נהוג לומר - "בסוף זה ייגמר בבכי", אבל ב"תמונות מחיי נישואין", הבכי הגיע כבר בפרק הרביעי והלפני-אחרון. הזוג הפרוד שעומד במרכז המיני-סדרה, בגילומם של אוסקר אייזק וג'סיקה צ'סטיין, מנהל בו קרב סכינים מילולי, שעובר לטונים גבוהים ואף מגיע לפסים אלימים - וכמובן גם לדמעות.
"ג'סיקה בכתה ארבעה חודשים רצוף במהלך ההפקה, אבל בפרק הזה במיוחד", מספר חגי לוי, יוצר ובמאי הסדרה. "מכל חמשת הפרקים, זה היה הפרק הכי מיוחד. מצד אחד, כשקראנו אותו בחזרות הבנו שהוא עובד כפי שהוא, ולא צריך לשנות בו כמעט כלום. מה שרואים זה פחות או יותר מה שצילמנו. מצד אחר, ככל שהלכנו והתקרבנו לצילומים של הפרק, האווירה נהיתה מתוחה. אוסקר וג'סיקה, שבדרך כלל מאוד קרובים, הלכו והתרחקו. זו היתה חוויה מטורפת, שלקח זמן להתאושש ממנה".
לוי וצוותו נדרשו להתאושש כדי לצלם את הפרק החמישי, שהוקרן בשבוע שעבר, סיכם את הסדרה וגם הנציח את מעמדה הצודק כאחת היצירות הטלוויזיוניות הגדולות של התקופה האחרונה. כהמחשה לכך, הריאיון של לוי עם וואלה תרבות! שהתקיים במסגרת חגיגות הסיום, הוא לא פחות מאשר ה-131 שלו בחודשים האחרונים.
המסע של "תמונות מחיי נישואין" התחיל בראשית הסתיו האחרון, כשהפכה לאחת הסדרות הראשונות בהיסטוריה שזכו להקרנת בכורה עולמית במסגרת פסטיבל ונציה, המוקדש בדרך כלל לסרטים. "תמיד רציתי להיות בפסטיבל קולנוע וקינאתי קצת בחברים ובעמיתים שזכו לכך, אז זו היתה מבחינתי הגשמת חלום", אומר על כך לוי, מי שנרשם בדברי הימים של הטלוויזיה העכשווית בזכות "בטיפול" וזכה להצלחה גם עם "הרומן" ו"הנערים", אבל לפסטיבל שכזה עוד לא הגיע.
המסע המופלא המשיך ונחתם בשבוע שעבר, עם הקרנת בכורה חגיגית לפרק האחרון שהתקיימה במוזיאון ה-MoMA, אחד המעוזים של האליטה התרבותית הניו יורקית, שם פגשתי את לוי.
חמשת פרקי "תמונות מחיי נישואין" זמינים ב-HOT, yes וסלקום TV.
כפי שסופר ב-130 הראיונות הקודמים עמו, הסדרה מבוססת על היצירה הקלאסית בשם זה של אינגמר ברגמן מתחילת שנות השבעים. מי שיזם את העיבוד המחודש היה דניאל, בנו של המאסטר השוודי המנוח, שפנה ליוצר הישראלי ויזם את הפרויקט.
לוי שמר על הבסיס העלילתי של המקור - סיפורו של זוג נשוי הנפרד בעקבות בגידה. הוא העביר את העלילה לבוסטון של ימינו, וחשוב מכך - ביצע היפוך מגדרי. בניגוד לגרסה השוודית, הפעם האישה היא זו שמנהלת את הרומן מחוץ לנישואין ומובילה לפירוק הזוגיות.
יום לפני שידור הפרק האחרון, העלתה ג'סיקה צ'סטיין בטוויטר מאמר הטוען כי דמותה ממסגרת מחדש את מעשה הבגידה כאקט פמיניסטי. היא מסכימה עם כל מילה.
