כולנו שמענו השבוע את השמועות בדבר מנו וניצן שחשפו בטעות, לכאורה, את זוגיותם המתמשכת באינסטגרם. לצד הערכתי לעוקבת החדה תמר לסקר, שליקטה בטוויטר את הרמזים באדיקות השמורה למעריצי בריטני, אני לוקחת את הממצאים בערבון מוגבל. כוכבי ריאליטי דרכים נכלוליות להם, ולא אתפלא אם חלקם מקבלים אי אילו טובות מאי אילו הפקות כדי לפרסם פוסטים מתעתעים לצורך באזז.
זה אולי נשמע קונספירטיבי ברמות של G5, אבל אני תולה את האשמה כולה בתעשיית הבידור והאינסטגרם. בימים בהם גם נועה קירל וגם מרגי מפרסמים תמונות עם האקסים שלהם מיד לאחר הפרידה, אין עוד על מי לסמוך. כל משפט שנאמר ב"חתונמי" עצמה וכל רעיון שנורה לרשת בצורת טקסט או תמונה נדמה לי אוטומטית כחלק ממהלך יחצ"ני. ניאלץ לחכות לראיונות, ולא להאמין לגמרי גם אז.
בינתיים מעיין, עריקה שניה העונה, מתעוררת בביתה אחרי שחמקה באישון לילה מדירת הלורד. כיוון שבסך הכל אני מחבבת את מעיין, חיפשתי בנבכי מוחי כל סיבה הגיונית להשאיר את הכלבה שלך בבית זר, נתונה לאיש שאינך סומכת עליו, אבל בחיי שלא הצלחתי. אם מתחשק לך להשאיר משהו בבית של אקס כתירוץ לחזור אליו בהמשך, אפשר נגיד ללכת על צעיף. פחות חיית מחמד.
הלורד, מצדו, מפייס את מעיין כפי שהוא יודע - בג'חנון. על הרקע הרומנטי הזה הם מלבנים את הדברים. מעיין, שכאמור השאירה את כלבתה בבית זר מרוב עלבון, מאשימה את עמרי באימפולסיביות. אחר כך, היא מפצירה בו לומר לה את כל מה שהוא מרגיש. עמרי מתקשה בזה גם כי הוא שקרן בבסיסו, אבל גם כי הניסיון האחרון שלו באמירת אמת הסתיים בנטישה שלה.
ואחרי כל זה, חשוב לציין גם נקודה לזכותה. בשיחה הזאת, לראשונה, מעיין יוצאת ממצב וואנזי נעלב ומציבה לעמרי דרישות ברורות, כאישה בוגרת ואחראית לגורלה. פתאום, נראה שעמרי מתחיל להתעורר, ומבין שעליו להתחיל להביע רצון בה, או אי רצון, אבל להביע. אם לא, הבהירה לו במעשים, היא מסוגלת גם לקום וללכת. הוא מבטיח לעבוד על עצמו, ועד אז, מיץ גזר וסלק.
איתמר, האיש ששם את ה"אחי" ב"סאחי", מטייל בשדות עם אחותו. היא כבר התאהבה בקארין, רק צריך לפתור את הבעיה הקטנה באמצע, איתמר. אחרי גמגומים דיפלומטיים הוא מודה שלא נדלק עליה, אפילו שהתחילה לבשל לו דגים חריפים. "היא רוצה ביטחון שאתה שם", מפרשת אחותו בחכמה את הצד של קארין. אבל איתמר לא שם. הוא מצפה ליפול שדוד, להשתגע, להתפתל מאהבה ובקיצור - להידפק על מישהי שלא רוצה אותו. תפישת הרומנטיקה שלו שייכת גג לשנות העשרים המוקדמות, כמו שאומרת אחותו, אבל הלב רוצה מה שהלב רוצה. מותר לאדם לחלום, גם אם החלום אינפנטילי.
הרחק מהחלום הזה, בשוק הפשפשים, תרים מעיין ועמרי אחר ארוחת צהריים, כי קל יותר להתלבט מה לאכול מאשר להיפרד. עמרי מודה ששיקר מול דני באשר לרצונו שמעיין תצטרף למסיבה, כי הרגיש שזה מה שמצופה ממנו. יש התנהגויות מסוימות, שאני לא בטוחה אם הן שייכות לפסיכופת או לסתם גבר סטרייט.
מעיין מתוודה שהיא רואה את המעבר לדירה של עמרי כטעות. מובן שהיא צודקת - כל הקונספט הזה תמוה מלכתחילה. הרי כשאחד מצטרף לדירה של האחר ועוד ללא היכרות מוקדמת, נוצר אוטומטית פער קיצוני במידת החופש והנינוחות של כל אחד מהצדדים. רואים את זה אצל כל הזוגות, מלבד עינת וירון, שכן אינם אנשים כי אם צמד ג'יגליפאף. למה לא לשכור דירה, ולהימנע מראש מכל אי נעימות מתבקשת? אין להפקה תקציב לאיירביאנבי? לא חייבים תל אביב. משהו.
באותו נושא, דרושה עזרה לניצן. די, מספיק. שמישהו יוציא אותה משם. כל הסצנות שלה עם מנו נראות כמו סרט אינדי מדכא, לא ברור אם בשל הדירה המקריפה, פסקול היוקלילי או היותו צרפתי. כדי להתאוורר מהמחששה המכונה "הבית של מנו" הם יוצאים לפינקניק על יין ופסטיס, המשך ישיר לצרפתיות המוזכרת לעיל. הם התכוונו בעצם לצאת לפיקניק, אבל הגיעו לשעשועון "הכה במנו", במהלכו מוטחות במנו שאלות מכשילות מכל עבר. שיאן בשאלה מצד אחיה של ניצן, "מה אתה רוצה לספר לי על אחותי שאני לא יודע?". עבור. עבור. עבור.
איכשהו, מנו מצליח להכשיל את עצמו לגמרי לבד כשהוא מתבדח על כך שניצן, כביכול, לא מספיק חמה. ניצן לוקחת את הבדיחה בצחוק, ומזכירה אותה שוב בצחוק, ובודקת, בצחוק, למה התכוון כשאמר אותה בצחוק, עד שהיא כבר לא צוחקת בכלל. בשלב הזה, לאחר היכרות קצרה בלבד, היא מצפה ממנו בהיגיון רב לקבל את חסמיה הטבעיים מולו. ובכלל, היא עושה דווקא רושם של אדם חם למדי. לא איתמר-חם, כי היא לא נובחת "בית" שלושים פעם בפרק, היא אדם חם רגיל. היא מקסימה.
"אני לא מספיק נוגעת בך?" שואלת ניצן בצדק, כי בישראלית מדוברת, "חמה" משמעותה "נותנת". מנו מנסה להקליל, אבל הפעם נתקל בהתנגדות. ניצן דורשת לדעת למה התכוון. בעל כורחו, וכיוון שעשה דוקטורט בתחום החום המטאפיזי, הוא פוסק "את קרה, זאת עובדה". היא מנסה להסביר שהיא לא, אלא מגיבה בהתאם לסיטואציה, אבל מנו בשלו: "זה לא ביג דיל".
אחרי שבוע וחצי שצחקו כמו שני מסטולים, נופל לניצן האסימון שמעולם לא ניסתה לפתוח איתו בשיחת עומק, ואולי אין טעם. עכשיו יותר מתמיד, העומק בקשר שלהם בולט בהיעדרו. הפעם, הבדיחות של מנו לא עומדות לטובתו, כי הבריחה אליהן היא בדיוק הבעיה שניצן מבקשת לפתור. הוא מתקשה לשוחח על הדברים ברצינות, וזורק את האחריות על ניצן כאחרון האיתמרים. "לא צריך לעשות מזה דרמות, תחייכי קצת", הוא אומר לה, דברים שידועים כמילות קסם לצד "קודם כל, תירגעי" ו"את במחזור?".
לבסוף היא מחלצת ממנו משפט אחד רציני, משהו בסגנון "זה יעשה אותי יותר שמח אם תהיה יותר חמה", וניצן כמעט מדביקה לו מדבקת "כל הכבוד" על דש הבגד. בדיעבד, מנו פנה בדרכם הגאונית של ילדים היפראקטיביים: מורידים את הציפיות של המורה לאפס, ואחר כך זוכים לתשואות גם עם הגשת ציור של קקי מחייך.
קארין חוגגת יום הולדת, הזדמנות טובה מצד איתמר לערוך לה פריסה ממגוון שאריות ההפי האוור של משרדי ההייטק בתל אביב. מקרון מלוח, בחיי. היש יותר איתמר מאיתמר? הוא מתכרבל איתה במיטה וכיוון שהתעלה על עצמו חש כנראה צורך באיזון, ומפטיר, "ביקשתי מודל צעיר, לא 29". אין ספק שהפרק הזה הוא בסימן בדיחות טובות. לכולנו ברור, אגב, שזה בדיוק מה שאיתמר אכן ביקש במיונים, ולא בצחוק בכלל.
מזוג מהנה אחד לאחר, מחליטים עמרי ומעיין בשעה טובה לעבור דירה, יתכן שנאלצו למסור בתמורה את קולם ליעל הפסיכולוגית. העיקר שזה יקרה כבר. אי אפשר לראות אותם יותר יושבים על מיליון כורסאות, והרי אין טעם לחכות לספת המריבה. דני הפסיכולוג, איש מוזר ונפלא, ממליץ להם לתלות על דלתם "כאן גרים בכיף", סגולה לכיף במערכת היחסים.
"אנחנו באמת נהנים", תמהה בינתיים קארין בעיניים מכווצות, והתמיהה במקומה. כל הפעולות שלו, ובפרט החלוקים עם הכיתובים הסאחו-קיטשיים, מביעים "אני שלך", בזמן שידוע שאיננו. איתמר באמת עשה הפעם מעל ומעבר, אך ישנה תחושה שעשה את כל זה בשביל המצלמות (ואחותו) יותר מאשר מתוך כמיהה זוגית אותנטית לקארין. כמה אני מקנאת במי שיש לו מספיק כסף כדי להשקיע ככה באנשים שלא באמת מעניינים אותו.
אחרי שני זוגות מזויפים למדי, נעים לחזור למנו וניצן, על כל האינפנטיליות שבדבר. לאחר שהצליחו להחליף שתי מילים כה רציניות, הם מתקרבים ומתחבקים, וניצן מבשלת, שהרי היא אישה חמה. למען האמת, אם נוותר אנחנו לרגע על הסרקזם ונבחן את הרצינות שלנו מול "חתונמי", הרגע הזה בין מנו לניצן מתוק ומעורר תקווה.
אחרי שמסירים מהאקט הזה את כל הקלישאות, בישול הוא באמת עוד דרך להפגנת אכפתיות או "חום", אם תרצו, כלפי הצד השני. אך בעוד שקארין נדחקה לבשל, תחת האשמות ועלבונות, המחווה של ניצן נולדה מהחלטה עצמאית, נינוחה, חיובית. "אנחנו בונים חברות ואינטימיות, ומגלים את החולשות אחד של השני", הוא מסכם, "וזה בזכותה". זה המשפט הכי חמוד וארוך שהוא אמר אי פעם.