אם יש דבר כזה מזל של מתחילות, אז לאגאתה רוסל יש אותו בשפע. הצרפתייה חלמה להיות שחקנית מגיל 14, אבל רק השנה, בגיל 33, קיבלה לראשונה תפקיד ראשי בסרט עלילתי ארוך - "טיטאן". היה לה שווה לחכות: הסרט זכה הקיץ בדקל הזהב בפסטיבל קאן, אחד הפרסים היוקרתיים בעולם הקולנוע, הפך לאחת היצירות הקולנועיות המדוברות והמוערכות של השנה, ובסוף השבוע עלה בארצות הברית ורשם את הפתיחה הכי טובה לסרט צרפתי בקופות האמריקאיות מזה 15 שנה.
היום (חמישי) הסרט עולה גם אצלנו, לאחר הקרנות בכורה בפסטיבלים של ירושלים ושל חיפה. כך גם הקהל הרחב יוכל להתרשם מן החזון של הבמאית ז'וליה דוקורנו, המציגה לנו כאן יצירה שמרוויחה ביושר את התואר השחוק "יוצאת דופן".
מוטב לדעת כמה שפחות על הסרט לפני הצפייה, אך נאמר כך. רוסל, קחו נשימה ארוכה, מגלמת בו רוצחת סדרתית פסיכוטית, שעברה תאונה בילדותה ומאז נמשכת למתכת. היא מקיימת יחסי מין עם מכונית קדילק, נכנסת ממנה להיריון ולפני שתוליד את בנן המשותף, מתחזה לבנו האבוד של כבאי כדי להסתיר את זהותה ולברוח מהמשטרה - וכל מה ששמעתן עכשיו זו רק ההתחלה.
התפקיד דורש מרוסל לרקוד, לשפד, לשגל, לדמם, להטיח את פרצופה בכיור ומה לא. "טיטאן", יש לציין, הוא סרט קשה לעיכול שמיועד למיטיבי ומיטיבות לכת בלבד. גם הביטוי "ראו הוזהרתם" כבר שחוק, אבל הפעם זו אזעקת אמת.
עם זאת, רוסל מתעקשת ש"טיטאן" הוא בסופו של דבר סיפור אהבה - אני, אגב, מסכים איתה, ועל כך נרחיב במסגרת ביקורת נפרדת על הסרט שתתפרסם כאן בהמשך.
"בפעם הראשונה שקראתי את התסריט, לא יכולתי להפסיק", היא אומרת. "איחרתי לארוחת ערב בשעתיים, כי לא יכולתי להניח אותו מידיי. אמרתי לעצמי שז'וליה מציגה כאן סיפור אהבה בצורה כל כך יפה. זה סיפור על פסיכופתית, במובן הקליני של המילה, שלא מסוגלת להרגיש כלום - בטח לא אהבה, ואז היא פוגשת מישהו שאהב פעם, אבל כבר לא מסוגל לאהוב יותר. שניהם בודדים, וצריכים אחד את השני. היא יכולה להרוג אותו, כפי שהרגה את השאר - אבל היא לא תעשה זאת, כי היא אוהבת אותו".
השחקנית הצרפתייה אומרת לי את הדברים בריאיון שמתקיים בריביירה מיד לאחר הפרמיירה העולמית של סרט הביכורים בכיכובה, והיא קורנת מאושר. "מתייחסים אליי כאן כמו למלכה, אני לא רוצה שזה ייפסק", מצהירה רוסל. "אם זה היה קורה לי בגיל עשרים, כנראה שהראש שלי היה מסתחרר, אבל בגיל 33 הוא נשאר על הכתפיים. אני מבינה שזה קרקס ולא החיים האמיתיים, ובקרוב אצטרך להחזיר את השמלה שלי ולשוב למציאות".
לפני "טיטאן", רוסל התנסתה בשלל תחומים ועבודות - היא היתה, בין השאר, מפיקה, עיתונאית, צלמת ודוגמנית, והמראה האנדרוגיני שלה סידר לה לא מעט תפקידים, אבל גם יצר בלבול. "מגדר אף פעם לא עניין אותי", אמרה לאחרונה לניו יורק טיימס. "כשעבדתי בתעשיית האופנה, הייתי מורידה את הבגדים במדידה והיו שואלים אותי 'רגע, יש לך ציצים'?. הייתי עונה 'כן, תתמודדו עם זה".
דוקורנו חיפשה לתפקיד שחקנית לא מנוסה, והמלהקת קריסטל בארה איתרה את רוסל באינסטגרם - הוכחה שמן האפליקציה השטנית הזו יכולה לצאת גם תועלת.
