השחקן דביר בנדק הפנה אתמול (ראשון) אצבע מאשימה לתחקיר עיתון הארץ, בו נטען כי השחקן אלון דהן הטריד מינית עשרות נשים וקטינות וטען כי היה לו חלק במותו של דהן. בנדק גם טען כי בתחקיר הופיעו שקרים. דבריו של השחקן, חבר המועצה הלאומית לתרבות ולאמנות ולשעבר יו"ר שח"ם, עוררו סערה ברשתות החברתיות, והובילו לתגובות כועסות ופגועות מצד שלוש נשים, שהעידו בשמותיהן ובפומבי, וטענו כי הוטרדו והותקפו מינית על ידי דהן.
דהן נפטר אתמול בגיל 49 אחרי מאבק במחלת הסרטן. בחודש מאי פרסמה העיתונאית תמר קפלנסקי בהארץ, כי הגיעו לידיה עשרות עדויות הטוענות שדהן לכאורה הטריד מינית נשים וקטינות מתעשיית התיאטרון והקולנוע, משנות התשעים ועד פרוץ הקורונה. לאחר פרסום התחקיר הוגשה במשטרה תלונה נגד השחקן מצד ת', שהתראיינה בתחקיר ותיארה אירועים שהחלו כשהייתה בת 15. היא טענה בפני הארץ כי דהן הטריד אותה במשך שלוש שנים.
לפני הלוויית דהן אתמול, בטקס האשכבה בתיאטרון הקאמרי, שבו הוצב ארונו, טען בנדק: "אני חושב שאנחנו צריכים להיות יותר אחראיים באופן שבו שבו אנחנו שופטים אנשים וקובעים פסק דין. במקרה של אלון, הטיימינג היה כזה שעיתונאות רשלנית יש לה חלק במותו. ממש ככה. בלי להיזהר מזה. יש שם שקרים שגרמו לאלון לא לישון עוד כשהוא יכול היה לישון, ולשאול את עצמו מה הוא משאיר פה, איך הוא ייזכר, מה הילדים שלו יקראו בגוגל כשיהיו גדולים".
בנדק חזר על האשמותיו הקשות גם בשיחה עם כתב גל"צ בנימין כהן ג'קובס לכתבה ב"בוקר טוב ישראל", שבה טען: "יש לנו עיתונאות שלפעמים לא טורחים לעשות את העבודה עד הסוף. עיתונאות זה לא רשות שופטת. אנחנו חוטאים בלשפוט אנשים לפני שהם נשפטים, לפני שהם נאשמים. ולעיתון הארץ במקרה הזה היה חלק במותו של אלון כי היו שם שקרים, דברים שאפשר לבדוק ולהפריך. וזה כתם נוראי. לא מגיע לו".
יוצרת הקולנוע לין לאור, שהעידה בתחקיר הארץ בשמה וטענה כי דהן תקף אותה מינית, כתבה היום בין השאר בעמוד הפייסבוק שלה בתגובה לדבריו של בנדק: "דביר בנדק. איזה באסה (...) כשהייתי בדרך לאודישן בקאמרי, שחקנית צעירה, אתה יודע כמה אודישן בקאמרי זה דבר חשוב שמרגיש כאילו ישנה את חיי, או שבעצם אתה כבר לא זוכר את התחושה? בכל אופן, פגשתי שם את אלון, היינו טיפה מיודדים מההגעות שלי לארכיון הקאמרי (שאחרי זה מסתבר שהיה הזירה הראשית שלו), הוא ליווה אותי לאולם, עלינו במעלית, כולי נרגשת לקראת האודישן הגדול. הוא דחף אותי בפתאומיות עם כל משקל גופו לקיר המעלית, דחף את הלשון שלו לפה שלי, ממש ככה! בלי להיזהר מזה (ציטוט שלך שמתאים גם פה) הייתי המומה, דחפתי אותו ויצאתי מהמעלית, אתה יכול לתאר לעצמך איך האודישן הלך? או שבעצם גם את זה לא (...) הוא לא רק נישק אותי - זה נקרא תקיפה מינית ביי דה בוק. בטח בפער המעמדות שהיה שם. והמחשבות שהיו לי בראש - עוברות כמעט לכל מותקפת בראש.
