מילים כמו "הזוי" ו"מטורף" הם שמות התואר הכי נדושים בעולם הקולנוע ובכלל, אבל באמת שאין דרך אחרת לתאר את הקולנוע של הבמאי הצרפתי קוונטן דופייה. אחרי הכל, איך עוד נגדיר יוצר שסרט הפריצה שלו, "Rubber", עסק בצמיג שמתחיל לרצוח אנשים, והסרט האחרון שלו, "שני גברים וזבוב", עוסק כמשתמע משמו בצמד טמבלים הנקרה בדרכו של מעופף ענק, ומנסה לאלף אותו לשדוד בנק בשירותם.
הסרט ערך את הקרנת הבכורה העולמית שלו לפני שנה בדיוק בפסטיבל ונציה, ובסוף השבוע האחרון קיים את בכורתו הישראלית במסגרת פסטיבל ירושלים. ביום שבת יוקרן שוב, במה שככל הנראה תהיה ההזדמנות האחרונה לראותו בישראל על מסך גדול. מי שמחובר לשירותי תוכן אמריקאים למיניהם יכול לשכור אותו שם תמורת כשבעה דולרים.
בצרפתית, כשרוצים לבדוק מה גרם למישהו להתחרפן, נהוג לשאול "איזה זבוב עקץ אותך?", וזו כמובן השאלה הראשונה שאני מציג לדופייה בעת פגישתנו בוונציה, מיד לאחר בכורת הסרט. "כולם שואלים אותי את זה, ואני לא יודע מה לענות!", הוא אומר. "התסריטים שלי נולדים מרעיונות רנדומליים, ואני לא יודע מאיפה הם באים. Rubber'' נולד מזה שהיה לי רעיון לעשות סרט על צמיג, והסרט הזה נולד מרעיון שהיה לי לעשות סרט על זבוב. מה שחשוב הוא לעשות משהו עם הרעיונות המטופשים שלך, אחרת הם נותרים בגדר רעיונות מטופשים".
מחפשים מה לראות בסוף השבוע בפסטיבל? הנה המדריך המלא
אם כבר מדברים על טיפשות, למה החלטת שצמד הגיבורים יהיו טמבלים מוחלטים? לעסוק בטיפשים מעניין יותר מאשר לעסוק בחכמים?
"כולנו טיפשים. המין האנושי הוא גזע מטומטם. כפי שבטח שמת לב, מעט אנשים על כדור הארץ הם חכמים. יש אולי שני בני אדם חכמים בכל העולם".
מי הם?
"אני בעצמי טיפש, אז אני לא יכול לשפוט. בני אדם הם כמו גורי כלבים, וגורים הם די טיפשים. אני אומר את זה בחיבה. יש לי כלב גולדן רטיבר. קוראים להם ככה כי הם אמורים להחזיר דברים, אבל הכלב שלי לא מחזיר כלום. הוא טמבל, כמוני".
קל יותר לשמוח כשאתה טיפש?
"כן, זו קללה להיות חכם. כלומר, אני לא יכול לדעת כי אני בעצמי לא חכם, אבל אני מתאר לעצמי שזה נורא לראות את העולם הזה במשקפיים חכמות".
הגיבורים בסרט הזכירו לי את 'טיפשים בלי הפסקה', שהוא כמובן יצירת מופ..."
"לא לא, תסלח לי. זו היתה יצירת מופת בזמן אמת, אבל היא כבר לא. בזמנו, צפיתי בה עשרים פעם. אך כשניסיתי לצפות בה שוב לאחרונה, גיליתי שהסרט כבר לא עובד. הוא איטי מדי. אתה מחכה לבדיחות והבדיחות לא באות. אני לא רוצה לדבר בחוסר כבוד, אבל יש סרטים שלא מזדקנים טוב".
מה כן מצחיק אותך?
"אני אוהב הומור שחור. לאכול ארוחה טובה עם יין, ואז להתחיל להתבדח על דברים איומים - ילדים מתים וכדומה. אני מצטער, אני יודע שזה נשמע נורא, אבל כשאתה שיכור זה אחרת".