הבמאית, שזה סרטה הארוך השני, בחנה את השחקנית הלא מנוסה במשך שישה חודשים, ולאחר מכן הם עבדו יחד במשך שנה. העבודה המשותפת כללה אימונים פיזיים מאומצים, ורוסל למדה איגרוף וריקוד לצורך הצילומים. מן הצד השני של הספקטרום, הקולנוענית ביקשה ממנה להתאמן בעזרת מונולוגים מכמה קלאסיקות קולנועיות וטלוויזיוניות, בראשן המונולוג הזה מ"טווין פיקס". המסע המפרך לא הסתיים בכך, שכן כל יום צילומים כלל שעות בחדר האיפור, שימוש בפרוטזות ועוד. בין השאר, השחקנית מתהלכת בסרט עם לא פחות משלושה אפים שונים.
"אני מודה שלפעמים הייתי שואלת את עצמי אם אני באמת רוצה לעשות את הסרט, אפילו שכבר חתמתי על החוזהי", אומרת רוסל. "לא פחדתי משום סצינה במיוחד, אבל הסקס עם המכונית קצת הדאיג אותי, כי לא ידעתי איך יצלמו את זה. בסופו של דבר, התמודדתי. העובדה שמאחורי המצלמה עמדה אישה עזרה לתחושת הביטחון שלי. ז'וליה עמדה בכל מילה שלה. היא הבטיחה לי שבסצינות הסקס הצוות מסביבי יהיה מצומצם ככל האפשר, וכך היה. כדי להירגע, הייתי מזכירה לעצמי שזו בסך הכל הצגה, בדיוק כמו כשהייתי בת שמונה ועושה הצגות בסלון לקהל של שבעה אנשים. נכון, הפעם יש אלימות, מין ועירום - ועדיין, זו בסך הכל הצגה".
ומה ההצגה הזו אומרת על המציאות, לדעתך?
"בעיני, זה סרט מעצים. הדמות שלי היא כל מה שהיא רוצה, ועושה את כל מה שהיא רוצה, והיא גם בוחרת מה להיות, ומשתנה לפי הבחירה שלה. יש בסרט מסר יפה, על כך שכולנו יכולים להשתנות, ועל כך שצריך לקבל ולהכיל את זה. הסרט מראה שיש מקום להכל. חוץ מכך, הסרט גם העצים אותי אישית. כאישה וכשחקנית, היה מספק מאוד לראות איך אני בוחנת את הגבולות שלי ומרחיבה אותם יותר ויותר".
הבמאית ז'וליה דוקורנו היא חסידה ידועה של סרטי אימה. הסרט הראשון שלה, "נא", היה סרט אימה לכל דבר, וגם ל"טיטאן" יש זיקה לז'אנר הזה. מה היחסים שלך איתו?
"אין לי יחסים עם סרטי אימה. לא צפיתי בהם ואני לא צופה בהם. הם מפחידים אותי ואני לא מבינה מה הטעם לקנות כרטיס כדי לפחד במשך שעתיים. 'טיטאן' לא מפחיד בעיני, כי הדברים הרעים לא באים בהפתעה. את יכולה לצפות אותם, ולדעת מתי לא להסתכל. לפני שאני שוברת לעצמי את האף, ברור שזה הולך לקרות, אז אפשר לעצום עיניים. זה מה שאני עושה בזמן הצפייה בסרט. אני הכי אוהבת קומדיות, ואשמח לעשות פעם סרט עם וויל פארל".
איך היה לראות את הסרט בפעם הראשונה?
"ראיתי אותו לראשונה לפני הבכורה בקאן. בפעם הראשונה שאת רואה סרט, את לא באמת רואה אותו. את עסוקה בלחשוב על מה שנחתך החוצה, ועל הזיכרונות מהצילומים. רק אתמול, בהקרנת הבכורה, הרגשתי שאני צופה באמת, והייתי גאה מאוד. ידעתי שז'וליה שאפתנית, אבל רק אתמול הבנתי עד כמה היא הצליחה לממש את החזון שלה".
לפי הפסקול של הסרט, יש לז'וליה טעם מעולה במוזיקה - ולפי האינסטגרם שלך, גם לך יש.
"מוזיקה זה משהו שעוזר לי להתחבר עם אנשים, וכך גם היה עם ז'וליה. שנינו מתות על פיוצ'ר איילנדס, והיא שילבה אותם בפסקול".
יש לך המון קעקועים. אחד מהם הוא קעקוע שעשית לכבוד הסרט?
"לא, סיימתי עם תקופת הקעקועים מזמן, והאמת שיש כמה שאני רוצה להסיר".