הניוז סייקל של עיתונות הרכילות חי על ספידים. בתחום הצהוב הזה, אפילו 24 שעות הן נצח - וסיפורים נחשפים וקמלים בתוך שעות ספורות, במיוחד מאז שכולנו נמצאים ברשתות החברתיות ורואים סטוריז ותמונות מכל אירוע יח"צני, השקה או פרמיירה בלייב, לפעמים ישירות בחשבונות של מושאי הסיקור עצמם - הסלבס.
לכן ידיעת רכילות שתופסת כותרות על תמונה זוגית של שני אנשים שמנהלים מערכת יחסים כבר קרוב לשנתיים היא אנומליה. שולי רנד וצופית גרנט הם זוג. זה לא סוד. הזוגיות שלהם נחשפה בוואלה! סלבס כבר לפני שנתיים, ומאז היא כבר נגררה בבוץ בתביעות הדדיות בין השניים ובין אישתו לשעבר של רנד, מיכל רנד. מה שהיה חדש השבוע זו תמונה זוגית ראשונה של השניים שהגיעו יחד לאירוע מסוקר כזוג, מה שהם הקפידו לא לעשות עד כה. ראיתם את התמונות האלה? גם אני ראיתי. שני אנשים מבוגרים מחוייכים עומדים זה לצד זו. לא נוגעים, שומרים על מרווח של כמה ס"מ אחד מהשנייה. לא מחובקים, לא מתנשקים. אז למה זה בכל זאת מעניין?
או! זה מעניין כי הוא דתי והיא לא. מה דתי? חרדי. לא רק כיפה, גם ציציות ופאות וכל השבאנג. וזה מסעיר את הדמיון שלנו ומאתגר אותו בצורה שקשה לרסן. קחו לדוגמה זוג נוסף שמערבב בין קודש לחול - אלונה סער ומלך זילברשלג. תגידו לי שראיתם את הדיווחים על הזוגיות שלהם ולא נשרף לכם המוח מבפנים עם שאלות כמו: "אבל מה הם עושים, כאילו? מותר להם להתנשק? הם שומרים נגיעה, או... נוגעים ושומרים על שתיקה?".
תוסיפו לזה את העובדה שכמו גרנט ורנד גם סער וזילברשלג אף פעם לא מייצרים מגע באירועים הפומביים והמסוקרים שבהם הם נצפים יחד, ואותו כנ"ל לגבי התמונות והסרטונים שהאחרונים עצמם מעלים לרשתות החברתיות שלהם. אז מה קורה שם בחדר כשהאייפון נכנס לכיס? הם רק מדברים?
איכס. גועל נפש. באמת תת-רמה של מחשבות. צהבת וביובת. אמת ויציב. אבל מה לעשות שהשאלות האלה צורבות לכולנו חור בצורת סימן שאלה בנשמה? אנחנו בני אדם אחרי הכל.
עכשיו, ברור (ברור!) שזה לא לעניין לשאול אותם על זה. הל, זה על גבול הלא לעניין לחשוב על זה בכלל. הסכמנו על זה כבר. אבל אולי (אולי?) אפשר לשקול את הטיעון שזה גם קצת צבוע מצדם של הזוגות האלה לא להתייחס לזה בכלל. בלי קשר לזה שזאת זכותם. אני לא אומרת שהם חייבים. אבל למה הם לא רוצים? הרי ברור שגם הם מבינים שיש משהו יוצא דופן וקצת תקדימי בזוגיות שלהם. ומעצם קיומה היא משדרת איזושהי אג'נדה, חיובית דווקא, של "אפשר גם אחרת". אז למה להתייחס לזה בנונשלנטיות המאולצת הזאת כאילו שזה נון-אישיו ולאב איז לאב?
למה לא לדבר, בגבולות מה שנוח להם, על האתגרים שזה מייצר? זה לא מובן מאליו - לא לזוגיות צעירה ושטופת הורמונים וגם לא לזוגיות בשלה של פרק ב' - שהיא תתנהל על פי חוקי צניעות וטהרה (גם אם זה רק כלפי חוץ ולמראית עין). שאי אפשר להחזיק ידיים, שמצטלמים יחד אבל לא מחובקים. ואם הם בוחרים לדקדק במגבלות האלה גם בחדרי חדרים - למה? ולמה זה שווה את זה בכל זאת? תודו שהשאלות האלה כבר קצת פחות נמוכות, ולא פחות מעניינות.
לפני שבוע וחצי הופיעה במדור הרכילות באתר הזה ממש ידיעה על זה שגל גברעם ותום חיימוב שברו את המיטה שלהם בזמן שעשו סקס. ללמדכם באיזה עידן של שיתוף מידע ברמות הגבוהות ביותר אנחנו חיים. אז בין הקצה הזה של שיתוף היתר ובין הקצה שבו ניצבים במרחק נגיעה בטוח זה מזה - רנד את גרנט וסער את זילברשלג, אפשר אולי למצוא איזה אמצע סביר?
אף על פי שהתאווה שלנו לצהוב תשמח לדעת כמה שיותר פרטים, הייתי מסכימה להתפשר גם על איזו התייחסות כללית לנושא. הקטע הזה של לעשות כאילו זה לא עניין בכלל הוא מאולץ ולא משכנע. קל לבטל את השאלות האלה בטענה שזה ניסיון נואל להיכנס לאנשים לתחתונים, אבל יש שם שאלות שאפשר ואולי ראוי להתייחס אליהן גם מבלי לפרוץ גבולות של טעם טוב.
בשולי הדיון (ראיתם מה עשיתי פה? שולי...) ראוי גם לדבר על זה שזוגות מעורבים חרדים-חילונים אנחנו רואים כאן רק בהרכב של חרדי וחילונית ולא להיפך. וזה עוד ביטוי לחוסר השוויון המגדרי, גם בדת ההלכתית אבל כנראה שגם בסובלנות שלנו כחברה. קשה לדמיין מצב שחרדית תנהל זוגיות פומבית בפרופיל גבוה עם חילוני, ותמשיך להיחשב כחרדית. היא תוקע ותוקא החוצה ובוודאי שלא תזכה לסובלנות ולהכלה שלה זוכים זילברשלג ורנד, שהתפיסה שלהם כדתיים חרדים אולי חטפה מכה קלה בכנף, אבל לא ממש התערערה בעקבות הבחירה שלהם לנהל זוגיות מחוץ למוסכמות ההלכתיות. זה מוסר כפול שלא זר גם לחברה החילונית (למשל בפער בין היחס לגבר שמחליף הרבה בנות זוג לאישה שמחליפה הרבה בני זוג), אבל בחברה החרדית, מה לעשות, הוא חריף עוד יותר.