בתחילת שנות התשעים, אירן ז'קוב שהתה בארצות הברית והתכוונה לצאת לחופשה פרטית, כשקיבלה שיחת טלפון - הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי, אחד הקולנוענים המהוללים באותה תקופה, עומד לצלם סרט בצרפת ומבקש לראות אותה לאודישן. השחקנית הצעירה ביטלה את כל התוכניות שלה, קנתה כרטיס על חשבונה ומיהרה לפגוש אותו, והשאר הוא היסטוריה - והיסטוריה נפלאה.
שיתוף הפעולה בין השניים, "חייה הכפולים של ורוניק", יצא ב-1991 והפך לאחד הסרטים האהובים של אותה שנה, לקלאסיקה מודרנית ולפולחן. לאחר מכן, הם המשיכו לעבוד יחדיו גם ב"שלושת הצבעים: אדום", שזכה להצלחה דומה ב-1994.
קישלובסקי מת בטרם עת שנתיים לאחר מכן, וז'קוב נותרה לשאת על כתפיה את המורשת של הסרט, שחוגג השנה שלושים שנה לצאתו. עותק מחודש שלו הוקרן לפני קצת יותר מחודש בפסטיבל קאן, ובעוד כשבוע יוצג אצלנו בהקרנות חד-פעמיות בפסטיבל הסרטים בחיפה. לקראת זאת, נפגשתי לשיחה עם הכוכבת, שצמד הופעותיה בקלאסיקות של הבמאי הפולני הן מן התצוגות האיקוניות של שנות התשעים.
כיאה לשם הסרט, ז'קוב משחקת בו תפקיד כפול - צעירה בשם ורוניקה שחיה בפולין, וצעירה בשם ורוניק שחיה בצרפת. הן לא יודעות זו על קיומו של זו, אבל יש ביניהן קשר מטאפיזי שייחשף בפנינו עם הזמן, בצורה פיוטית, מסתורית ובלתי נשכחת.
"קישלובסקי אמר לי שזה סרט על בדידות, ועל אי הרציונליות שלנו ביחס אליה", אומרת לי ז'קוב. "לפעמים, כשאנחנו בודדות, אנחנו מרגישות שבכל זאת יש אי שם מישהי שמלווה אותנו בחיינו, ולפעמים אנחנו מרגישות נטושות לחלוטין - אבל כך או כך, זו אותה בדידות".
"בדידות היא מושג מופשט, ולכן קישלובסקי אמר לי שנצטרך לחשוב כיצד להציג אותה בצורה קונקרטית. כשראיתי את הסרט, אמרתי לעצמי שהוא הצליח לגעת בתחושות המופשטות והבלתי מוסברות הללו, והדרך בה עשה זאת הרחיבה את אופקיי ושינתה את הצורה שאני מסתכלת על החיים. הוא שינה את הדרך שאני חושבת על העולם ועל המקום שלי בו, על ניכור ועל חיבור, וכמובן גם על הכוח של הקולנוע".
הרבה אנשים אומרים שהסרט שינה את חייהם גם כן.
"מה שמדהים בסרט, זה שהוא אוניברסלי ועל-זמני. זה היה סרט אישי מאוד מבחינתו של קישלובסקי, ואולי דווקא בגלל זה הוא הצליח לחצות איתו גבולות ולגעת בלב של כל כך הרבה אנשים
גם אחרי מותו. אני יודעת שבאינסטגרם כל הזמן מעלים צילומי מסך מתוך הסרט, וזה משמח אותי שגם הדור הצעיר ממשיך לגלות אותו. חבל שקישלובסקי לא כאן כדי לחוות את זה, אבל הוא בעצמו אמר לי שלרוב, לעולם לא תדע למי עזרת ואיך".
היית בתחילת-אמצע שנות העשרים לחייך כשצילמתם את הסרט, וכמעט לא היה לך ניסיון במשחק. עד כמה זה השפיע?
"זה סרט על אהבה ותשוקה בעוצמות מאוד גדולות, אבל אני הייתי מאוד בוסרית. לפני הצילומים, קישלובסקי שאל אותי אם אי פעם רצתי נואשות אחרי משהו, ואמרתי לו - 'כן, אחרי אוטובוס'".
"בקושי היו לי תפקידים קולנועיים לפני כן, אז חששתי כמובן לגלם תפקיד גדול כבר בטבילת האש הזו. קודם כל צילמנו את הסצינות של ורוניקה בפולין ואחר כך את הסצינות של ורוניק בפריז, וקישלובסקי ביקש ממני לבדל את הדמויות ככל האפשר, שלכל אחת יהיו מחוות מאוד שונות. מבחינתי, הרגע הכי קשה היה כשוורוניק מסתכלת בתמונה שצילמה ומגלה בה את ורוניקה. ברגע הזה, צפות בה כמובן תחושות מוזרות ויוצאות דופן, והיה צריך לתרגם אותן על המסך".