"למה לנו להיטפל לאלון דהן? מה אנחנו יושבות במחשכים ועושות אאאאאאלף עד שאומרות סטופ ורואות על מי נופלות? לא. מצטברת עוד תלונה. ועוד סיפור. ועוד סיפור. ומישהי שקרה לה מספרת למישהי שקרה לה. ומאפרת מזהירה מאפרת אחרת. ומלבישה מזהירה מלבישה. וסדרנית מזהירה סדרנית. ואנחנו עוזרות אחת לשניה בשקט, כי יש לו משפחה. כי יש לו קריירה. כי הבן שלו ככה וככה. כי לא רוצות לפגוע. במשך 30 שנה אנחנו שותקות. מעבר לעשרות הבנות (כולל קטינות) שהיו בתחקיר, יש עוד עשרות שלא נכנסו אליו, יש שפחדו, יש את אלה ששלחו לי הודעות וסיפרו לי את הסיפורים שלהן ומה שהוא עשה להן, ויש מגוון רחב של שיטות. ויש את אלה שהגיבו על התחקיר בטוקבקים - עובדות בגלידריות, בחומוסיות, מסתבר שהוא לא חס כמעט על אף אחת שהייתה במעמד נמוך ממנו. וכל אחת חושבת שהיא היחידה אז היא לא אומרת כלום, כי אולי היא אשמה. אולי היא הייתה נחמדה מידי. כי הוא כזה חמודי בודי. אז מה הוא משאיר פה? איך הוא ייזכר? מה הילדים שלו יקראו בגוגל? את מה שהוא עשה. תוקפים מינית - אתם צריכים להיזהר במעשים שלכם כדי להימנע מההשלכות. כי אתם לא יכולים לסתום לנו את הפה (...) מה הילדים של אלון יראו עליו? א-ת מ-ה ש-ה-ו-א ע-ש-ה! אז הוא היה חולה לפני שהתחקיר יצא. ואם כבר משהו אכל אותו מבפנים זה מה שהוא עשה. ולא זה שאנחנו סיפרנו".
"מותו של אדם לא מוחק את מה שהוא עשה. לטובה ולרעה", הוסיפה לאור, "ואם אתם לא הייתם מוחקים אותנו - אני לא הייתי מדברת שוב. אבל אתם מאשימים אותנו, רומסים אותנו, משתיקים אותנו ומקטינים אותנו. ויש פה נערות שלומדות מזה שאסור לדבר. וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה. אסור לתקוף. לא אסור לספר".
הילה תומר, שטוענת שהוטרדה על ידי דהן לאורך שלוש שנים בנעוריה והתלוננה עליו במשטרה, כתבה בין השאר היום בעמוד הפייסבוק שלה: "אחרי לילה ללא שינה אני אוזרת אומץ וכותבת, כותבת על איך אתמול ברדיו מחקו את מה שעברתי במחי יד (...) בכל פסטיבל ההספדים שוכחים דבר אחד, את הנשים בהן הוא פגע. והשיא הגיע אתמול, כשדביר בנדק אמר ברדיו שהועללו על אלון עלילות שווא שהובילו למותו. אבל במקום לדבר באופן כללי אספר על קצה המזלג את 'עלילת השווא' שלי: במשך שלוש שנים, מגיל 15 עד גיל 18, הוטרדתי על ידי דהן, זה התחיל במילים, עבר לחיבוקים שאת כלואה בהם ללא מפלט, המשיך במגע בליטופים, נשיקות בצוואר, שיח מיני כביכול מרומז, היה יום שבו אפילו קיבלתי ממנו נשיכה 'קטנה'. כל זה, בעודי נערה שוחרת תיאטרון, שעוד מתעצבת כאדם ויודעת שמשהו כאן לא בדיוק בסדר אבל לא יודעת למה".
"אבל אני חוזרת לבנדק, כי לא תכננתי להתייחס לנושא ובטח שלא להיחשף עד ששמעתי את דבריו ברדיו שהם פשוט הסתה מסוכנת! נגד הנפגעות ונגד עיתונאית אחת אמיצה שאחרי תחקיר מעמיק של מספר חודשים עזרה לי ולעוד נפגעות רבות להשמיע את קולנו. אמירות מסוג - תלונות שקר הובילו למותו, הן פשוט התרת דם מבעיתה. אז דביר יקר, אני התלוננתי, ולא, לא תלונת שקר. מצוקה אמיתית של נערה שנעוריה חוללו על ידי אותו אדם שאותו אתה מספיד. עם כל האימה שבדבר, אחרי שהתחקיר ב'הארץ' פורסם, תגובה מבישה של דהן כלפי הנפגעות, אזרתי כל טיפת אומץ וכוח שלא הייתה לי בזמנו כנערה והתלוננתי במשטרה. התלוננתי על מה שנעשה לי, שעליו לא חלה התיישנות. במשך שלושה חודשים אני ומה שקרה לי הועברנו מיד ליד בחוסר רגישות מוחלטת, אשר אולי קרתה עקב בירור מצבו הרפואי של דהן, מבלי שהדבר שוקף לי".
"תשמע דביר, משיטוט בויקיפדיה גיליתי שיש לך שתי בנות. במילותיך שלך, לפיהן נפגעות הן שקרניות, אם חלילה (ואני לא מאחלת את זה אפילו לרגע!!!) יקרה משהו לבנותיך, אתה בדבריך טמנת להן מלכודת. אז לסיכום דביר, דברי 'השקר' שסיפרתי, אותם רגעים עיוותו לי את הנעורים ואפילו היום שנים אחר כך צרובים בי, בדיוק באותם אזורים בהם הוא נגע, נישק, נשך ללא הסכמתי. כאישה לספר את הסיפור שלך כרוך בפחד גדול, אם נשים קמו וחשפו, לא נראה לי שהן משקרות."
