המוזיקאי גרי אקשטיין הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין ירקון לאחר שהלך לעולמו ביום שני בתום מאבק במחלת כליות קשה. בן 73 היה במותו. כמאתיים אנשים הגיעו לחלוק לאקשטיין כבוד אחרון, ביניהם אמנים מוכרים כגון שלמה ארצי, מיקי גבריאלוב, חנן יובל, אריאל זילבר, מני בגר, מוטי גלעדי וניסים גרמה.
"השיר שלו שהכי אהבתי היה 'רוח סתיו', והוא יודע את זה", אמרה בהספד בתו מיכל, ומיד בתום המשפט הזה נשבה בבית העלמין רוח סתיו, וקשה שלא היה לחשוב על הסימבוליות היפה: מי שחתום על הלהיט הענק הזה נפטר ומובא למנוחות בשבוע שבו התחיל הסתיו באופן רשמי.
עוד ספדה לו בתו: "רוב מי שמכיר אותי יודע שאני כותבת. אבל כשהייתי קטנה, ממש קטנה, בבית של סבתא שלי - אמא שלו - גיליתי שבתחרות כתיבה הוא זכה בספר שירים של חיים נחמן ביאליק, וקראתי את החיבורים שלו. עוד לפני שכתבתי שירה, אבא, אתה הנחלת לי את האהבה שלך למילים ודימיון. הוא הנחיל לי את כל מי שאני. גם את הכתיבה. אני מתגעגעת ואני לא מאמינה. אני תמיד אוהבת אותך, אבא".
הספדו של אחיו, המוזיקאי ערן זעירא, נפתח בציטוט משפטים אופייניים שאמר לו אקשטיין בשיחות ביניהם: "אני בסדר, לא משהו מיוחד", "חאליק ז'אנטין, ותפסיק עם השטויות", "רואים שאתה מוזיקאי, באת בדיוק בטיימינג נכון". "שאלתי אותו, גרי איך יוצאת לך נגינה כזו מופלאה", אמר זעירא, "והוא ענה: 'לא יודע, אני מנגן וזה פשוט יוצא, אין לי מושג איך'. אמרתי לו: 'בוא נעשה קודם באלאנס סאונד', והוא ענה: 'תקליט, תקליט, אתה לא יודע מה יצא'. וואי, וואי, אם לא הייתי מקליט והיה יוצא טייק טוב, חיי היו בסכנה".
"והמזגן, כמה רבנו על המזגן", הוסיף זעירא בהספדו, "היה נכנס לאולפני בוגי ואומר 'אתה משוגע, איך אתה יכול להיות בקור הזה?'. במקרה הטוב מכבה את המזגן, לרוב היה מעביר לחימום. גרי לא אהב קור. והנה, גרי, היום אתה מוקף בחום נצחי. חום מהאנשים שאוהבים אותך. וחום שם למעלה, בשמיים, ליד השמש, ששרת לה פעם סמבה. גרי, גרי שלי, כמה שאני שרוף אליך, אוהב ומעריץ אותך. אתה הגיבור שלי. תמיד היית ותמיד תהיה. תודה על כל השנים לחיות לידך ובמחיצתך. תודה שלא הרגת אותי כשהתיישבתי בטעות על גיטרת ה-12 מיתרים שלך ומחצתי אותה. תודה לך, גרי, על עצם היותך!"
בהמשך, אחיו הקריא את השיר "שן כוכב" שאקשטיין שר והלחין עם משה לוי למילותיו של עידן סובול: "שן כוכב/ לילה טוב/ אם נלך/ לא נחזור/ שן כוכב/ אל תקום/ אין פה כלום/ אין שם כלום". ולסיום, סיפר האח זעירא שאמש, כשנדדה שנתו, הוא כתב בית חדש ללהיט "קפטן ג'ק" של גרי אקשטיין, כפרידה ממנו: "בספינה מפוארת/ ולצדיה מלאכים/ עולה היא למרומים/ עטופה ברחמים/ עוד השיר מתנגן לו/ באוזני האלוהים/ קפטן ג'ק נוח בשלום/ ושמור עלינו ממרום".
בתו נגה ספדה לו: "לפני חודש עמדנו על במה, מיכל ואני, וחגגנו את חייך, את פועלך ואת האהבה הענקית שלך למוזיקה. בימים האחרונים, בין כתבה לפוסט שממשיכים להנציח אותך, הקשבתי לשירים. זה הרגיש כמו לשמוע אותם בפעם הראשונה. בית משיר אחד תפס אותי במיוחד: 'רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות/ של ימים טובים עומדים בפתח/ ויונה תמימה נושאת ענף למזל טוב/ ושלמים שלווים פני השמיים'. אבא שלי, יקר ואהוב, אני רוצה להודות לך שוב על השנים שהיתה לי הזכות להיות הבת שלך. אין מילים שיצליחו לתאר את הקשר שחלקנו, ורק נותר לקוות שאתה גאה בי כמו שאני גאה בך. תשמור עלינו, אבא שלי, ושהרוח סתיו שלקחה אותך תביא איתה עכשיו ימים טובים יותר. אני אוהבת אותך. שלך תמיד, נגה".
כגיטריסט ויוצר, אקשטיין היה חתום על שלל קלאסיקות, בהן "קפטן ג'ק", "בוגי איתי הלילה", "אני הולך לבית שאן" ו"רוח סתיו". מלבד זאת, הוא היה שותף גם ליצירות של אמנים רבים אחרים, ובין השאר עיבד את שירי האלבום "דרך המשי" של יהודית רביץ, והשתתף בהקלטת השיר "פתאום כשלא באת" של שלמה ארצי. בנוסף, הלחין את המוזיקה לסרטים "פצעי בגרות 80", "עם ישראל חי" ו"בחינת בגרות". ב-2008 עבר אקשטיין אירוע מוחי.
שלמה ארצי ספד לאקשטיין בעמוד הפייסבוק שלו ביום שני: "הנה הצער. כי הלכת לעולמך, גרי אהוב לב. ואני עם הדמעה על הרגע הלא נשכח שבו כשנכנסת לאולפן הרמת בקולך הייחודי את 'פתאום כשלא באת' בפתיחת השיר. או כשניגנת ויצרת בגיטרה שלך את הסולו המרקיד והמתוח בסוף השיר 'צוותא', סולו שקבע סטנדרט חדש בנגינה שלא היה עד אז. ומעל לכל - החיוביות. הרצון להיות נוכח בשיר. האישיות הכובשת שהייתה כולה אהבה למוזיקה, אנשים ושירים. ככה אזכור אותך תמיד, קפטן ג'ק הנפלא... גרי אקשטיין האיש האהוב והחבר המיוחד למסע הקסם ההוא אז".
ערן זעירא ספד לאחיו בשיחה עם וואלה! תרבות ביום שני: "גרי עבר לפני 14 שנים אירוע מוחי, ולפני 7 שנים התחיל להיות מטופל דיאליזה. במשך הזמן המצב הלך והידרדר. הוא היה בסדר יחסית אבל לפני חודש-חודשיים עבר דימום מוחי, ומשם המצב הוסיף והידרדר. הוא היה בהכרה. סיפר בדיחות, ניקזו את הדם מהמוח, כנראה שעבר אחר כך עוד פעם דימום ולא היה מה לעשות. הוא הגיע לשיקום ברעות, ומשם המצב החריף, עד שהיום נגאל מייסוריו והוא יכול היה לנוח בשקט.
"גרי, אחי הבכור, היה לי כאב בילדותי", הוסיף זעירא. "אחרי שאבא שלי נפטר הוא דאג לי ושמר עליי. הבנאדם היה אליל עבורי, גיבור גיטרה הגדול מכולם, ואני לא אומר את זה בגלל שהוא אח שלי, ולא בגלל שהוא נפטר, אלא אני אומר את זה כמוזיקאי. הוא באמת היה הגיטריסט הכי גדול שהיה פה. לקחתי ושאבתי ממנו כל כך הרבה. הוא היה מאסטר בשבילי, כמו רב. היה לי חשוב לקבל ממנו את ברכת הדרך שלו לפני כל עבודה וכל תקליט שעשיתי. הלכתי לקבל ממנו את חותמת הכשרות או הערות.
"גרי היה אדם מצחיק בטירוף, עם טונות של בדיחות. מקצוען ששואף לשלמות. פרפקציוניסט שאין דברים כאלה. אני לעולם לא אשכח איך בתחילת הדרך שלי, בעבודות סאונד בהן התגלחתי עליו בהפקות שלו, הוא היה ממש פרפקציוניסט. חבר אמר שהוא היה אריה לא רק במזל שלו אלא היה ממש אריה, ושלט בכל מה שנעשה באולפן. לפני כחודש באו אליו חבר'ה מאקו"ם כשחלקו לו כבוד. הוא היה מודע לזה. הוא היה אדם צנוע מאוד, אבל זה ריגש אותו. עכשיו הוא בטח מנגן עם חבר'ה בשמים כמו הנדריקס, לנון וגרי השני, גרי מור, שהוא העריץ. והוא בטח יושב עם אריק איינשטיין ויגאל בשן ועושה איתם גא'מים בשמים".