"באירופה, התגובות לדמות של ג'סיקה היו טובות - אבל באמריקה כעסו עליה ואפילו שנאו אותה", תורם לוי את חלקו לשיחה הזו. "זה הפתיע אותי, כי הייתי כל כך מושקע רגשית בה, הבנתי את כל הניואנסים שלה ואהבתי אותה. כמובן שאתה כותב דברים כדי לעורר תגובות רגשיות, ועדיין עוצמות הכעס והשנאה הפתיעו אותי".
"אם אני מנסה להבין מאיפה זה בא, התשובה היא שהחברה תופסת בגידה של נשים אחרת מאשר בגידה של גברים. החברה האמריקאית פוריטנית עוד יותר מזו הישראלית. היא עסוקה באופן כפייתי בגידול ילדים. הילד הפך למרכז המשפחה ואינספור ספרים נכתבים על איך לגדל ילד מוצלח ומאושר יותר. לכן, מי שבוגדת ומעזה לערער על התא המשפחתי מעוררת תגובות קשות יותר מאשר בכל מקום אחר".
בוא נחזור רגע לנקודת ההתחלה. אתה יושב עם עורכת התסריט הקבועה שלך, אוסי נשרי. איך אתם בונים את הדמות הזו?
"בתחילה, ישבנו יחד וקראנו את התסריט המקורי כמו שהוא, רק עם היפוך הדמויות, כשהאישה בוגדת ולא הגבר. במקור, הגבר הוא איש קר, שוביניסט, אכזר ובאופן כללי בלתי נסבל, אבל כשהנחו את הטקסטים שלו בפה של אישה, הרגשתי שאני מבין אותה, שיש פה אקט של שחרור. שאם היא לא תבגוד, היא תמות.
"השקענו הרבה עבודה כדי להפוך את הגיבורה לדמות מעוררת הזדהות, שצריכה המון הגנות בפני הכאב. אני חושב שהקהל מרגיש את זה, כי קיבלתי המון טקסטים מנשים שאמרו לי שהסדרה נתנה להן קול".
באותו פרק רביעי יש גם סצינת סקס, ואשאל ישירות - למה החלטת שזה יהיה בדוגי-סטייל?
"אתה צריך לזכור שהכל מבוסס על המקור. אצל ברגמן, האישה הנבגדת יושבת על הגבר הבוגד. היא מתעניינת רק בעונג האישי שלה, ואחר כך אנחנו מבינים שהיא שכבה איתו גם כדי להוכיח לעצמה שהיא לא צריכה אותו. ברגע שזה קורה, ברגמן מציג תקריב על הפנים שלה כשהיא גומרת, והתחושה היא שמדובר באקט של שחרור".
"הייתי צריך למצוא מקבילה לדבר הזה, שתציג את הסקס כמעשה אגוצנטרי. התשובה היתה להציג את המין כאגרסיבי, וזה גם מסמל את השינוי האישיותי שחל עם הזמן בגבר הנבגד, שהופך ליותר ויותר כוחני. היה מסביבי חשש מסוים שזה ייראה כמו סקס נקמה, אבל אני לא חשבתי כך".
ג'סיקה צ'סטיין ואוסקר אייזק בהקרנה של פרק הנעילה
אינגמר ברגמן היה נוצרי, בנו של כומר, והדבר בא לידי ביטוי בעבודותיו. לוי, לעומת זאת, הוא יהודי שלמד בישיבה תיכונית ויצא בשאלה. הביוגרפיה הזו מתגלמת בדמותו של גיבור "תמונות מחיי נישואין" - בן למשפחה יהודית-אמריקאית-אורתודוקסית שאמנם חזר בשאלה, אך כשמבקשים ממנו להגדיר את עצמו, עונה קודם כל "אני יהודי".
"כשהייתי בצבא, היתה לי חברה שאבא שלה היה רב, והיא אמרה לי 'קל לי יותר לדמיין את עצמי כגבר מאשר לדמיין את עצמי לא יהודייה, וזה הדהים אותי", אומר על כך לוי. "אם היו שואלים אותי 'אתה יהודי' או 'ישראלי' הייתי עונה שבראש ובראשונה יהודי, זה מאוד עמוק בהיררכיה שלי. כשהגיבור אומר את זה, האמירה באה מהתת-מודע, בלי שבהכרח התכוון לכך. הוא בעצמו מופתע ממה שאמר.
"עסקתי כאן בדמויות אמריקאיות, שהן לא מהתרבות שלי ולא מהשפה שלי. העיצוב של הגיבור כיהודי חוזר בשאלה היה מבחינתי דלת לעולם שלהם, שציידה אותי בקצת יותר כלים. מבחינתי, זו היתה הצהרה 'אני יהודי והייתי דתי, ואני מכיר את הדמות הזו".
"יש גם נימוק נוסף: בגלל ההיפוך המגדרי, נוצר פה גבר שהוא ממש לא מסוג אלפא. הוא רך יותר ואימפולסיבי פחות. זה התלבש לי טוב על הרקע הדתלשי, כי כשאתה מגיע מן העולם הדתי, אתה באופן טבעי פחות יצרי. אתה הולך בעקבות ערכים מוסריים ולא בעקבות היצרים, ויש לך עכבות ביחס למין".
הגיבור יהודי, אבל היה נשוי לאישה לא-יהודייה, ונפרד ממנה. לאור זה, ולאור כל מה שקורה עמו בפרק האחרון, אתה חושב שהסדרה אומרת כי בסופו של דבר יהודים מוצאים עצמם עם יהודיות?
"זה לא עניין דתי. אם כבר, הגיבור הופך עם הזמן לאדם פחות מוסרי ופחות דתי. השאלה 'איך להיות אדם טוב', שכל כך העסיקה אותו, מתרחקת ממנו. הוא נהיה כמעט ניהיליסט, או לפחות אגוצנטרי. זוגיות עם יהודייה זה עניין של שייכות, לא של דת. זה משהו שקשה לאמריקאים להבין אותו. בזוגיות שלו עם יהודייה יש קרבה מסוימת, משהו נעים ונוח. אני יודע את זה מניסיון קרוב, כי לפני כשנתיים היה לי קשר עם דתלשית כמוני. זה כמו להיות באי בודד, או בקוסטה-ריקה, ואז בא מישהו ואומר 'שלום', ואתה חושב לעצמך 'וואו, זה השפה שלי'".
להתרשמותך, מה היחס בארצות הברית לעניין הזוגיות בין יהודים ולא יהודיות?
"עדיין עושים מזה עניין, והפתיע אותי עד כמה. חשבתי שזה כבר לא עניין, אבל זה לחלוטין כן. הרגע הזה, שאתה בא להורים שלך ואומר שאתה בזוגיות עם לא יהודייה - זה רגע שיש לו מטען ויש בו משמעות".
מה לדעתך היה שונה בסדרה לו הפקת אותה בישראל ולא באמריקה?
"העלו בעבר את 'תמונות מחיי נישואין' כהפקות בימתיות בישראל. צפיתי בהצגות הללו, ותצוגות המשחק היו מאוד יפות, אבל תמיד היתה תחושה שמשחקים בעברית מחזה זר. יש הבדל גדול במנטליות, ולכן התשובה היא - התוצאה היתה שונה מאוד. אני חושב בעצמי לעבד את הגרסה הזו 'תמונות מחיי נישואין' לתיאטרון ישראלי, אבל זה ידרוש המרה.
"בתרבות האמריקאית יש אמונה עמוקה שאם נדבר על הדברים - נפתור אותם. יש אמונה אופטימית בכוחו של דיאלוג לפתור הכל. התפיסה היא שנדבר על הדברים עד המוות. בישראל פחות מאמינים בזה. אולי לכן הסכסוך עם הפלסטינים עדיין לא נפתר".
זה נכון שהחברה והתרבות באמריקה כפייתיות כלפי התרפיה, אבל זה לא בא משום מקום - להצלחה של "בטיפול" היה חלק מכך.
"'בטיפול' נולדה, בין השאר, כתגובה לדרך שבה היה נהוג להציג טיפול פסיכולוגי בטלוויזיה ובקולנוע. היו שתי אופציות: או שהציגו אותו בצורה קומית, כמו אצל וודי אלן, או שכיבדו אותו בייצוג רציני, כמו ב'סופרנוס', אבל זה היה שתי דקות פה, שתי דקות שם, ואף פעם לא עמד במרכז הפרקים. התגובה שלי נולדה כמעט מכעס, מהתרסה. רציתי לבוא ולהעמיד את הטיפול במרכז ולהגיד 'בואו, תראה איך טיפול נראה באמת'".
הגיבור יהודי, אבל אוסקר אייזק שמגלם אותו - לא כזה במציאות. לאחרונה, יש דיון ער בתקשורת האמריקאית סביב הנטייה ללהק שחקנים לא יהודיים לגלם דמויות יהודיות. מה דעתך בסוגיה?
"זה לא היה שיקול בכלל, והשאלה לא עמדה על הפרק מבחינתי. היו מועמדים אחרים בצד אוסקר, וגם הם לא היו יהודיים.
"לאוסקר יש צד מחוספס, ובצידו גם צד יותר רך ומתוסבך, וזה התאים לדמות. הגיבור הוא יהודי אינטלקטואל עם שפת גוף נוירוטית למדי, וידעתי שאם אוסקר יגלם אותו, בכל זאת יבקעו עוצמות וסקס-אפיל מבעד לנוירוטיות והאינטלקטואליות הזו. אם הייתי לוקח שחקן יהודי קטן ומכופף לגלם את הדמות, זה לא היה קורה, והדמות פשוט היתה מתאדה".
החידוש מול המקור
הגרסה של חגי לוי עוררה הרבה שיח בגלל התכנים, הדיאלוגים ותצוגות המשחק, אבל בעיני הדבר הכי יפה, מרשים ומענג בה היא עבודת המצלמה, עליה חתום הבמאי עם הצלם אנדריי פרק, שכבר עמד מאחורי המצלמה ב"בלו ולנטיין", "אוזרק", "היורשים".
"הוא לקח אותי למוזיאון המט בניו יורק והראה לי ציורים של וילהלם המרסהוי, שהפך להשראה עיקרית בכל הקשור לשימוש בחלל ובצבעים", מספר לוי כשאני שואל על העבודה המשותפת שלהם.
"רציתי שהכל יהיה בזמן אמת, מה שחייב אותי להשתמש בתנועות מצלמה ארוכות במעבר בין החדרים", הוא עונה בתשובה לשאלה על תפקידה של המצלמה בסדרה. "כשאחת הדמויות נעה מחדר לחדר, רציתי שהקהל יהיה איתה כל הזמן, ולא יחמיץ שנייה, ולכן המצלמה תמיד הולכת אחרי הדמות".
"רציתי גם ללכת עוד כמה צעדים רחוק יותר מברגמן, שהסדרה תתרחש כולה באותו בבית, ולא בכמה זירות התרחשות", הוא ממשיך. "כך נכנס העניין שהבית עובר אבולוציה מפרק לפרק, גם כמשל לאיך שהמשפחה משתנה. הפרקים בנויים קצת כמו סרטים נפרדים. יש רווח גדול בזמן ההתרחשות של כל אחד מהם, וגם הבית נראה שונה בין פרק לפרק".