אישה נוספת בשם רותי שניידר, הטוענת שדהן הטריד גם אותה, כתבה היום בעמוד הפייסבוק שלה: "מאיפה החוצפה של דביר בנדק? איך בן אדם מרשה לעצמו להגיד כאלה דברים בקול רם, ועוד ברדיו? גם אותי אלון דהן הטריד בפעם היחידה שפגשתי אותו, בגיל 16. עכשיו לשמוע שמאשימים אותי בכך שהובלתי למותו (!) בעצם זה שסיפרתי על מה שהוא עשה! שיא השיאים. שיתבייש דביר בנדק שמקדש את זכותם של גברים להטריד על פני זכותן של נערות ונשים לחיים מוגנים. ולכל מי שהטיימינג לא נראה לו - כל עוד לא שואלים אותי מתי נוח לי שיטרידו אותי, אני לא שואלת אף אחד מתי נוח להם שאני אדבר על זה. לא רוצים שאחרי שתמותו יספרו על ההטרדות שהטרדתם והפגיעות שפגעתם? יש דרך אחת מאד פשוטה להימנע מזה, בהצלחה".
תגובות
דביר בנדק מסר בתגובה: "ראשית אני מתנצל בפני כל מי שנפגע או נפגעה מדבריי, אני מכבד ורגיש מאד למצוקות של אנשים ונשים, ויעידו על כך כל מי שמכיר ומכירה אותי (לרבות חלק מהנפגעות כפי שקראתי). לא היה בדבריי כדי לשלול את זכותן של מתלוננות או לסתור את טענותיהן חס וחלילה, ובטח שלא השתמשתי במילה שקרניות, כפי שעולה מאחד הפוסטים שציטטת. יתרה על כך, הדגשתי שאיני שוטר או שופט או עורך דין ולא אכנס לפרטים כי איני בקיא בהם.
"ברור לי שהתלונות הרבות שעלו בכתבות התחקיר אינן שקרים. אני יודע שנשים לא ששות להתלונן כי משעמם להן, אלא מתלוננות מדם ליבן ועל כך מאד כעסתי על אלון. עוד אמרתי ש'מי טו' הוא עידן חשוב והכרחי שמציף הרבה גועל נפש שצריך היה לצוף ולסור מן העולם מזמן, וטוב שעכשיו זה קורה. עם זאת, זהו כלי עוצמת ואכזרי אשר קובע גורלות, ולכן עלינו לנהוג בו בזהירות וככל שניתן לא לעשות טעויות. הדגשתי כי הדברים שאמרתי בראיונות הרדיו ובטקס האשכבה של חברי אלון דהן היו מכוונים אלינו כחברה, ולא אל המתלוננות נגד אלון, שאת חלקן אני מכיר ומעריך.
"מי שהאזין לכל הדברים יכול היה לשמוע שאמרתי שאני רוצה להגיד משהו על אחריות, על ערבות הדדית ועל חמלה. אחריות היא דיוק, בכתבה היו אי דיוקים, לא של המתלוננות חס וחלילה, אלא של העיתון. אני קראתי לאי הדיוקים שקרים ועל כך אני מתנצל, זו בחירה לא טובה של מילה. בערבות הדדית התכוונתי לחברי אלון דהן, שמצא עצמו לבד, מכיוון שהמון אנשים התרחקו ממנו אחרי התחקירים כאילו כבר הואשם נשפט ונגזר דינו. ועל חמלה דיברתי בין היתר כשיעור, לנו כאנשים, שלפעמים חוטאים בחיפזון, לקרוא ולשפוט מבלי להכיר את העובדות, ועל עיתון שהתחננתי בפני המערכת שלו לדחות את פרסום התחקיר השני, כשכבר ידענו שימיו של אלון ספורים, ונתקלתי בסירוב חסר כל חמלה, כאילו מדובר באקדח טעון שמסתובב ברחוב ולא באיש חולה מאד שעומד למות.
"שוב, אני מתנצל בפני מי שנפגע, ובטוח שעכשיו אחרי שהסברתי הדברים מובנים. אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר. כולנו".
אלוף בן, עורך עיתון הארץ, סרב להגיב.
בחודש מאי, מסר דהן בין היתר בתגובה להארץ: "בעקבות הפרסום ב'הארץ' פניתי להנהלת התיאטרון וביקשתי לקחת פסק זמן מפעילותי בו, עד אשר יסיים לברר לעומק את כל הטענות שהוצגו נגדי בכל דרך שיבחר לעשות זאת, לרבות עירוב הרשויות הרלוונטיות. גם אם מדובר בטענות כלליות שקשה מאוד להתייחס אליהן באופן ענייני ורציני, חשוב לי להדגיש כי אני לוקח אחריות מלאה על כל מעשיי. כל אחת אשר טוענת שנפגעה בעבר מהתנהגותי, אני מזמין אותה לפנות למשטרה או לכל רשות שתבחר על מנת לברר לעומק כל טענה ותלונה. אוסיף שאני כמובן מתנצל מעומק לבי על אמירות או התנהגויות שלא היו הולמות, בפני כל אחת ואחת".