"כך או כך, יש הבדל בין ההומור שאני משתמש בו בחיים הפרטיים והומור שאשתמש בו בסרטים. בזמנו עשיתי סרט בשם 'Wrong Cops' עם מרילין מנסון, ויש קטע שאחת הדמויות אומרת 'יה מפגר'. זה הכניס אותי לכל כך הרבה בעיות בארצות הברית. אתה לא יכול להגיד דברים כאלה. כבר אי אפשר לצחוק על דברים כאלה, והאמת שאני לא רוצה לזעזע אנשים, אלא להצחיק אותם. כשאני רואה את לואי סי. קיי עומד על הבמה ושוב ושוב מדבר על אוננות, אני אומר לעצמי שאני לא רוצה לשמוע את זה".
להצחיק קשה יותר מלרגש?
"כן, כי הומור הוא עניין של טעם ורגשות לא. רגשות הן פחות או יותר אותו דבר אצל כולנו. הקהל רואה כלב מת - והוא עצוב. הומור שונה אצל כל אחד ואחת, וקשה מאוד להצחיק את כולם. לעומת זאת, קל מאוד בימינו לגרום לאנשים לבכות - ילד מת, מוזיקה טובה, אמא עצובה, וכולם נרגשים".
בניגוד לנהוג בעולם סרטי הפסטיבלים, דופייה מתאפיין בכך שסרטיו קצרים יחסית - "שני גברים וזבוב", למשל, נמשך 77 דקות בלבד. "אני תמיד מסיר כל שומן מיותר, אני מאוד בררן", הוא אומר. "אני עורך את הסרטים בעצמי ואם משהו לא עובד, אני חותך אותו. בסרטים שלי קורים דברים משוגעים, אז אם הם יימשכו יותר מדי, הקהל יפסיק לקבל אותם בשלב מסוים. חוץ מזה, אני שונא שבמאים לוקחים את הקהל כבני ערובה ומורחים את הסרטים. אני שונא לשבת בקולנוע ולהסתכל בשעון. סרט צריך להיות ארוך רק אם הוא יצירת מופת, אבל יצירות המופת נדירות".
בסרט מככבים בין השאר רומיאו אלביס, מוזיקאי בלגי שאינו שם מוכר בישראל, אבל הוא כוכב במולדתו ובצרפת, וגם אדל אקסרקופולוס, עמה פרסמנו ריאיון בנפרד. היא מגלמת צעירה אותם פוגשים הגיבורים, הסובלת מהפרעה שגורמת לה לדבר בצעקות. "כל השורות שלה היו כתובות באותיות גדולות בתסריט", אומר הבמאי. "היא היתה צריכה לעבוד על זה קשה. הדמות שלה מגיעה באמצע הסרט, אז היא היתה יכולה לחרב את כל מה שנבנה עד אז, כך שזה היה אתגר גדול מבחינתה".
ואיך עבדתם על הדמות של הזבוב?
"פעלתי בהשראת הסרטים שגדלתי עליהם בשנות השמונים. הם לא השתמשו באפקטים ממוחשבים, אז גם אני השתמשתי בעבודת יד. מאחורי הזבוב היה בבונאי שהפעיל אותו, ורק את הרגליים שלו עשינו במחשב. כך, הצלחתי ליצור איזשהו חיבור בינו לבין השחקנים בשר ודם. אם הייתי מצלם אותם עם מסך ירוק ואז מוסיף את הזבוב במחשב, זה לא היה הולך".
למה הגיבורים כל הזמן אומרים "טורו!" אחד לשני? למה בחרת דווקא בקריאה הזו?
"זה בא מהבת שלי. היא בת חמש והיא כל הזמן אומרת את זה. אני אוהב דברים ילדותיים".
במאי צריך להיות ילדותי?
"בהחלט. אתה יצירתי כשאתה ילד. מבוגרים הם משעממים. מי שמחפש את היצירתיות בתוכו, צריך קודם כל לחפש את הילדות. אחרת אתה הופך לאינטלקטואל שמנסה להיות חכם מכולם ועושה סרטים משעממים ואיומים. סטיבן ספילברג הוא אחד הבמאים הגדולים, והוא ילד".