בשורה מטלטלת נפלה השבוע על צופי "חתונמי": לטלטאביז יש יצר מיני, כך עולה מהדירטי-טוק של עינת ולירון. "שלא תפתי אותי", הוא מתגרה בה, "אני מכיר אותך". שמישהו יעצור אותם, כי המצלמות פתוחות והשובבים האלה עוד יקפצו זה על זו בנשיקה עם המון רגשות. ואם ברגשות עסקינן, עינת איננה אחת שמסתירה אותם. בעבר, טוען לירון, זה היה מרתיע אותו, אך היום כבר לא.
בני אדם הם דבר מוזר, ולפעמים אומרים בקול רם "לא" על משהו, כדי לטייח את העובדה שמרגישים לגביו "כן", ולהפך. כפי שהוכיחה לנו פרשת ה"פוראבר", עינת מלחיצה ללירון את התחת, אבל כרגע הוא מספיק עף עליה כדי להניח את הפחדים בצד. הם עוד יצופו, אבל רק אחרי שימצו את הרעיונות ל-50 דייטים ראשונים. בינתיים הוא מכשכש ברגל בהתאם למעמדו במערכת היחסים, ויעל מקבלת את ההצהרה כפשוטה.
גם בממלכת פרס, בינתיים, מתנהלים היחסים על מי מנוחות. דני מעיד שהתקרבו השבוע בערבה, גם ברמה הפיזית. ובכן, ראינו, ולא בקרוב תמוש מזכרוננו נשיקת הציפור המלקטת תולעים. גם שני מרגישה שמשהו השתנה, אך הפרומו מתריע שכל זה הולך להתנפץ לה בפרצוף כסיכה בבלון. אבל רגע, צריך למתוח את העלילה הזו על פרק שלם.
ולכן, עוד מונטאז' אהבה בחסות לירון ועינת. "המשפחה שלי מהממת ויחבקו כל דבר שאני מביאה להם", מרגיעה מיצי את פיצי, אמירה שמשמעותה, "אל תדאג, הם מתים לחתן אותי ואין להם סטנדרטים". שם, בבית הלבן (ליטרלי, בית שהוא לבן), מממשים הוריה את ההבטחה.
אבל הארוחה המעניינת באמת מתרחשת אצל שני ודני. נכון לעכשיו שני מרגישה שהיא זוכה מדני להערכה, מה שמבשר על בוא המשבר. את הקרקע מכשירה אחותו של דני, שכמונו מתה כבר להגיע לג'וס, וסוחטת מדני וידוי: זה לא שהוא ממש רוצה את שני, אלא בסך הכל למד להיות נחמד.
במקצה הגברים המתאמצים, גם איתמר מחליט לתת עבודה כדי לעזור לקארין להרגיש בנוח. חבל שיעל הפסיכולוגית לא מחזיקה בגישה דומה, ומפתיעה אותם במשחק אסוציאציות שמוחזר הישר מהדייט של מנו וניצן, גם שם עורר פוגרום. לכאורה, יש במשחק כזה גם פוטנציאל להיכרות ולמידה, אבל לא כשהוא נתקל באשת הברזל ובאיש שהאסוציאציה היחידה בראשו היא "בית".
ובכל זאת עניין חדש עולה לדיון. קארין, לדבריה, משתדלת שלא לכעוס. ברור שהיא כועסת, המון, רק שומרת הכל בפנים מלבד הבלחות פאסיביות-אגרסיביות. איתמר עונה בחכמה כי כעס הוא רגש טוב וחשוב, אך הטיעון מתעקם בסופו עם ההסבר "בלי כעס אין אהבה", שמלמד בעיקר על איתמר עצמו. פתאום הכל מסתדר: הריבים האכזריים שאיתמר מייצר נובעים מכך שבעיניו, כך אהבה נראית.
