ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים לא נולדו אתמול, אבל מי שמביט קצת מסביב כבר הבין מזמן שמשהו לא לגמרי בסדר בין אסון טבע כזה או אחר, קיץ מחריד או שריפות שמכילות אינספור דונמים.
ובכל זאת, לא בכל יום מתפרסם דוח כה חריף כמו זה שהתפרסם אתמול, בחתימתם של מדעני אקלים בכירים. הכותרת צריכה להרעיד את אמות הסיפים ולהדיר שינה מעיני כולנו: נכשלנו כקולקטיב אנושי. הנזק לכדור הארץ הוא לא בגדר איום אפשרי - אלא עובדה. יש עוד מה לעשות כדי להתחיל לתקן, אבל הקטסטרופה כבר כאן.
אם הוא לא רעידת אדמה, הרי שהדוח המדובר הוא לכל הפחות קריאת השכמה. ואם כך, אין אלא לקבוע שמהדורות החדשות המסחריות טומנות את ראשן בחול במקרה הטוב, או במקרה הרע דוחקות ביודעין עמוק אל תחתית סדר היום, מתוך אדישות צינית, את הדבר החשוב ביותר שעומד על הפרק. בכך הן פוגעות בידע של הצופים, בתחושת הדחיפות שלהם ובסיכוי שהממשלה תפעל בצורה נחרצת ומיידית בהקשר המקומי. החריגה היא חברת החדשות של התאגיד, שפתחה את המהדורה עם הדיווח על הדוח ולצידו פרשנות, כמו גם הרחבה על המצב בישראל, והצילה במשהו את כבודן של החדשות בטלוויזיה הישראלית.
כמה עמוק נדחק המידע הדרמטי למטה במהדורות המסחריות? 40 דקות לפחות - הרבה אחרי כאבם של הטסים לחו"ל שנאלצים לשנות תוכניות בגלל הקורונה (חדשות 12) או העלבתה הנבזית של עובדת ציבור במהלך דיון זום ושלל עיסוקים באכיפת מגבלות קורונה (חדשות 13) - עניינים מעניינים בוודאי, אך ביחס למדובר אלו זוטות, רעש רקע קצר ימים. התזמורת מנגנת על סיפון הטיטניק, אבל אפילו הקרחון שאמור היה להתנגש בה כבר נמס.
הדיווח הזניח והמאוחר ביותר היה בחדשות 13, דקה ורבע (!) של הקראה מתוך שקופית שסיפק החזאי טל שמאי. האייטמים שהגיעו בהמשך המהדורה ממחישים מה זכאי לפי ההיגיון הבורגני של עורכי המהדורה לסיקור עיתונאי מושקע יותר: השאלה איך למנוע מילדים לאכול מתוקים בחופש הגדול כנראה חשובה יותר מהשאלה מה אפשר לעשות כדי שלא יתמודדו עם קריסה מוחלטת של המערכות האקולוגיות. מצחיק יותר: מטר מטאורים שנצפה בשמי הארץ מקבל כתבה עם מרואיינים. אח, אין כמו המדע היפה, שאינו דורש רגשות אשמה, שכל כך הרבה יותר נעים לשמוע עליו אחרי העבודה.
הרי למהדורות לא חייב להיות קושי בהנגשה של נושא מדעי מורכב - 364949290 אייטמים על אפדימיולוגיה ומוטציות הרי כבר הוכיחו את זה בשנה החולפת. אלא שלפי ההיגיון הטלוויזיוני, כנראה, משבר האקלים הוא - א) כנראה לא מספיק סוער, דחוף וצהבהב ו-ב) דורש מהצופים יותר מדי אקטיביות בשינוי סדר העדיפויות הלאומי-כלכלי-חברתי - במקום אייטמים שעושים לו נעים בגב ועוסקים בדילמות נעימות בהרבה מעולמות ההורות והתיירות. אבל תכף כבר לא יהיה נעים בכלל, והאמת חייבת להיאמר: בעוד העולם בוער, פשוטו כמשמעו, המהדורות מועלות באחריותן.