כיוון שהסדרה הופקה ושודרה ב-HBO, היה גם רווח של שבוע בין שידור של כל פרק ופרק. אי אפשר היה לעשות עליה בינג', לפחות לא בזמן אמת.
"וטוב שכך. לדעתי, זו סדרה שדורשת קשב ומחשבה. הייתי שמח שיצפו בה אחת לשבוע, או לכל היותר אחת ליום. זה כמובן לא בשליטתי, אבל אם מישהו טרם צפה בה ומתכוון לעשות זאת, אשמח שלא יבנבנג' אותה".
ציור של וילהלם המרסהוי, שהיה השראה לסדרה
לוי החל את הקריירה המקצועית שלו עם "שלג באוגוסט", סרט סטודנטים שהפך שלא בטובתו לסרט באורך מלא, יצא לאקרנים ב-1993 וכמו רוב הקולנוע הישראלי באותה תקופה, ספג כישלון חרוץ. כמעט כל במאי שאי פעם פגשתי גונן על הכישלונות שלו ומצא דרך להציג אותם כהצלחה, אבל לוי לא מתבייש להודות בכישלון, וחולק מחשבה שיש לו - לערוך מחדש את הסרט ולהקרין אותו בגרסה קצרה יותר מזו שיצאה לפני כמעט שלושים שנה.
יש גם מחשבה לעשות סרט נוסף?
"יש לי פרויקט בתנור על פי היומנים של אתי הילסום, אבל האם יש עוד מקום בשוק לסרטים כאלה? לא בטוח. קשה לי עם המחשבה שאתה צריך להביא אנשים לקולנוע. זה משהו שבטלוויזיה אני לא צריך לחשוב עליו".
לוי, כרגע, לא נמצא בזוגיות. "אני גרוש פעם בשנייה, וכפי שהסדרה מראה - לוקח זמן להשתקם מזה". יש לו שני ילדים וכלבה כנענית מדהימה בשם לונה, והוא גר בתל אביב ומתכוון להישאר בה.
"אני מחובר למשפחה שלי, הגרעינית והמורחבת, ויש גם את העניין של השפה", מסביר לוי את הבחירה שלו. "הקושי הכי גדול שהיה לי עם הפרויקט זה האנגלית. ההתנהלות בהפקה ובצילומים קשה לי. האנגלית בורחת לי כשאני בלחץ, וכל הזמן בא לי לצעוק 'אני לא באמת אידיוט, חכו שתשמעו אותי בעברית ותבינו שאני לא מטומטם'. בעבודה עם שחקנים ושחקניות יש הרבה ניואנסים, אבל מכשול השפה מגביל אותי, כי קשה למצוא את המילה הנכונה. העבודה באנגלית היא יציאה מאוד גדולה מאזור הנוחות, ומכה מאוד קשה לאגו. תראה, גדלתי בקיבוץ שעלבים. מבחינתי, אפילו המעבר לתל אביב היה גלות, אז לעבור לניו יורק?".
יש עוד סיכוי שהזוג בסדרה יחזור להיות ביחד?
"כן. גם אחרי כל השנים, נותרה בהם תשוקה. מלא דברים קרו, אבל התשוקה לא נעלמה. למעשה, יכול להיות שהסיכוי גדול מאי פעם - כי עכשיו, סוף כל סוף, המיניות התעוררה גם אצל הגבר".
אז יש סיכוי לסדרת המשך?
"בהחלט. יש רעיון להמשיך את זה באיזשהו אופן, ואנחנו מגלגלים אותו".
מה לדעתך ברגמן היה אומר על הסדרה שלך?
"חשבתי על זה הרבה. הוא השתנה והתרכך עם השנים, ועשה דברים אחרים, כך שקשה לדעת. מה שבטוח: ליב אולמן, שכיכבה בסדרה המקורית, כתבה לג'סיקה מכתב מדהים".
חמשת פרקי "תמונות מחיי נישואין" זמינים ב-HOT, yes וסלקום TV.