ורוניקה היא זמרת במקהלה, ואי אפשר לדבר על הסרט בלתי לדבר על הפסקול שכתב לו זביגנייב פרייזנר, מהיפים בתולדות הקולנוע. "אני זוכרת שהגעתי לפולין עשרה ימים לפני הצילומים, ישבתי לבד בחדר שלי במלון, והקשבתי למוזיקה בקסטה", היא משחזרת. "הכל היה מאוד מאתגר, אבל קישלובסקי האמין בי ואהבתי מאוד את המוזיקה. היא ממלאת תפקיד מרכזי בסרט, כי אין בו הרבה דיאלוגים. אם מתבוננים בו מקרוב ומקשיבים לו, שמים לב שאני לא מדברת יותר מדי, וטוב שכך. הסרט בנוי על התבוננות ועל הבנה, על תחושות ועל אינטואיציות".
את זוכרת את הפעם הראשונה שצפית בסרט?
"כן, זה לא היה בהקרנת הבכורה העולמית בקאן, אלא לפני כן בפריז. הייתי מאוד נרגשת, ולא הייתי בטוחה שפיצחתי את המסתורין של הסרט. קישלובסקי בילה הרבה זמן בחדר העריכה. בדרך כלל זה היה שלב פשוט מבחינתו, אבל הפעם הוא התלבט בין 15 גרסאות שונות. האם להתחיל בצרפת או בפולין? האם לקפוץ בין שני המקומות? הוא חיפש הרבה וחתך הרבה. כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה, הייתי מוצפת ברגשות ובתחושות, ואני חושבת שהבנתי אותו עוד פחות מאשר כשקראתי את התסריט".
אבא שלך היה פיזיקאי, אז גם הוא התעסק במה שאפשר להבין ומה שלא.
"הוא התעסק בפיזיקה קוונטית, בדברים מטורפים ולא יומיומיים, ובמסתורין של היקום. בפיזיקה אנחנו מנסים להבין את העולם דרך חלקיק אחד, וכך גם בקולנוע - מגלים את הקיום דרך סיפורה הספציפי של דמות אחת, שהיא עולם ומלואו. אבא שלי מאוד אהב את הסרט והתרגש שאני משחקת בו. הוא העריך את קישלובסקי ותמיד ציטט משפט שלו - 'כשהדברים ברורים מדי, אני חותך אותם בעריכה, כי תמיד צריך להשאיר מקום למסתורין".
לא מזמן הייתי בשיחה עם ז'ולייט בינוש, שגם כן שיתפה פעולה עם קישלובסקי. שאלו אותה מה היא זוכרת ממנו והיא ענתה במילה אחת - "אהבה". מה התשובה שלך?
"במילה אחת - חיים. היתה לו סקרנות בלתי נדלית, והרבה אמפטיות ואנושיות. הרבה פעמים, במאים מביימים אותך דרך המבט שלהם, וזה היה נכון במיוחד לגבי קישלובסקי. לא אשכח איך היה יושב עם הסיגריה והקפה, ומביט. הוא אמר לי שהוא תמיד פסימי, כי הוא רוצה להיות מופתע לטובה, ולמרבה השמחה הוא אכן הופתע לטובה לא פעם, וחגג את זה".
הקריירה של ז'קוב אולי לא המריאה כמצופה, אבל היא המשיכה לעבוד בשלושת העשורים שאחרי "החיים הכפולים של ורוניק", וממשיכה לעבוד כל הזמן. לאחרונה אפשר היה לראות אותה בסדרות "הרומן" ו-"The OA", והיא גם מופיעה על במות התיאטרון בצרפת, ולפני שנתיים אף פרסמה ספר.
בעקבות "חייה הכפולים של ורוניק", ז'קוב קיבלה שלל הצעות לפרויקטים הוליוודיים, ובסופו של דבר קיבלה רק מעט מהם - למשל "המצוד" מ-1998. "אמרתי לעצמי שיהיה מעניין לצלם מותחן פעולה, סרט מהסוג שאני לא עושה בדרך כלל", היא אומרת. "שיחקתי שם בצד טומי לי ג'ונס ורוברט דאוני ג'וניור, שהיו לוקחים כל משפט מהתסריט ומקצרים אותו בחצי, ולצד ווסלי סנייפס, שכל הזמן אילתר. זה כל כך שונה מהשיטה הצרפתית, בה בדרך כלל לא משנים אפילו פסיק מהתסריט".
כולם זוכרים את הסרטים שלך עם קישלובסקי, אבל אם היית צריכה לבחור תפקידים אחרים שלך שאת גאה בהם במיוחד?
"בכל זאת הייתי בוחרת את הסרטים של קישלובסקי. אלה היו תפקידים גדולים, הלכתי איתם רחוק מאוד והם פתחו אותי ליקומים חדשים. אחרי 'חייה הכפולים של ורוניק', שום דבר כבר לא היה אותו דבר מבחינתי".
"חייה הכפולים של ורוניק" יוקרן בפסטיבל חיפה בראשון 26.9 ב-10:00 ובשלישי 28.9 ב-14:15. להזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי