רב המכר הישראלי הפך לסרט נוצץ, עטור כוכבים, מדובר - ומגוחך

    "שלוש קומות", סרטו של הבמאי האיטלקי המוביל נני מורטי על פי ספרו של אשכול נבו, ערך את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל קאן, ועורר פרצי צחוק בקרב התקשורת הבינלאומית. הוא יתנחם בכך שככל הנראה ישבור קופות, וגם בזכייה האיטלקית ביורו

    אבנר שביט, קאן
    טיזר הסרט "שלוש קומות" (פסטיבל קאן)

    680 סרטים עולים לאקרנים מדי שנה בצרפת, ועשרים אחוז מהם מבוססים על ספרים. מתוך הסרטים שמוכרים יותר מחצי מיליון כרטיסים, ארבעים אחוז מתגלים כעיבודים לרומנים. הנתונים האלה הופיעו השבוע בכתבה בעיתון הצרפתי המוביל לה מונד, והם התפרסמו לכבוד פסטיבל קאן, שגם בו, לאן שלא תסתכלו תראו סרט המבוסס על מקור ספרותי.

    "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן הוא דוגמה לכך מן הסתם, וגם "ויהי בוקר" של ערן קולירין, המבוסס על ספרו של סייד קשוע. ואם כל זה לא מספיק, אתמול הצטרף לרשימה גם "Tre Piani" של הבמאי האיטלקי נני מורטי, עיבוד ל"שלוש קומות" של הסופר הישראלי אשכול נבו, המעתיק את עלילתו לרומא. ועוד קצת סטטיסטיקה: בצרפת, הספר יצא בהוצאת גלימאר, שיש לה השנה בתחרות הרשמית לא פחות מתשעה סרטים, כולל עם עיבודים לספרים של פיליפ רות' ועמנואל ברנהיים.

    מנקודת מבט מקומית, נבו רשם כאן הישג מרשים. ראינו כבר ספרים ישראלים שהעניקו השראה לסרטים אירופאיים, למשל "חיי אהבה" של צרויה שלו, אבל הם בדרך כלל היו בפרופיל נמוך למדי. כאן, מדובר בפרויקט מליגת-העל. נני מורטי נחשב אחד הבמאים האיטלקיים הגדולים בדורו, וזכה בעבר בדקל הזהב עם "חדרו של הבן"; הוא מככב בסרט בצד כמה מן השחקנים והשחקניות הטובות בארץ המגף, למשל אלבה רורוואכר; והתוצאה ערכה אמש (ראשון) את הפרמיירה העולמית שלה במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן, שהיא כמובן הבמה הנוצצת שיש.

    עוד בוואלה!

    אחרי כל הדרמות, הסרטים של ארי פולמן וערן קולירין עצרו את הנשימה של הקהל בקאן

    לכתבה המלאה
    הצוות של "שלוש קומות" במהלך הבכורה בקאן (צילום: GettyImages, אנדריאס רנץ)

    עד כאן החדשות הטובות. ועכשיו לחדשות הרעות: למרבה האכזבה, והדברים נאמרים בידי מעריץ של מורטי, הסרט התגלה כאחד החלשים השנה בתחרות הרשמית, שהרמה בה מלכתחילה לא גבוהה. בהקרנת העיתונאים בה נכחתי, הקהל אף התפרץ בצחוק מלא בוז לא פעם.

    האמת היא שלא קראתי את ספרו של נבו, כך שאיני יכול להשוות אותו לעיבוד. נתייחס לסרט כשלעצמו: הוא עוקב אחר גורלותיהם של כמה דמויות החיות באותו בניין דירות ברומא. מורטי, למשל, מגלם גבר קר כאבן המתנכר לבנו, שטעות איומה שלו עלתה בחיי אדם.

    יש בסרט אינטרקציות אנושיות רבות, ובכל הקשור לתסריט, סגנון המשחק ועבודת הבימוי, מורטי מתאר אותן בסגנון המאפיין אופרת סבון, ועוד לא מוצלחת במיוחד. התוצאה כבדה ומעושה, ואם לא די בכך, היא גם מיושנת להפליא, ומציגה סצינות שכבר קיווינו שלא נצטרך לראות בקולנוע האירופאי.

    ברגע שגרם לתקשורת לגחך ולהתרעם במיוחד, אחת הגיבורות הצעירות פושטת את בגדיה, נופלת על צווארו של גבר זר שהיה יכול להיות אבא שלה, ומפתה אותו לקיים עמה יחסי מין. בלה מונד, אם לחזור אליו, העניקו לביקורת על הסרט את הכותרת הבאה: "איך אומרים 'אוקיי בומר?' באיטלקית". ואכן, הוא נראה כאילו הופק בשנות התשעים, לכל היותר. עוד כותרות אפשריות מבחינתי: "קומת קרקע", "המעלית נתקעה" או "הסרט הזה נראה כמו הפנדלים של האנגלים".

    עוד בוואלה!

    למרות הכוכבים הגדולים, סרט הפתיחה של פסטיבל קאן התגלה כקטסטרופה

    לכתבה המלאה
    קומת קרקע. מתוך "שלוש קומות" (צילום: פסטיבל קאן)

    אך גם לסרטים כאלה יש ביקוש, ולזכות "Tre Piani" צריך לומר גם שהוא נגיש וקומוניקטיבי. הרבה מן היצירות שקיבלו כאן ביקורות טובות יתקשו למצוא קהל רחב, אבל קל לדמיין איך העיבוד הזה ממלא אולמות, כשהוא מסתייע כמובן בפופולריות הבינלאומית של הרומן של אשכול נבו. הסרט נרכש להפצה בישראל, ויעלה אצלנו במהלך החודשים הקרובים.

    בתום הפרמיירה והקרנות אחרות שנערכו במקביל, התאספו אלפי אנשים בפאבים, במסעדות וברחובות של קאן, כדי לצפות בגמר היורו. רובם התגלו כאוהדי איטליה, וזה היה הלילה שלהם. לא ברור מי יזכה בדקל הזהב, והאם יש סיכוי לסרט הישראלי של נדב לפיד או לסרט האיטלקי על פי אשכול נבו, אבל בתחרות החשובה באמת כבר יש לנו מנצחת.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully