המוזיקאי הישראלי גרי אקשטיין הלך היום (שני) לעולמו בבית החולים השיקומי "רעות" לאחר מאבק במחלת כליות קשה. בן 73 היה במותו.
כגיטריסט ויוצר, אקשטיין היה חתום על שלל קלאסיקות, בהן "קפטן ג'ק", "בוגי איתי הלילה", "אני הולך לבית שאן" ו"רוח סתיו". מלבד זאת, הוא היה שותף גם ליצירות של אמנים רבים אחרים, ובין השאר עיבד את שירי האלבום "דרך המשי" של יהודית רביץ, והשתתף בהקלטת השיר "פתאום כשלא באת" של שלמה ארצי. בנוסף, הלחין את המוזיקה לסרטים "פצעי בגרות 80", "עם ישראל חי" ו"בחינת בגרות". ב-2008 עבר אקשטיין אירוע מוחי.
המוזיקאי ערן זעירא, אחיו של אקשטיין, ספד לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "גרי עבר לפני 14 שנים אירוע מוחי, ולפני 7 שנים התחיל להיות מטופל דיאליזה. במשך הזמן המצב הלך והידרדר. הוא היה בסדר יחסית אבל לפני חודש-חודשיים עבר דימום מוחי, ומשם המצב הוסיף והידרדר. הוא היה בהכרה. סיפר בדיחות, ניקזו את הדם מהמוח, כנראה שעבר אחר כך עוד פעם דימום ולא היה מה לעשות. הוא הגיע לשיקום ברעות, ומשם המצב החריף, עד שהיום נגאל מייסוריו והוא יכול היה לנוח בשקט.
"גרי, אחי הבכור, היה לי כאב בילדותי", הוסיף זעירא. "אחרי שאבא שלי נפטר הוא דאג לי ושמר עליי. הבנאדם היה אליל עבורי, גיבור גיטרה הגדול מכולם, ואני לא אומר את זה בגלל שהוא אח שלי, ולא בגלל שהוא נפטר, אלא אני אומר את זה כמוזיקאי. הוא באמת היה הגיטריסט הכי גדול שהיה פה. לקחתי ושאבתי ממנו כל כך הרבה. הוא היה מאסטר בשבילי, כמו רב. היה לי חשוב לקבל ממנו את ברכת הדרך שלו לפני כל עבודה וכל תקליט שעשיתי. הלכתי לקבל ממנו את חותמת הכשרות או הערות.
"גרי היה אדם מצחיק בטירוף, עם טונות של בדיחות. מקצוען ששואף לשלמות. פרפקציוניסט שאין דברים כאלה. אני לעולם לא אשכח איך בתחילת הדרך שלי, בעבודות סאונד בהן התגלחתי עליו בהפקות שלו, הוא היה ממש פרפקציוניסט. חבר אמר שהוא היה אריה לא רק במזל שלו אלא היה ממש אריה, ושלט בכל מה שנעשה באולפן. לפני כחודש באו אליו חבר'ה מאקו"ם כשחלקו לו כבוד. הוא היה מודע לזה. הוא היה אדם צנוע מאוד, אבל זה ריגש אותו. עכשיו הוא בטח מנגן עם חבר'ה בשמים כמו הנדריקס, לנון וגרי השני, גרי מור, שהוא העריץ. והוא בטח יושב עם אריק איינשטיין ויגאל בשן ועושה איתם גא'מים בשמים".
שלמה ארצי ספד לאקשטיין בעמוד הפייסבוק שלו: "הנה הצער. כי הלכת לעולמך, גרי אהוב לב. ואני עם הדמעה על הרגע הלא נשכח שבו כשנכנסת לאולפן הרמת בקולך הייחודי את 'פתאום כשלא באת' בפתיחת השיר. או כשניגנת ויצרת בגיטרה שלך את הסולו המרקיד והמתוח בסוף השיר 'צוותא', סולו שקבע סטנדרט חדש בנגינה שלא היה עד אז. ומעל לכל - החיוביות. הרצון להיות נוכח בשיר. האישיות הכובשת שהייתה כולה אהבה למוזיקה, אנשים ושירים. ככה אזכור אותך תמיד, קפטן ג'ק הנפלא... גרי אקשטיין האיש האהוב והחבר המיוחד למסע הקסם ההוא אז".
לפני חודש הוענק לאקשטיין פרס מיוחד מטעם דירקטוריון אקו"ם "על תרומתו הרבה ליצירה והתרבות הישראלית". אקשטיין לא יכל להגיע לטקס בגלל מצבו הרפואי. תחת זאת, בנותיו נגה ומיכל קיבלו את הפרס בשמו. "אם אבא היה זוכה להיות כאן עכשיו הוא בטח היה אומר בצניעות האופיינית לו - תודה. אז נגיד לו תודה על התרומה הענקית למוזיקה, ולחיי הרוקנרול", אמרו.
בשנת 2018 התראיין אקשטיין למעריב וסיפר על מחלת הכליות שלו: "אני נאבק על חיי, והדבר היחיד שאני מייחל לעצמי זה לחיות עוד קצת. כיום רק 7% מהכליות שלי מתפקדות, והאחוזים הולכים ויורדים". שנה לפני כן פרסם אחיו ערן זעירא קריאה לציבור לאיתור תורם כלייה. "אני חי על קו איכילוב-חולון", סיפר. "שלושה ימים בשבוע יש לי טיפולי דיאליזה בבית החולים, כל אחד מהם אורך כמה שעות. שם יש לי זמן להיכנס לפייסבוק ולהתעדכן בכל מה שקורה ברשתות החברתיות. בשאר הימים אני נח בבית. אני תשוש פיזית ונפשית, ואין לי הרבה כוח וחשק להסתובב בעיר. טוב לי בבית, על הספה ומול הטלוויזיה".
שר התרבות והספורט, חילי טרופר, ספד לו: "התבשרתי בעצב על מותו של המוזיקאי המוכשר גרי אקשטיין. אקשטיין, שאת הקריירה המוזיקלית שלו החל כבר בשנות ה-60, אחראי לשירים ולפזמונים שנכנסו לפסקול עולם המוזיקה הישראלי והם ימשיכו ללוות אותנו גם בלכתו".
