"עד לא מזמן לא היה לי סיכוי, והפעם אני מרגיש שאני אשכרה יכול להצליח"

(למעלה: צפו בביצוע של ג'קו לשיר "לבד", במאי: דובי קליין)

המוזיקאי ג'קו אייזנברג (40) נמצא בתקופת פריחה מחודשת. בזכות השתתפותו ב"אח הגדול" (הגמר בשלישי ברשת 13) נחשפו אליו דורות חדשים שכלל לא הכירו אותו לצד אנשים רבים ששפטו אותו לרעה אי אז לפני 16 שנה כשהוא חווה את התרסקות חייו.

למי שלא זוכר, נזכיר שג'קו זכה בשנת 2006 בגמר "כוכב נולד" ובן לילה הפך לכוכב ענק בכל רחבי ישראל. אלא שימים ספורים לאחר מכן הוא העניק ריאיון, שלאחריו, בעקבות דברים שאמר על הגיוס לצה"ל - בעיקר בתקופה רגישה פוסט מלחמת לבנון השנייה - הוא עמד בלב סערה תקשורתית. הוא כמובן התנצל בפני מי שנפגעו מדבריו, אולם זה לא עזר לו. כל הופעותיו בוטלו - והקריירה שלו גוועה עוד לפני שיצאה לדרכה.

בריאיון מיוחד באולפן וואלה! מספר ג'קו על השנים הקשות שבהן התמודד עם ההתרסקות הנפשית באמצעות טיפולים וכדורים פסיכיאטריים; חושף כי חשב אף לשים קץ לחייו; מדבר על הרצון לנצל את ההצלחה הנוכחית בעקבות השתתפותו באח הגדול; ומספר על החלום ששיר שלו יעבור פלייליסט בגלגלצ.

אני מתאר לעצמי שאתה חווה כרגע ימים מאוד מאוד מרגשים. ספר לי קצת מה עובר עליך.

"כל השהייה בבית האח אתה מרגיש שאתה חי חיים רגילים בבית, שזה מצולם והכול, וכשאתה יוצא משם האימפקט הוא כאילו מאפס למאה בלי הכנה מוקדמת וזה מדהים. אני חווה המון אהבה. זה דבר שאני עוד צריך ללמוד להכיל אותו אבל זה פשוט כיף".

ספר לי על איזו תגובה יוצאת דופן שקיבלת.

"יוצאת דופן מבחינתי זה כשבן-אדם עוצר את האוטו באמצע הכביש, פותח את החלון ואומר לי 'רק רציתי להגיד לך תודה'. זה בשבילי מוזר כי 'אוקיי, תודה על מה?', אבל אני מבין איפשהו תודה על מה. אני מצליח לקרוא בין האותיות את הכוונה ואיזה כיף".

אז על מה תודה?

"תודה - אני חושב, כן? - על מוזיקה ותודה על רגעים מצחיקים ומרגשים במהלך העונה שנתנו לאנשים שצופים בבית קצת לצחוק, להתרגש. אני מבין את התודה. הלוואי ואני אעשה עוד דברים בחיים שיהיה אפשר להודות עליהם".

בפעם שעברה שהרגשת את הטירוף הזה - זה היה לפני 16 שנה כשזכית בכוכב נולד. יש הבדל בהתרגשות של אז להתרגשות היום?

"קודם כל, אז כמעט לא הספקתי להתרגש. זה היה מאוד קצר. וגם הייתי צעיר יותר, אז עם פחות רגליים על הקרקע וזה די סחרר. עכשיו בתוך חוסר הפרופורציה אני מצליח למצוא את הפרופורציה ולראות את הכל בצורה שקולה, באמת להכיל את הדבר הזה. זה המון, זה המון".

אז למי שלא זוכר, לפני 16 שנה, אחרי שזכית ב'כוכב נולד' נתת ריאיון לידיעות, ריאיון מדובר ששינה את חייך. דיברת שם על חיילי צה"ל ממש רגע אחרי מלחמת לבנון השנייה, ועל עוד כל מיני דברים. הריאיון הזה עשה אצלך טראומה? נגיד כשאנחנו יושבים כאן לריאיון זה משהו שאתה חושש מהיסטואציה הזו? זה מלחיץ אותך?

"לא, הפוסט טראומה כבר עובד, הכל כבר הופנם. לא, אין לי פחדים מיותרים בכל מה שנוגע לראיונות .אני גם שלם עם עצמי ומגובש. ככה שאין איזה משהו שאני אומר ואפתיע את עצמי".

מה קרה בעקבות אותו ריאיון ששינה את חייך?

