אפילו שידעתי שזה הולך לקרות, קשה היה לא להתרגש בכלל כשגיליתי על יציאת הטריילר הראשון לסרט הרביעי בסדרת "המטריקס" - 18 שנה אחרי הפעם הקודמת.
בכל זאת, מדובר על סדרת סרטים איקונית - יותר נכון לומר, סרט איקוני אחד ושני המשכונים מושמצים - שתפסו במדויק את תמצית החרדה המערבית במפנה המילניום: פחד מהשתלטות המכונות, יצר ההרס העצמי הבלתי נתפס של האנושות, והאפשרויות והסכנות שבחיים וירטואליים כפולים. עם סצינות האקשן הכל כך משפיעות שלו, ונראטיב כמעט מיתולוגי על האחד שיציל את העולם, "מטריקס" היה סמל פנטסטי של התנגדות לריקבון.
הטריילר של "מטריקס: התחייה" מנסה להחזיר לחיים את כל אלה, ואפילו עם אותם גיבורים. לצלילי הקלאסיקה "White Rabbit" של ג'פרסון אירפליין, גם היא עמוסת רפרנסים ל"אליס בארץ הפלאות", קיאנו ריבס וקארי-אן מוס נפגשים שוב כניאו וטריניטי - אפילו שטכנית הם לא ממש סיימו את הטרילוגיה המקורית על הרגליים. גלולות נמצאות בכל מקום, ושוב: קרבות, סוכנים וקונג פו.
מרגש לפגוש אותם שוב - אין טעם להתעלם מהאפקט מהקולנועי - אבל הטריילר נראה איום, טכני נורא, חסר נשמה. הכל נראה כמו קלישאה, שחזור או פרודיה. אבל מה בעצם מכעיס אותי בטעם המר של הגלולה? אולי המחשבה שב-2021 כל מה שנותר מהמשל של המטריקס הוא רק נוסטלגיה ריקה.
הפחד מהמכונות הרי התחלף באהבה: בעשרים השנים האחרונות הסכמנו בעצמנו לטכנולוגיה למלא את חיינו עד תום, בהשלמה ובהתמכרות מוחלטת. אבל מילא - זה לא העניין המרכזי. אם בסרט המקורי בני האדם הרסו את העולם כדי למנוע מהמכונות גישה לאנרגיה סולארית, במציאות עשינו את זה לעצמנו בעצמנו.
בסרט, אין כמעט דרך לצאת: בני האדם משועבדים למכונות ושקועים במטריקס, לא יודעים מהי בכלל המציאות של העולם החרב. אנחנו יודעים אותה היטב, ומדחיקים אותה יום יום ושעה שעה. כל המידע על הרס העולם, משבר האקלים, והסכנות המיידיות וארוכות הטווח של הסיטואציה נמצאות היום על השולחן. אנחנו חוגגים את סדרת הסרטים הזאת, אבל בוחרים לקחת מדי יום את הגלולה שתחזיר אותנו לשכחה ולבערות, שוקעים במציאות אלטרנטיבית משלנו - רשתות חברתיות שמעוותות את הבנת העולם שלנו; תקשורת רכילותית ששקועה במלחמות על מי אמר מה למי ומי השיג יותר כוח במקום לצעוק את מה שבאמת מאיים על כולנו; ופולחן נצחי של עושר וגאדג'טים - עוד סגידה למכונה.
אז מה הטעם ב-2021 בלחגוג את "המטריקס", סאגה שהופשטה מאידיאולוגיה ונותרו בה רק אקשן ונוסטלגיה? בעצם, עכשיו גם "המטריקס" הוא בסך הכל חלק מהמטריקס - סמל ריק של התנגדות לשקוע בו תוך הדחקת המציאות. היום זה לא יותר חתרני מחולצה עם דוגמה של פינק פלויד או צ'ה גווארה, רק מכונה שכורה כסף מבני אדם בזמן שהם שוגים באשליה של מהפכה.