עזבנו את שני הזוגות שלנו רגע לפני טקס החופה, ואנחנו חוזרים אל איתמר השאטרסטוק המדבר וקארין הגרינץ' של החתונות. איתמר רואה את קארין ומתעלף. תכל'ס, איך אפשר שלא? הבחורה מהממת. גם אצל קארין, לרגל המאורע המרגש, נרשמת תזוזה בפנים. כזכור איתמר אוהב "ליזום מהלכים" וכולי תקווה שלא יזום יותר מדי, אחרת יש לנו פה מקרה ניר-הגר קלאסי. מצד שני, הם הזוג השורד, אז מה אני כבר יודעת, אולי המתכון לזוגיות בריאה זה לטוס לתוך קיר.
אבל עזבו אותם רגע, מי זה מנהל הטקס המתוק עם הברט? שלום נשמה תאומה שלי. כמה חן, כמה צ'ארם, כמה חוסר טאקט. להגיד במעמד החופה ש"בשביל שניכם זו לא הפעם הראשונה", זו כבר באמת גאונות ששמורה רק לי במצבי שכרות קיצוניים. "ברגע שהיא נכנסה, השארתי הרבה מהחששות מאחוריי", חולק איתמר בפתיחות עם הקהל. לדבריו, הוא מוכן לקפוץ ראש קדימה. קארין, מצדה, "מתמסרת לתהליך". אתה יכול לקפוץ ראש, אבל כדאי לוודא שיש מים בבריכה. ברגע של פרטיות מול המצלמה, קארין דווקא מפגינה שביעות רצון. "הוא נראה חמוד ממש, גבוה", היא אומרת. חשוב להכיר ביתרונות.
עכשיו כל מה שמעניין אותה זה מה הסיפור עם הרמיזה של הבחור בברט על פרק ב'. היא שואלת בקלילות, ממש ממש בקלילות, פעמיים. איתמר מסכם את עניין האירוסין בקצרה, וקארין מחייכת, אבל הנורות האדומות בראש שלה כבר שרופות. סמכו עליי, הנושא הזה יעלה לשיחה עוד עשר פעמים בעונה הזו, בכל פעם בצורה פחות אגבית, עד לפיצוץ. אבל בינתיים, כמו שעושים בדייט ראשון, שניהם מעמידים פני שפויים וממשיכים הלאה לגלות כמה יש להם במשותף: היכרות עם ראשי תיבות באנגלית וחיבה לספרי פסיכולוגיה בשקל. "אנחנו סחים", מודה איתמר ברגע של מודעות עצמית, ולראשונה לבי נפתח אליו.
במונית, קורה דבר שאף אחד לא נתן עליו מספיק את הדעת: איתמר מספר שהוא הולך ל-15 חתונות בשנה. לא הייתי ממהרת לשפוט, אבל כדאי לבדוק האם "אני אדם חברותי" משמש כשם קוד בעולם התחתון. בינתיים היא חשדנית, ואני אוהבת את זה. בכלל, כל התדמית של "מלכת הקרח" שהיא קיבלה על עצמה, הולכת ומתפוררת לי מול העיניים. בסך הכל מדובר בבחורה קצת מופנמת, ובעיקר ריאלית. ובמילים אחרות: גבר עם אותן התכונות לא היה נשפט בחומרה כזו. אבל אולי מוקדם לומר. כך או כך, קארין מעדיפה לחכות עם הטבעות ותוהה מתי יגיעו החיכוכים. שניהם מתחילים לפקפק באפשרות שהכל מושלם, והם צודקים, כי אין דבר כזה. זוגיות מלאה ברגעים מחורבנים ואם היא דחוסה לחודש וחצי, הרגעים האלה יגיעו מחר.
כעת, הכירו את הגבר החדש שההפקה שמרה לנו כהפתעה - עמרי קראוס, רופא שיניים והיפסטר שלא אהב אף אחת מ-50 הבנות שהציגו לו, אז זרקו עליו את מעיין. יאללה, מה יכול להיות רע בשידוך בין שחקנית מצולקת עם דדי אישיוז לרווק תל אביבי חסום רגשית? גם מעיין מעידה על עצמה שלא קל לה להיכנס למערכות יחסים, ולדבריה, היא הולכת על הטיפוס הבלתי מושג כדי להצדיק לעצמה את הכישלון. נראה שהם דומים, אבל להערכתי, לא באמת. מעיין מפחדת להיפגע, ואילו עמרי מפחד לפגוע. מעיין מפחדת לרצות יותר מדי, הוא מפחד שידרשו ממנו יותר ממה שהוא יכול לתת. ההימנעות שלהם מגיעה ממקומות שונים.
דני ויעל חושבים שהם דווקא מתאימים, כי לשניהם יש כלבים והם גרים בפלורנטין. הרבה רווקים בפלורנטין מתחברים על רקע אותו מכנה משותף, ואכן מצליחים לקיים מערכות יחסים יפות ובריאות בנות שבוע. במובן הזה, דני ויעל צודקים. אני לא בטוחה מה המומחית החדשה מוסיפה לדברים שלהם, אבל אין ספק שהיא נותנת עבודה בפרפורמנס. היא מזכירה לי אותי בקורס משק"ש בצבא, בשבוע המתוק שבו הייתי נחושה להטעין את התפקיד במשמעות לפני שהבנתי שאין משמעות לכלום בחיים האלה בכלל וחתכתי ורידים.