"זה היה כמו כדור שלג. זה התחיל מאיזה משהו קטן וכל יום שעבר זה הרגיש שזה יותר עוטף את עולמי והתגובות ברחוב לא איחרו לבוא. לכולם היה מה להגיד ובעיקר דברים רעים. הופעות שבוטלו, אלבום שנעשה ולא הצליח בשום צורה, אפילו הורד מהמדפים בטרם עת. זה הביא אותי למצב שכבר פחדתי מהתגובות ברחוב של אנשים אז די הסתגרתי בתוך הבית לתקופה לא קצרה שבסופה בחרתי לעזוב את הארץ להולנד. עברתי לשם כדי להחזיר לעצמי את היכולת להסתכל שוב לאנשים בעיניים, להצליח שתהיה לי אינטרקציה עם אנשים בלי לפחד, בלי לחשוב שכל מי שבא לדבר איתי הוא בא לרעתי. באמסטרדם מצאתי את עצמי עובד בעבודות של נותן שירות פרונטליות להכיר אנשים, לדבר איתם, וזה עבד.

"כשחזרתי חזרה לארץ הייתי במצב הרבה יותר טוב. נכון שדברים לא התרוממו מאז שחזרתי. ניסיתי להוציא סינגלים, להופיע, לעשות כל מיני דברים, אבל זה לא בדיוק התרומם. תמיד היה את הדבר הזה שמרחף מעל הראש. היו משפטים של אנשים בתוך התעשייה שרציתי לעבוד איתם ואמרו לי 'קודם כל שהכתם הזה שיש לך מעל הראש - תסיר אותו ואז אולי נעבוד איתך'. לא הייתה שום אבקת כביסה או אבקת פלא שתוריד את הכתם הזה. היה צריך לעבור זמן שאני קצת אתבגר ושאקבל את ההזדמנות השנייה לחשוף את עצמי שוב בתקווה שאני אוכל להסיר את הכתם".

היו גם טיפולים, כדורים?

"כן, בטח. כשאתה כבר מגיע למצב שאתה לא יוצא שנה מהבית ופוחד מאנשים ולא הולך להופיע. ממש. לא הולך להופיע. יש הופעה ואני לא בא".

הופעה שלך ואתה לא בא?

"כן, ברמה הזו. כי אני מפחד, כי אין לי ביטחון. כשזה הגיע לרמה הזו, אז אמרתי לעצמי שאני חייב טיפול. בכוחות עצמי הגעתי לטיפול שכלל בתוכו גם תרופות פסיכיאטריות".

זה הגיע גם למצב של מחשבות אובדניות, נגיד?

"כל קשת המחשבות הייתה. זה כאילו לא מפתיע. זה להיות במקום הכי גבוה שאפשר ומהר מאוד, תוך פחות משבוע, לקבל את הצד השני. זה יכול לזעזע כל נפש, חזקה ככל שתהיה. הייתי חייב לטפל בעצמי, אני שמח שעשיתי את זה, שלקחתי את ההחלטה לקחת את עצמי בידיים ולהגיע לטיפול וזה עבד".

ראינו דוגמא גם בתקופה האחרונה של משתתפת ריאליטי, תמר טאי עמר, ששמה קץ לחייה. יש הרבה לחץ נפשי כשאתה בתוך הסיטואציה הזו, בטח ובטח כשאתה צעיר.

"בדיוק. אני לא ידעתי על המקרה הזה כי הייתי בתוך בית האח כשזה קרה. נחשפתי לזה כשיצאתי והזדעזעתי. באמת. כן, יש בני אדם מאחורי כל מה שאנחנו רואים ושומעים ומתעסקים. יש אנשים, יש נפשות. צריך להיות - אני לא אגיד להיות עדינים - אבל צריך להפנים את העובדה שכולנו בסופו של דבר יכולים להגיע למצבי קיצון בעקבות התגובה של הציבור אלינו. זה לא פשוט".

כל הדבר הזה גם פגע לך ביכולת לייצר זוגיות?

"ההתעסקות בריפוי הנפשי ולמעשה ההתעסקות בעצמי כל הזמן הזה לגמרי לקחה לי את הפוקוס מלכוון לזוגיות, וגם אם הייתה זוגיות אז היא לא הייתה בהכרח זוגיות שממריאה לגבהים. הכל היה מאד מאד עצור ועצוב. עכשיו זה כבר סיפור אחר, עכשיו אני מחכה לזה".

מה דעתך על רמי קלינשטיין אגב? אני שואל את זה כי באותו ריאיון לפני 16 שנה ירדת גם עליו.

"אני מאד אוהב את רמי קלינשטיין. יכול להיות פה ושם דברים שאני פחות מתחבר אליהם. גדלתי עליו, אני מכיר את כל השירים שלו בעל פה. אוקיי, אז יש פה ושם כמה שירים שלו שאני פחות מתחבר אליהם. זה בסדר גמור. אני לא מצפה שכל מי שמתחבר אלי יאהב את כל מה שאני עושה".

