לאחר הזכייה ההיסטורית אמש בפסטיבל קאן, נחת היום (ראשון) הצוות של הסרט הישראלי "הברך" בשדה התעופה נתב"ג, וערך בזום מסיבת עיתונאים עם נציגי התקשורת הישראלית.
כזכור, סרטו של לפיד זכה אמש בפרס חבר השופטים בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן - הישג שאף סרט ישראלי קודם לכן לא רשם לפניו. את הפרס הוא חלק עם "ממוריה", סרטו המהולל של הבמאי התאילנדי אפיצ'טפונג ויראסתקול. "אני גאה לחלוק איתו את הפרס, הוא בעיני הבמאי הכי גדול שיש היום", אמר היום הקולנוען הישראלי.
לפיד נשאל על דבריו של יו"ר חבר השופטים ספייק לי במסיבת העיתונאים הרשמית לאחר הטקס. הבמאי האמריקאי נשאל למה העניק את הפרס ל"הברך", וענה: "מה שלפיד עשה היה אמיץ. הוא מדבר על ישראל ועל הדברים הלא טובים שאני יודע שקורים בה. זו מדינה שאם אתה אומר משהו רע עליה, גם לך יכול לקרות משהו רע. הרגשנו צורך לעודד את האומץ שלו. זה סרט שצריך לראות אותו".
"אני מאוד אוהב את הסרטים של ספייק לי, אבל מסרב לקחת אחריות על כל מילה שיוצאת מהפה שלו", ענה הבמאי. "באופן אישי, מעולם לא הלכתי ברחוב בחשש. אני מעולם לא אמרתי באיזשהו פורום בינלאומי שאני מרגיש פחד. עם זאת, יש אנשים במדינת ישראל שכן חוששים וכן יש להם סיבות לפחד. נכון להיום, לא מדובר ביוצרי קולנוע יהודים ישראלים. זה מובן מאליו שזה יהיה ככה. זה לא משהו שאנחנו צריכים לחגוג".
"באופן אישי, אני מאוד לא אוהב את הסיטואציה שבה יוצרים ישראלים משחקים אותה גולים פוליטיים או נרדפים. עם זאת, כולנו יודעים שהחופש האמנותי והחופש להביע את עצמך בישראל כן עבר כרסום, ויוצרי אמנות מצאו עצמם מול לחצים וצמצום חופש הביטוי. מה שמבחינתי הכי מסוכן בתהליכים הזה שהם מייצרים צנזורה עצמית, הם מייצרים חששות גם אצל היוצרים וגם אצל הגורמים שנותנים את המימון, וזו סיטואציה מסוכנת. באופן אישי, כשאני מקבל מימון מהמדינה אני חש תחושת אחריות, ובדיוק בגלל זה - החובה שלי היא להגיד מאה אחוז מהאמת שלי. כל דבר אחר, כל צמצום ופשרה יהיה לעשות שקר ויהיה חוסר כבוד כלפי מי שתמך בי, כי מי שתמך בי - תמך כדי שאגיד את האמת שלי".
את הכסף להפקת הסרט קיבל לפיד מגרמניה ומצרפת, ובחר שלא להגיש את התסריט לקרנות הישראליות. רק לאחר תום הצילומים, קיבל מהן מאה אלף שקל להשלמת ההפקה, וזאת מתוך תקציב כולל של חמישה מיליון שקלים. "לא הגשתי בזמנו את הסרט לקרנות כי חששתי שהתסריט יודלף לידיים הלא נכונות, ואז יפגעו בסיכויים שלו להצטלם", הודה. "יש הרבה דרכים לתקוע מקלות בגלגלים: אישורי צילום פה, אישורי צילום שם. לכן, החלטנו לחכות עד תום הצילומים"
"הסרט הוקרן ביום הראשון של הפסטיבל והפך לנושא שיחה חם", סיפר לפיד כשנשאל על ההתרגשות מן הזכייה. "אנשים דיברו עליו בתור פצצה אטומית וסטירה לפנים, במובן החיובי של המילה - ואז, יום אחרי יום, מגיעים סרטים של גדולי הבמאים, בפסטיבל חסר תקדים שלמעשה מאגד שנתיים של קולנוע בגלל פגרת הקורונה, ובכל זאת הסרט שלי נשאר בתודעה וזכה בפרס. זה מרגש מאוד ואני חש גאווה גדולה. אני מקווה שהזכייה תתן לי עוד חופש ועוד אומץ ללכת הכי רחוק שאני יכול עם קולנוע ועם אמנות".
"זה סרט ישראלי, שצולם בישראל עם צוות ישראלי ושחקנים ישראלים", הדגיש לפיד לסיכום. "זה הסרט הכי ישראלי שיש, הוא מכוון לקהל הישראלי, ואני מקווה שכמה שיותר ישראלים יצפו בו".
