מה? מה קורה? מי הודח? מה השעה? תודה לאל על קאצ'-אפ, כי התעוררתי על הספה עם הידיים על המקלדת של הלפטופ בדיוק כשהאבא המקריפ מ"מסובך" ששונא את הילדות שלו ניסה לבצע מין אוראלי באיזו מילניאלית. השעה עכשיו 2:27, והדבר האחרון שראיתי זה את טיטי רבה עם אורן כי קשה לו עם הומואים מתנשקים. ואז העברתי לסוף הפרק וגיליתי שהיא הודחה. איזה באסה.
דווקא אחת הדיירות היחידות בבית שגם הייתה בן אדם הגון וכן, גם לקחה כמה סיכונים בחודשיים שהייתה בבית, שלא כמו שרית ואור שנשארו במקום הבטוח שלהן, לא התלהמה סתם, לא תקעה לאף אחד סכין בגב, ושבמקרה גם יש לה רקורד וסיפור חיים שמצדיקים הופעה בתוכנית טלוויזיה - שילוב פרמטרים שכל דייר בבית האח הגדול צריך כדי לייצר נרטיב מעניין.
גם סיפור החיים של שרית מעניין, למשל, אבל רק בגלל אחיה ובזכות נישואיה. אור שפיץ מקסימה אך ורודה ופריבילגית. עומר קסום, אבל בואו, זה ילד לא מפותח של אמא שעדיין לא הגיע למקום שבו מגיע לו לזכות. אורן חזן זה אורן חזן, ואמנם הוא עושה כבר שנים רבות מאמצים עצומים לקבל סוף סוף את הכרת הציבור, אישורו ואהבתו, אבל בסופו של דבר זה אורן חזן. ויש גם את תמיר, שמבחינת מדד המסכנות מאד מגיע לו, אבל כנראה שלא יזכה, כי יש משהו באיך שהוא מתקשר את הזהות המינית שלו, שלא מחליק לישראל טוב בגרון, בדיוק כמו לאחיו המתנכר.
וזאת גדולתו של האח - הפורמט שמשקף לנו את העולם שבו אנחנו חיים בצורה מדויקת. חשבתם שהתקדמנו? תחשבו שוב - השנה היא 2021, ושלושה גברים נשארו בבית האח הגדול - אחד גיי, עוד שניים שקשה להם להתמודד עם קיומם של הומואים בעולם, והאישה השחורה היחידה בדיוק הודחה מהבית בלי שום סיבה הגיונית, מלבד העובדה שאולי שהיא מנסה לנהל חיים שלא יהיו מבוססים על רחמים עצמיים אין-סופיים, ולכן לא סחטה את הלימון של האם המתה מספיק כדי "לרגש" את הצופים עד הגמר.
אפילו כשישבה בתוך חדר האח ודיברה עם בת דמותה הדיגיטלית, כשקיבלה לידיה את התמונה היחידה שאי פעם הייתה לה עם אמה המנוחה, מניפולציית סחיטת דמעות קלאסית - אמרה "אני רוצה להפסיק לבכות על זה, מתי אני אפסיק לבכות על זה, די."
לא יודעת מה אתכם, אבל אני מעריכה אנשים שלא לוקחים את הדרך הכי קלה להשגת המטרה - אבל אלה ניואנסים שיכולים בקלות ללכת לאיבוד בתוך עונה שבה המילה "מרגש" על כל הטיותיה הוזנתה עד כדי איבוד משמעות. "וואי, ריגשת", אומרים הדיירים אחד לשני כל שעה כבר חודשיים בכל פעם אחרי שמישהו מהם מתוודה על משהו ובוכה, לא משנה אם זה היה סיפור על אמא מתה, אח מנוכר או סתם חוסר ביטחון הכי בסיסי בעולם, או עצירות.
מצד שני, כל מתמודד בתוכנית בישול או נגרות יודע שהוא צריך "לרגש" כדי שייתייחסו אליו, כי להיות מוכשר, מעניין ואינטליגנטי זה מזמן לא מספיק. אם אין לך אחות עיוורת או אבא הומלס, וגם עשית ניתוח לשינוי מין - סליחה, להתאמה מגדרית - את לא מעניינת אף אחד. כולנו התמכרנו לפורנו הדשדוש באומללות, והעונה הזאת של האח מוכיחה את זה מעבר לכל ספק, כי פרק שלא הייתה בו דרמה שנגמרה בבכי וצרחות הוא פרק שלא באמת קרה, ואם הדיירים לא מספקים את הסחורה באופן טבעי, ההפקה תייצר משימה.
האח הגדול מבשר שהחליט לתת לבית תקציב מותרות, ומבטיח שהמשימה האחרונה שלהם בבית תהיה כיפית. משימת "הילד שהייתם" לא דורשת מהם הרבה - רק לשבת מול תמונת ילדות שהופחו בה חיים דיגיטליים בדיפ-פייק מעלי אקספרס, לשוחח איתה, ואם אפשר - לבכות. וזה עבד. כולם בכו.