למה בעצם החלטת ללכת לאח הגדול?

"כשפנו אליי הייתי בשוק. ואז הייתי עוד יותר בשוק כששמעתי שהעונה היא עונת VIP. אמרתי לעצמי 'רגע, יש מצב שטעיתם? אני VIP?' לא הבנתי אבל הוחמאתי מאוד ואז בעצם חיפשתי להבין מה אני יכול להפיק מהדבר הזה, אם זה נכון לי. היו לי המון פחדים לפני שנכנסתי, אבל הבנתי בסופו של דבר שאני צריך לחבק את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. חבר'ה צעירים יודעים עכשיו על קיומי. אני מאמין שהצלחתי גם לשנות דעה של אנשים שחשבו עלי דברים מסוימים".

הסתדרת מאוד עם אורן חזן בזמן שחצי בית הסתכסך איתו. איך אתה מסביר את זה?

"אין לי כל כך הסבר, אני רק יכול להגיד שאני באופי שלי מאד נמשך לאנשים שאני מזהה בהם אמת, כנות, ישירות, וזיהיתי באורן את הדברים מהר מאוד. עשיתי הפרדה בין הדמות לבין האדם. הכרתי אותו דרך התקשורת, הוא הצטייר כפרובוקטור שכנראה יתנגח בי בגלל ההבדל בין הדעות שלנו ושיהיה קרנבל סביבנו, אבל זה לא קרה. נחשפתי לאדם טוב, אמיתי, ישר, שלא מתבייש לומר מה שיש לו לומר. לא אכפת לו אם זה נשמע טוב או לא. נחשפתי גם לפן המשפחתי שלו, איזה אבא טוב הוא, איזה בעל טוב הוא ואיזה בן טוב הוא. ראיתי את כל הסקאלה של אורן. הייתה לי זרימה טובה איתו בבית. אני מאד אוהב איתו".

אתה היית מיודד גם עם טיטי בבית האח הגדול. מה הסיכוי שהחברות ביניכם תחזיק בחוץ?

"אני מקווה שזה יחזיק גם בחוץ. ברור לי שזה לא יכול להיות באותה אינטנסיביות. בחוץ יש עולם, עניינים, יש לה זוגיות, הז מורכב יותר, אני מקווה שמדי פעם יהיה איזה טלפון".

השקות?

"אולי היא, אני פחות. אולי שאני אופיע ואני אראה אותה ואת הבן זוג שלה באים לראות את המופע. וואו, זה יהיה מרגש. הלוואי וזו תהיה חברות שתחזיק".

מי לדעתך צריך לזכות ומי לדעתך יזכה?

"טיטי צריכה לזכות וטיטי תזכה".

מה הסיכוי שהקאמבק המוזיקלי שלך הפעם יצליח?

"יש סיכוי, בטח. אני מרגיש שניתן לי הסיכוי הזה. עד לא מזמן כמעט זה היה חסר סיכוי. עכשיו יש את הסיכוי הזה, שגם אותו אני מלווה בהמון אמונה ורצון ואני מרגיש שזה אשכרה יכול לקרות. זה אשכרה יכול לקרות. קשה לי עוד להכיל את כל הטוב הזה כי יש המון דברים טובים שבאים אלי ואני בסך הכול איש קטן".

השאלה אם אפשר לקחת את כל הטוב הזה שמורעף עליו ולתרגם לקהל.

"אני מאמין שכן. אני רואה את התגובות, את הרצון של האנשים, שואלים אותי מתי הופעות. אני מאמין שזה יקרה".

לסיום, מלבד דואט עם רמי קלינשטיין - איזה עוד חלום בא לך להגשים?

"אתה לא טועה. דואט עם רמי זה חלום. הלוואי ויקרה כזה דבר. הייתי רוצה ששירים שלי יעברו פלייליסט בגלגלצ. זה מגניב שזה עבר לישיבת פלייליסט ועבר. זה מגניב. יש לי גם חלומות של שיתופי פעולה עם אמנים שאני אוהב, שהלוואי וזה יקרה. שלמה ארצי, אביב גפן. הלוואי ואכתוב איזה שיר או שהם יכתבו איזה שיר שנחשוב שאני מתאים לו. ויש עוד חלום קטן - אני רוצה לשחק. אני חושב שאני יכול להיות שחקן בסדרה או בסרט".

במאי: דובי קליין, סאונד: יוסי כהן, תאורה: יוסי אדיג'ס, הפקה: שי ורקר וחגית ברק, עריכת וידאו: ירדנה עבודי-פוקס