בתגובה לדבריו של לפיד, פרסם שר התרבות חילי טרופר תגובה בפייסבוק בה כתב בין השאר: "אני מאמין שיצירה טובה צומחת במקום שפחות מתכתש ועולב. אני גם פחות מתחבר לסגנון שמספר כמה רע בישראל. אני דווקא מת על הארץ שלנו. אבל בד בבד, אני לא נבהל מביקורת ורואה ערך עצום בחופש הביטוי. אני מתכוון לשמור על חופש היצירה והביטוי (בין השאר אותו חופש ביטוי שאפשר לסרטו של נדב ולסרטים אחרים לקבל תמיכה מהמדינה) ובוודאי שמתכוון לחסוך בהתכתשות בין פוליטקאים ליוצרים ולאמנים. היה מספיק מזה בשנים האחרונות"
"אגב, בין החיפוש אחר הכניסה לקונפליקטים, כלומר לעוד קצת מריבות עם משרד התרבות או אחרים, לבין פעולה וחוזק אין כלום. להיפך, לפעמים מי שיש לו ביטחון עצמי בזהותו ועסוק בפעולות ובמעשים, יש לו פחות צורך או פניות להתכתש ולריב בפסטיבל קאן ובכלל"
"נדב, ברכות על הזכיה! שמח לברך אותך על הזכייה ואת כל היוצרים הישראליים שמגיעים להישגים, בין השאר בזכות תמיכת המדינה בסרטיהם הישראליים. כמה טוב שיש קולנוע ישראלי מוצלח ומשגשג. לגבי הסרט 'הברך', כמובן שאינני מביע עמדה, פשוט מפני שטרם ראיתי אותו.
זו הפעם הראשונה מזה יותר מעשור בה סרט ישראלי זוכה בפרס בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן. הזוכה הקודם היה יוסף סידר, שקטף את הפסלון לתסריט הטוב ביותר הודות ל"הערת שוליים" ב-2011. בכלל, זכיות ישראליות באחד משלושת הפסטיבלים הגדולים באירופה אינן דבר שקורה כל יום. היחידים שעשו זאת בעשור האחרון היו סידר, שנוסף לפרס בקאן זכה גם בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין על "בופור"; שמוליק מעוז, שזכה באריה הזהב בוונציה על "לבנון" ובאריה הכסף באותו פסטיבל על "פוקסטרוט", והדס ירון שזכתה בפסטיבל האיטלקי בפרס השחקנית הראשית על "למלא את החלל".
לפיד נולד בתל אביב ב-1975. לאחר שירותו הצבאי, כתב במדור הספורט של העיר. עורכו היה ארי פולמן, מי שביים את "ואלס עם באשיר" ובעצמו כיכב בפסטיבלים אירופאים. הוא פירסם ספר בשם "תמשיך לרקוד" ולמד קולנוע בסם שפיגל. את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "השוטר", ביים ב-2011, והוא זכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים, בראשם זה של לוקרנו. סרטו הארוך השני, "הגננת" הוקרן ב-2014 בפסטיבל קאן, ונהנה מתהודה בינלאומית גדולה. בין השאר, שימש בסיס לעיבוד מחודש דובר אנגלית שיצא לפני שנתיים.
ב-2016 ביים לפיד סרט באורך של 40 דקות בשם "מיומנו של צלם חתונות" שהוקרן גם כן בפסטיבל קאן, לפני שנתיים הגיע דב הזהב של "מילים נרדפות", וכעת הוא מוסיף עוד פסלון לארון התארים.
"הברך" נקרא על שם הברך של עהד תמימי, והאזכור של איבר הגוף הספציפי מתייחסת לאמירה של בצלאל סמוטריץ', המוזכר כאן בשמו כמות רבה של פעמים. בזמנו, חבר הכנסת צייץ (ונחסם בשל כך מטוויטר), שהנערה הפלסטינית "היתה חייבת לחטוף איזה כדור בפיקה של הברך". כשנשאל היום לגבי העניין, הכריז לפיד - "לא אכפת לי אם סמוטריץ' יצפה בסרט".
גיבור "הברך", ככל הנראה אלטר-אגו של לפיד, הוא במאי קולנוע בגילומו של אבשלום פולק, המבקש לביים סרט על תמימי. בינתיים, הוא יוצא לערבה לשוחח עם הקהל על עבודתו במסגרת אירוע של מועדון התרבות המקומי והממשלתי, ופוגש שם פקידה צעירה וזוטרה למדי, אותה מגלמת נור פיבק, שמתגלה כמשרתת צייתנית של הממשלה וההנחיות החדשות שלה. כדי לקבל את המיקרופון, הוא צריך קודם כל לחתום על מסמך לפיו יתחייב לדבר רק על נושאים מוסכמים מראש. זהות יהודית? רצוי. הכיבוש? בשום פנים ואופן לא.
הבמאי מנסה להילחם בכך, אבל מה הסיכוי שלו לנצח את ההתערבות הממשלתית? שווה ערך לסיכוי לנצח את מחלת הסרטן שאוכלת את אמו, כך ש"הברך" הופך לקינה ופרידה משתי אימהות: האם
הביולוגית שלו, שגוססת; ומולדתו ישראל, שכבר לא מאפשרת לו לחיות בה. הסרט צפוי לצאת לאקרנים בישראל בתקופה הקרובה, והדיון סביבו בוודאי יימשך.