לילד אורן חזן הייתה ילדות לא פשוטה, מסתבר - סיבוכים בלידה גרמו לו להיות מורדם ומונשם במשך מחצית השנה הראשונות לחייו, והנער החולני לא ידע אם יצליח למצוא מישהי שתאהב אותו או אם בכלל יוכל להביא ילדים לעולם. בסופו של דבר הצליח לעשות את כל זה ואפילו להפוך ל"קצת מוכר", שזה כנראה פיצוי שמסביר את הצורך הכפייתי להופיע בטלויזיה ולא לוותר עד שכולם יכירו אותו ויקבלו אותו, ואת הבחירה להיות פוליטיקאי - לפצות על תחושת חולשה מתמשכת. ועל עין עצלה, צמיחת שיער הפוכה, חדודים וריסים בן פורת יוסף.
תמיר כמעט ומיצה העונה את מסכת הדמעות שלו - היו כל כך הרבה אזכורים ליציאה מהארון, לילדים שהצילו את חייו, לאישה שנתנה לו את המתנה הזאת ולהורים המתנכרים, שלא חשבתי שלילד הדיגיטלי יהיה מה לסחוט. אבל מסתבר שיש גם אח מתנכר שמתבייש בו. כנראה שהרבה מהקרובים אליו לא מקבלים אותו, ובשלוש השנים האחרונות תמיר מבלה את חייו אמנם בכנות עם מי שהוא באמת, אבל עדיין במצב של הישרדות רגשית, ובניסיון לתקן את העבר הכואב שלו על ידי עיצוב עתידם של ילדיו: "אני לא רוצה שיהיו כמוני", הוא אומר. "שיהיו עם ביטחון עצמי, שילכו עם הלב שלהם, שידעו מי הם ומה הם שווים".
גם הסיפור של שרית שסובב סביב אחיה שנפטר בגיל 26 נוגע ללב, במיוחד כשרואים אותה מחובקת עם הדובי שקנתה לה בת זוגו דאז בשם שניהם. קל להתחבר לילדה שבמקום החיים המושלמים שהיו לה הפכה אחראית לרווחה הנפשית של המשפחה. "ראיתי את ההורים נגמרים על הספה ואת אבא קובר בן". שרית הקדישה את השנים הבאות כדי להגן על המשפחה שלה ולתמוך בה, כדי לא לאבד אף אחד נוסף, אחריות כבדה על כתפיים של ילדה. הסיפור שלה נגמר טוב - היא התחתנה עם מישהו שהכירה כבר בגיל שמונה ומגדירה כ"חבר הכי טוב בעולם שחיכה רק לך. לרגע תרגישי שאח שלך שוב איתך". לירז מסמל עבורה את הרגע הזה בילדות שקפא בזמן, שהכל בו עדיין טוב, והמשפחה עדיין מאושרת ושלמה.
אפילו את אור שפיץ, הילדה הכי ורודה בארץ, המשימה הדיגיטלית הצליחה לשבור כשנזכרה בסבא ברוך, האדם הכי קרוב אליה במשפחה, שסידר לה את המטבח הרציני הראשון שלה, דחק בה ללכת ולהגשים את החלומות שלה, אבל לא זכה לראות את הקונדיטוריה ולחזות בהצלחה של הנכדה האהובה עליו. "הוא נפטר לפני שנתיים ונפער לי בור בלב", סיפרה. אולי הקשר העמוק שלה לסבא ברוך מסביר גם את הבגרות הקיצונית שלה, הכמעט סבתאית, וגם את ההצלחה שלה בגיל כל כך צעיר.
בניגוד גמור, עומר ברזני הוא גבר שגילו המנטלי נמוך בהרבה מהביולוגי, וכולו ילד של אמא שמלא בפחדים. הכל מפחיד אותו. בובות, חושך, הפתעות, מרקמים, הלא נודע, וכמובן שגם הדמיות דיגיטליות הן לא בדיוק איזור הנוחות שלו. איך הוא מגדיר את זה? "אני לא אוהב להתרגש הרבה". כשהאח מבקש לשמוע מתי "התרגש" בפעם האחרונה סיפר על זה שאמא שלו עזבה אותו ביום הראשון של כיתה א', טראומה שעד עכשיו לא התגבר עליה, וכנראה ששם הוא גם נתקע מנטלית. זוכרים שאמר שהוא מתקשר לאמא שלו כמה פעמים ביום? אז חשבתי שהוא עושה את זה בשבילה, אבל אחרי הפרק הזה אני די בטוחה שזה בשביל להרגיע את עצמו שאמא לא הלכה לשום מקום. לפי ההיגיון הזה 'מתרגש' זה נבהל, והתחושה של חוסר הערך, הצורך לברוח מאנשים ולהסתגר בבית הוא סימפטום של חרדתיות שכדור פשוט היה יכול לפתור, כמו גם את המחשבות הטורדניות של "איזה בושות" ו"הורדתי דמעות כמו ילדה".
כולם בכו, והודחה מי שבכתה הכי פחות כל העונה. אחרי הריב עם אורן, הידוע כמלך ההדחות וקוטל הדיירים, טיטי עזבה את הבית. החמישייה האחרונה של העונה היא תמיר, עומר, שרית, אור ואורן, שאם הוא לא יעוף בהדחה בשבת כנראה שכבר יזכה בכל הקופה. מה אני אגיד לכם? ריגשתם.