לנפוח - להנאת הצופים חובבי הומור בית שימוש.
למרבה המזל, רוב הבדיחות כאן ברמה גבוהה יותר. בית מלון הוא זירה תוססת ודינמית, ולכן גם כר פורה להתרחשויות קומיות. יש מסורת ארוכה של קומדיות המתרחשות בזירה הזו, ונראה כי "טום וג'רי" שואב מהן השראה, ובעיקר מן "המלון של פולטי".
פרק השיא של הסדרה הבריטית תיאר כיצד הצוות של המלון נדרש להתמודד עם עכברוש המסתובב בו דווקא ביום ביקורו של פקח תברואה, ופה קורה דבר דומה: החתול והעכבר מסתננים למלון והופכים אותו למגרש המשחקים והעימותים שלהם דווקא בעיצומן של ההכנות הנמרצות לחתונה.
המהומה שהחתול והעכבר יוצרים מאיימת על עתיד הטקס, על הזוגיות העתידית של החתן והכלה, על הקריירה של המלונאית הצעירה ועל בית המלון כולו - אבל האם ייתכן שבסופו של דבר, דווקא טום וג'רי יתגלו כיחידים שיכולים להציל את המצב?
הסרט עונה על השאלה הזו בצורה שעוררה עד כה בעיקר ביקורות קטלניות, כולל בתקשורת הישראלית, וזאת כנהוג בסרטים של הבמאי טים סטורי - מי שבעבר היה חתום גם על עיבודים מושמצים לקומיקס גיבורי-העל "ארבעת המופלאים". אני סבור אחרת, ואף שמעולם לא הייתי מעריץ גדול של טום וג'רי ולמען האמת עד עכשיו מתקשה לזכור מי מהם הוא החתול ומי הוא העכבר, נהניתי מכל רגע ורגע בזמן הצפייה.
יש בסרט מעלות רבות: גרייס מורץ מקסימה כתמיד, וכהרגלה בונה דמות מעוררת הזדהות שקשה שלא להחזיק לה אצבעות במאבקה הצודק; ההומור משלב בין סאטירה על תרבות השופוני של העשירים בימינו וסלפסטיק כמיטב המסורת של האנימציה הקלאסית; והשילוב בין האנימציה הזו להתרחשויות בשר ודם מתגלה כחלק וסוחף. הסרט תוסס כמו פופקורן, קצבי ולא משעמם לרגע, וגם עושה שימוש יפה בנופי הסנטרל פארק הסמוך למלון.
מעל כל זה, מה שחמוד בסרט היא הנימה האבסורדית שלו. כמו ב"פדינגטון", בו איש לא מרים גבה מול הדוב הכמעט אנושי אלא פשוט מקבל אותו כפי שהוא, כך גם פה. אף אחד במלון לא שואל איך זה שטום וג'רי מסתובבים כך חופשי בין בני האדם ומכלכלים את עצמם, וגם לא תוהה למה הם כל כך שונאים אחד את השני. הדמויות האנושיות לא מתייחסות אליהם כמו לחתול ולעכבר שעשויים באנימציה, אלא במלוא היראה והכבוד. בשלב מסוים, כשהחתלול ממונה באופן רשמי בידי הנהלת המלון לפרויקטור שנדרש להצר את צעדיו של העכברון, הוא אף מקבל כובע מהודר לפי כל כללי הטקס.
אף שרוב הזמן הסרט חמוד וגם חותר לפיוס בין טום וג'רי, הרי שבשאר הזמן המשטמה ביניהם עצומה, והם מעוללים או חולמים לעולל אחד לשני דברים איומים - בדיוק כמו בגרסה הטלוויזיונית הקלאסית, כמובן.
לכן, לא ממש ברור מי קהל היעד של התוצר הזה: למבוגרים הוא כנראה ייראה ילדותי מדי, ובכל מקרה מפיצים אותו כאן רק בגרסה מדובבת, אבל לילדים הוא עשוי להיות אלים ואף מפחיד. אולי זה גם מסביר למה "טום וג'רי" התקשה לשבור קופות ולהסיר את הקללה שיש מעל גרסאות קולנועיות של המותג הזה, כך שייתכן ונצטרך לחכות עוד שני עשורים עד שהסרט הבא בסדרה יגיע לקולנוע.