680 סרטים עולים לאקרנים מדי שנה בצרפת, ועשרים אחוז מהם מבוססים על ספרים. מתוך הסרטים שמוכרים יותר מחצי מיליון כרטיסים, ארבעים אחוז מתגלים כעיבודים לרומנים. הנתונים האלה הופיעו השבוע בכתבה בעיתון הצרפתי המוביל לה מונד, והם התפרסמו לכבוד פסטיבל קאן, שגם בו, לאן שלא תסתכלו תראו סרט המבוסס על מקור ספרותי.
"איפה אנה פרנק" של ארי פולמן הוא דוגמה לכך מן הסתם, וגם "ויהי בוקר" של ערן קולירין, המבוסס על ספרו של סייד קשוע. ואם כל זה לא מספיק, אתמול הצטרף לרשימה גם "Tre Piani" של הבמאי האיטלקי נני מורטי, עיבוד ל"שלוש קומות" של הסופר הישראלי אשכול נבו, המעתיק את עלילתו לרומא. ועוד קצת סטטיסטיקה: בצרפת, הספר יצא בהוצאת גלימאר, שיש לה השנה בתחרות הרשמית לא פחות מתשעה סרטים, כולל עם עיבודים לספרים של פיליפ רות' ועמנואל ברנהיים.
עד כאן החדשות הטובות. ועכשיו לחדשות הרעות: למרבה האכזבה, הסרט התגלה כאחד החלשים השנה בתחרות הרשמית. בהקרנת העיתונאים בה נכחתי, הקהל אף התפרץ בצחוק מלא בוז לא פעם. בלה מונד, אם לחזור אליו, העניקו לביקורת על הסרט את הכותרת הבאה: "איך אומרים 'אוקיי בומר?' באיטלקית". ואכן, הוא נראה כאילו הופק בשנות התשעים, לכל היותר. עוד כותרות אפשריות מבחינתי: "קומת קרקע", "המעלית נתקעה" או "הסרט הזה נראה כמו הפנדלים של האנגלים".
בתום הפרמיירה והקרנות אחרות שנערכו במקביל, התאספו אלפי אנשים בפאבים, במסעדות וברחובות של קאן, כדי לצפות בגמר היורו. רובם התגלו כאוהדי איטליה, וזה היה הלילה שלהם. לא ברור מי יזכה בדקל הזהב, והאם יש סיכוי לסרט הישראלי של נדב לפיד או לסרט האיטלקי על פי אשכול נבו, אבל בתחרות החשובה באמת כבר יש לנו מנצחת.