בילי אייליש היא אחת המרואיינות המעניינות בעולם. רק בת 19, אבל כבר רשמה מיליארדי האזנות ברשתות הסטרימינג, שבעה פרסי גראמי, שני שיאי גינס ואולי הכי חשוב: 120 מיליון עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק. אלא שמעבר להישגים ולמוזיקה, אייליש היא גם אישיות מקסימה עם סיפור חיים מעניין, דעות מורכבות בנושאים פוליטיים ואג'נדה מאוד ברורה ומרעננת בנוגע ליחס לדימוי גוף, סטיגמות של בריאות הנפש, משבר האקלים וטבעונות. במידה מסוימת, להוציא מבילי אייליש ריאיון רע ומשעמם יכול להיחשב להישג עיתונאי. במובן הזה, אסי עזר יכול לראות בעצמו מועמד מוביל לפרס סוקולוב הקרוב.
כותרת הכתבה, כפי שהוצגה ב"אולפן שישי", היוותה רמז מטרים לתהומות המבוכה שיוצגו בקרוב על המסך. "כשאסי עזר פגש נערת בונד", כך נכתב באותיות ענק מאחורי דני קושמרו. מעבר לעובדה שמדובר פשוט בשקר (אייליש אינה נערת בונד), אפשר למעשה להבין מהכותרת שלפי עורכי חדשות 12, אסי עזר הוא שם גדול יותר מבילי אייליש. הוא בכותרת, היא לא. הוא הסיפור של הכתבה. המראיין, ולא המרואיינת. המנחה של "הכוכב הבא", ולא הזמרת הראשונה בהיסטוריה שזכתה בארבעת הפרסים החשובים בפרסי הגראמי. לזכותו של אסי עזר, הוא עשה הכל כדי להצדיק את הכותרת.
הסיפור הוא עזר. אסי עזר. תזכורת לכך שאפשר להיות כוכב טלוויזיה תל אביבי מפורסם ונערץ ועדיין להיות בומר שלא מודע לבומריותו. שלחו SMS עם הספרות 007 כדי לראות אותו עוד כמה דקות בפריים טיים של ערוץ 12. אם זו לא עוד תכנית ריאליטי שהוא מנחה, אז זו פרסומת - פעם עם רותם, פעם עם אלברט - והנה, עכשיו הוא אפילו בצנטרום של הפיילה של החדשות, "אולפן שישי". קודש הקודשים. וזה בסדר. ממילא לא ברור מי הם אותם מזוכיסטים שצופים ב"אולפן שישי" עמוק אל תוך שעתה השנייה, הרבה אחרי השלב הסקסי שבו מוחמד מג'אלדה ועמית סגל מתקוטטים, ואפילו אחרי עוד כתבת מגזין מצחינה מיחצנות על טאלנטית של קשת. מצד שני, גם אם לא ברור מי הקהל של זה, אפילו לו זה לא מגיע.
11 דקות ארכה הכתבה של אסי עזר. רובה עסקה בנושא החשוב ביותר: אסי עזר. למדנו על החשש שלו מהריאיון, על עובדה שהוא הגיע לריאיון יחד עם בעלו, ועל כך שהוא מבוגר יותר מסך הגילאים של בילי ואחיה פיניאס (שכלל לא מוצג בכתבה). ארבע דקות לתוך הכתבה, המרואיינת לראשונה נשאלת שאלה. "מה ההישג הכי גדול שלך בעינייך, זה שעולה על הכל?". השאלה המשעממת זכתה לתשובה מנומנמת שלוותה בפיהוק. אחרי הפיהוק השני, אסי עזר הוסיף בקריינות: "האמת? לא נעלבתי", והסביר שזה חלק מהקסם של בילי, שמחוברת לאמת שלה או איזה קשקוש אחר. האמת, אסי? בילי לא פיהקה כי היא עייפה, אלא כי שעממת אותה. ובכלל, למי אכפת אם נעלבת או לא?! טסת ללונדון כדי לראיין את אחת מהכוכבות הכי דעתניות בעולם וחזרת עם פיהוקים, פשוטו כמשמעו.
תחקיר מינימלי על בילי אייליש מצד ההפקה היה מגלה למראיין שהיא לא מגיבה טוב לחנופה. שאלה כללית על "ההצלחה" שלה תוציא ממנה תשובות מדוקלמות ורובוטיות. קל מאוד לגרום לה להסתגר, פעולת מגננה אנושית של ילדה שחוותה את כל גיל ההתבגרות שלה מול מצלמות. בילי מכבדת עיתונאים ואוהבת את המעריצים שלה, אבל לא היה לה קשה לזהות שאסי אינו עיתונאי ובטח שאינו מעריץ.