עמרי נכנס לשיחה איתם, ומדווח לנו כרופא שיניים שיש לו שפתיים יבשות. מדי פעם הוא דואג לעדכן בדבר המאפיינים הפיזיים של רגשותיו כדי להוכיח שיש לו כאלה. בשלב הזה, ההתרגשות דווקא ניכרת; הוא מאנפף כל כך חזק שאני כבר לא בטוחה אם זו מניירה או תסמונת מסכנת חיים. אבל היי, יש רופא בקהל. עכשיו, זה הולך להיות נמוך יותר מנועם קציר, מתנצלת מראש: האינפוף הזה מטריף אותי, דווקא כי אני מכירה אותו מעצמי. מרגע שמתחילים להסתובב בחוגים מסוימים, אם רוצים או לא, נדבקים בו. יכול להיות שהוא לא אומר שום דבר, אבל עולה ממנו ניחוח של עצלות, פינוק, ריכוז עצמי. כאילו, אם אין לך כוח להפריד בין בסיס הלשון לחך, מה כבר תעשה בשביל זוגיות?
עמרי יוצא לפגוש את בר, אחיו, שהוא בעצם אותו בן אדם עם פאה מברוריה. בר טוען שהופתע, אבל אני לא בטוחה - אילו תסמינים זה כולל? יובש בשפתיים לא נרשם. "מגניב, כאילו, זו לא באמת חתונה", הוא מצנן. שמעו, אני מבינה אותו. קשה לפרגן לאחיך כשהוא בא ביציאה כזו, אבל לפעמים צריך להעמיד פנים למען היקרים לנו. באותה הזדמנות, הבה נמוטט כבר את המשוואה הדבילית הזו, לפיה "להגיד את האמת" שווה "אהבה". די כבר. תשקרו. אם אכפת לכם מספיק, תשקרו מכל הלב.
עמרי נפגע, אבל לא מראה את זה. פתאום אני מבינה אותו קצת אחרת. עצוב לי עליו, כי הרי רואים שהאדישות שלו היא רק שכבת מגן, תחתיה מסתתר מעיין מבעבע של אמוציות. זו לא אשמתו שהסביבה המיידית שלו יודעת לנהל רק שיחות על וסט. ואם בעצורים רגשית עסקינן, הגידו שלום ללורד האמיתי של הפרק - אבא של מעיין. גם הוא בעצם רגיש, הוא פשוט גבר מפעם. אולי בכל זאת, אם ניתן צ'אנס לפרויד, יש לשידוך הזה סיכוי.
הרגע המיוחל סוף סוף מגיע. שפתיו של עמרי מתפוררות לאבקה, הטריפ של מעיין מגיע לשיאו ועוד רגע היא מפרפרת ומקציפה מהפה. תודה לאל, טקס החופה מתחיל. עמרי, לפי שעה, מרוצה. מעיין מחייכת מאוזן לאוזן, אבל ככה זה בעצם קצת כל הזמן. אני מתחילה להבין במה היא וקארין דומות: לשתיהן יש מסיכת חיוך קבועה שעשויה לתעתע. מנהל הטקס שלנו ממשיך לתת בראש וחושף את דמותה הוויראלית של מעיין, נועה פילטר. חבל שלא הוציא על הדרך גם תמונות שלה מגיל שלוש באמבטיה ושיר שכתבה לבמה חדשה.
בחדרי חדרים, עמרי תוהה מה מעיין חושבת עליו. אני לא בטוחה אם הוא באמת כל כך בעניין שלה כמו שחשוב לו לדעת שהיא בעניין שלו. במכונית, הוא מציין שהוא אוהב את הרווח בין השיניים שלה. זה נשמע משוגע, אבל לדעתי הוא עשה את זה דווקא כי הוא שונא את הרווח, ולכן גם סגר את הנושא ב"נסדר לך מה שתרצי". אני מתארת לעצמי שמה שקרה, זה זה: הוא לא הצליח להפסיק להסתכל על הרווח בשיניים שלה. הוא היה חייב להוציא את זה מהסיסטם, ולומר בקול רם "רווח בשיניים". ואז, כדי שזה לא יצא מעליב, הוא הצמיד לזה עוד כמה מילים ויצר מהן מחמאה.
נראה לי שמעיין, מהצד שלה, עוד לא חושבת עליו כלום, מטוב ועד רע. במוח שלה יש כרגע שלושה קופים שמכים במצילתיים. המעמד כל כך מסנוור ומציף אותה, שהיא בכלל לא איתנו. אולי גם הוא. באקסטזת הרגע, שניהם עונדים את הטבעות ומפנטזים על ירח הדבש המצפה להם באיי סיישל. תשמעו, אני באמת רוצה את כל הטוב בשבילם. הם מתוקים, שניהם. אבל יהיה אסון. אני כבר לא בטוחה מאיזה צד, אבל יהיה אסון. הלוואי שאני טועה. אבל אני לא.