"הברך" של נדב לפיד הפך אתמול לסרט הישראלי מזה עשור המוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן. המעמד הזה מביא עמו שלל צ'ופרים, ובהם מסיבת עיתונאים חגיגת ביום שלאחר ההקרנה בהשתתפות התקשורת הבינלאומית, וזו התקיימה היום (12:00 בצהריים שעון ישראל).
סרטו של לפיד זכה לשבחים רבים מן המבקרים והמבקרות שהתקבצו בקאן מרחבי העולם - גם בזכות איכותו האמנותית וגם בזכות אמירתו הפוליטית. זהו אחד מן הסרטים הביקורתיים והנוקבים ביותר שנעשו בישראל, בטח בשנים האחרונות.
הסרט נקרא בשם הברך של עהד תמימי, והאזכור של איבר הגוף הספציפי מתייחסת לאמירה של בצלאל סמוטריץ', המוזכר כאן בשמו כמות רבה של פעמים. בזמנו, חבר הכנסת צייץ (ונחסם בשל כך מטוויטר), שהנערה הפלסטינית "היתה חייבת לחטוף איזה כדור בפיקה של הברך".
גיבור "הברך", ככל הנראה אלטר-אגו של לפיד, הוא במאי קולנוע בגילומו של אבשלום פולק, המבקש לביים סרט על תמימי, אבל מוצא עצמו במאבק חסר סיכוי מול הצנזורה הפנימית והחיצונית בישראל.
במהלך מסיבת העיתונאים, נרשם עימות קטן בין לפיד ואחד העיתונאים - עיתונאי צרפתי-יהודי מ-Cnews, רשת צרפתית שנויה במחלוקת הידועה בדעותיה הימניות קיצוניות. "אם הסרט מבקר את ישראל ואת חופש הביטוי בה, איך זה שמופיע בהתחלה לוגו של משרד התרבות שלכם?", הוא שאל. "האם הבנתי משהו לא נכון, או שקיבלת כסף מישראל?", והתייחס בכך לעובדה ש"הברך" הוא קופרודוקציה בינלאומית, שבהפקתה היה כסף צרפתי, גרמני וגם ישראלי.
"אני מנסה להבין אם זו שאלה אינפורמטיבית או שאתה מנסה לרמוז שאם מקבלים מימון מהמדינה, אסור לבקר אותה", הגיב לפיד. "אם אני מקבל מימון מישראל, אז אני צריך לזמר לה שירי הלל? זו תפיסות שמתאימות למדינות פשיסטיות".
"אתה הרי במאי בעל שם עולמי, ובהפקה של הסרט שותפות גם מדינות אירופאיות. יכולת להסתפק בכך, הלא כן?", הוסיף העיתונאי הצרפתי. "אני ישראלי, למה שלא אבקש כסף מישראל? צילמנו את הסרט ב-18 ימים. הייתי לוקח גם לחם בחינם מהסופר אם היו מציעים לי", סיכם לפיד, שנראה נסער מהסיטאוציה ומותש מאינסוף הקושיות הפוליטיות.
בתשובה לשאלתי על כך שבסרט יש הרבה ביקורת על ישראל אבל גם הרבה אהבה וחיבה כלפיה, ענה לפיד - "אני קטגורית מסרב להשתתף במשחק הזה, שבו אתה צריך להוכיח שאתה אוהב את ישראל", הוא אומר. "ראיתי לא מעט אמנים מתנצלים ומנסים להסביר שהם השגרירים הכי טובים של המדינה שלהם. אני לא שגריר של ישראל ואני לא רוצה להיות כזה. אם הייתי נהיה שגריר, הייתי שגריר רע".
"אני לא יודע אם זה סרט על אהבה, זה סרט על אינטימיות עם המדינה. זה לא משהו שבהכרח היה בולט בתסריט", הוסיף לפיד. "כשראיתי את התוצאה הסופית על המסך הופתעתי מכמה אינטימיות יש בו. בתסריט לא היה לי רצון להיות אמביוולנטי, רציתי שהגיבורים יביעו התנגדות למדינה, אבל ההתנגדות התנגבה מאחורי. זה כנראה מבטא את הקשר החזק שלי למקום הזה. זה מקום חולה, אבל זו החברה שלי. אין ניצולים מן המקום הזה, וגם אני לא. אני לא טוב יותר בשום צורה מכל ישראלי אחר שאני מדבר עליו, לכן אני מרשה לעצמי להיות ביקורתי".
עם זאת, לפיד העתיק לאחרונה את מגוריו לפריז, יחד עם זוגתו נעמה פרייס, שגם מופיעה בסרט, ובנם נח. "רציתי שהבן שלי יידע שיש עוד מדינות בעולם, ושיטעם קצת מהיופי של צרפת ויקבל החלטות בעצמו", הסביר בתשובה לשאלה של עיתונאית "הארץ" נירית אנדרמן. "רציתי גם קצת מנוחה מן היחס האמביוולנטי שלי למדינה. שאראה סתם שמש, לא שמש ישראלית. בכל מקרה, אני לא גולה פוליטי והמעבר שלי הוא לא איזה צעד פוליטי אמיץ".
לפיד נשאל בידי עיתונאית צרפתייה-יהודיה האם הסרט עלול לעורר אנטישמיות. "אני לא יכול להיות אחראי לאנטישימיות העולמית", ענה. "אני מקווה שאף אידיוט לא יעשה שום מעשה בעקבות הסרט, ואני גם לא חושב שזה יקרה. יש איזו תשוקה ישראלית שהעולם יבינו אותנו, שהעולם יראה את הדברים מנקודת המבט שלנו, ואנחנו תמיד המומים כשזה לא קורה. יש בזה משהו פאתטי, אבל גם משהו יפה".
לסיכום, לפיד נשאל בידי אמיר קמינר מ"ידיעות אחרונות" על כך שהצוות הפלסטיני של "ויהי בוקר", סרטו של ערן קולירין שיוקרן כאן בשבת, הכריז שיחרים את הפסטיבל במחאה על המדיניות של הממשלה הישראלית. "ערן חבר טוב שלי, היינו משחקים כדורסל יחד", אמר הבמאי. "אבל יש לי מספיק עניינים משלי, אז אשאיר לו את זכות התגובה בעניין".