זה לא היה קשה. ראשית, הוא הגה את שמה לא נכון. זה היה רמז די עבה ומאוד מביך. עיתונאי מקצועי לא היה מעז לטעות בשם של מרואיין, ומעריצים נוטים לדעת את השמות של האלילות שלהם. דבר שני, עזר פשוט פלט את זה בפניה של בילי, וחשף שהוא עושה את הריאיון כמתנה לבעלו אלברט. "אני פוגש את האלילה שלו בשבילו", הוא טען בפני האחים או'קונל, רגע לפני שהוא יכריז על עצמו כבעל הטוב בעולם. הם חייכו כאמריקאים מנומסים, אבל בטח חשבו לעצמם: "אולי אתה בעל טוב, אבל אתה מראיין חסר טקט".
וזה בעצם הסיפור. דמיינו שבתחילת שנות השישים היה מגיע לליברפול בדרן ישראלי במטרה לראיין את הביטלס. הוא היה טועה בשמו של רינגו ואומר להם שהוא מראיין אותם כמתנה לאשתו שמעריצה אותם. זו רמת הניתוק. האמת היא שאין לי שום דבר נגד אסי עזר, בחור מוכשר וחביב כשלעצמו (גילוי נאות: ערכתי בעבר את הבלוג שלו באתר מאקו). האיש שמגדיר במובנים רבים את המושג "טאלנט טלוויזיוני" אינו הבעיה, אלא רק הסימפטום. ועדיין, ההחלטה לשלוח אותו לראיין את בילי אייליש היא יריקה בפניהם של כתבי התרבות של חברת החדשות, כמעט כפי שהיא יריקה בפני הצופים.
השיא הגיע לקראת סוף הכתבה, אז עזר "חשף" כי באחת מהסצנות בעונה החדשה של סדרתו המצליחה "להיות איתה" ניתן יהיה לשמוע ברקע שיר של בילי אייליש. הפעם, כשזה באמת חשוב, הוא זכר לומר את שמה נכון, ולפתע הכל היה מובן. הכתבה שמדיפה ריח חריף של נפטלין, שנקברה בבוידעם של אבי ניר מאז פברואר 2020, עולה לאור באיחור של יותר משנה וחצי - כדי לקדם תוכנית של קשת. מכיוון שגיא פינס לא יסכים לשדר כזה ריאיון מביך, נמצאה עבורו אכסניה מכובדת קצת פחות: "אולפן שישי". לשעבר הפאנל החדשותי המדובר בישראל, כיום תכנית ריאליטי יוקרתית.
למרות שישב מול הילדה (בת 18 בזמן הריאיון) שלבשה במשך שנים רק בגדים רחבים כדי שלא יהפכו את ממדי הגוף שלה לאישיו, ולמרות שראה במו עיניו את הבדידות שמלווה את התהילה, ואת השדים הפנימיים שאיתם נאבקת הזמרת הצעירה - עזר עדיין בחר להקדיש חלק נכבד מהכתבה לשינויים החיצוניים שעברו על בילי בשנה האחרונה. אסי עזר הגשים את הסיוטים של בילי: גבר מצליח שמשתמש בתמונות שלה במחשוף נדיב בציניות, כדי לקדם את עצמו על חשבונה.
במובנים רבים, הכתבה של עזר הציגה את הפער בין המציאות לבין הערוצים המסחריים המנוונים והמיושנים. 90 מיליון בני אדם עוקבים באינסטגרם אחרי בילי אייליש, הגיל הממוצע של העוקבים הוא 19. זה דור שלא צורך תוכן וחדשות מהערוצים המרכזיים, והכתבה הזאת הייתה הוכחה שאפילו לא מנסים למשוך אותם לצפות. אפס שאלות על הסיבה שהיא הפכה לקול של דור. אפס ניסיון להבין את התופעה הבינלאומית החריגה הזאת. אפס שאלות על עניינים שקרובים ללבה. אפילו אפס שאלות על מוזיקה. ולא, לשאול "איך היה ליצור את השיר של ג'יימס בונד" זו לא שאלה על מוזיקה, בטח שאת התשובה לשאלה אפשר למצוא כבר כמעט שנתיים בחיפוש גוגל. לאור הדרך המגושמת שדוחפת את המראיין למרכז הריאיון, מגיע לו גם אפס ביחסי אנוש. אסי עזר הוא כוכב ענק, הכישרון והחן שלו לא מעורערים, אבל הוא שריד של טלוויזיה מעידן אחר. ספק אם נתגעגע לעידן הזה בעתיד.