הוא וקארין מציגים שני קצוות על אותה הסקאלה: היא קוברת את רגשותיה בפנים, הוא מטיח אותם בזולת ללא הכרה. אם להמשיך את הטיעון של איתמר באופן שפוי יותר - כעס הוא רגש בלתי נמנע, ולעתים גם בריא ומועיל. האידיאל הוא להצליח לתווך אותו החוצה מבלי לתת לו לתפוס את הג'ויסטיק במוח שלנו ולצאת למסע השמדה.
מתפתח ביניהם פוטנציאל עלילתי לא רע, וזה בדיוק הזמן לחתוך לשיר ערש עם עינת ולירון. זו רק אני, או שחצי מחייהם הזוגיים חולפים בטיולים ליליים? האם יש גם בוקר בעולם שלהם, או שזה לא מספיק קסום? שניהם מתקשים להאמין לאילו גבהים המתיקות עוד יכולה להגיע, אך איתנים בדעתם לפצח את האתגר הזה מדי פרק מחדש. הדייט הנוכחי שלהם מסתיים בסלואו בסלון.
ובדיוק ברגע שחשבנו לפרוש לישון ולהשאיר את הפרק כשומר מסך, הדרמה המובטחת מתחילה להתניע. לפני שהספקנו לומר "שיעור בהכרת הטוב", שני נעלבת ממשהו. מה? קשה לדעת, כי היא לא מוכנה לדבר על זה ובטח שלא בעברית."איי אם נוט שור איף איט איז איט א באטל איי שוד" - "למה את לא מדברת?", קוטע אותה דני. רק אז מתגלה שורש המריבה: לאחר שיחה עם חברתה בספיקר, פלט דני שהוא מסוקרן לדעת למה החליטו דני ויעל לשדך לו מישהי רוחנית.
מובן מה מעליב בזה. אבל בדומה לקארין, גם שני כנראה לא מאמינה בלהתעצבן, בעודה מתעצבנת. לדבריה, היא רוצה "גבר". "גבר", בשפתה של שני, זה מישהו שרוצה אותה. כמו מניירות אחרות בדיבור שלה, גם זו סוג של מגננה. במקום להסתכן בחשיפת הפגיעות שלה, ולומר, "אני לא מרגישה רצויה מספיק", היא מטילה בספק את גבריותו של דני. מה ששני לא מבינה זה שדווקא הסתרת הפגיעות שלה שמה אותה בעמדת נחיתות.
אני מוצאת את הגישה הזו נפוצה אצל נשים בעיקר בשנות העשרים המוקדמות. בניסיון להגן על עצמי מפני פגיעה, גם אני, בעבר, העמדתי פנים ששום עלבון של גבר לא חודר אליי, ודווקא בזה אפשרתי לעלבונות להמשיך לזרום. בדיוק באותו האופן, פני הפוקר של שני איפשרו לדני להמשיך ולעקוץ אותה.
לא נראה שהוא עשה את זה מתוך רצון לפגוע, אלא מתוך רוח שטות (שאותה שני הרי כה מחפשת) וכן ילדותיות מסוימת, ששני עצמה מוצאת בה לפרקים גם משהו חינני. יודעים מה? היא מתה על זה שדני ילד, כי כך הוא מאפשר לה להיות המאמא תרזה. מה שמפריע לשני בדני באמת, וגורם לה להישבר בבכי בחדרו של דני, זו הידיעה הפנימית שהוא לא רוצה אותה כפי שהיא אותו.
מונולוג הבלון עתיד לחזור במהדורה במהדורה זוגית, אבל לפני זה, איך אפשר בלי הצצה נוספת ללימבו ההאני-מון שבו עדיין משוטטים לירון ועינת. הערב הם הספיקו גם פיקניק וגיטרה ליד המדורה, ובזאת פרקו את כל תחמושת הקלישאות הרומנטיות שלהם. בואו נקווה שבזאת הם ירדו בעריכה, כי אלוהים, זה משעמם יותר מזוגיות גרועה.
אם כן, שני הדנים מטים ראש זה מול זה, אבל רק אחד מהם יודע ממה שני נעלבה, מידע שעדיין עומד בגדר פרט מוכמן. לדני הפסיכולוג לא נותרת ברירה אלא להדליף, כי משהו בארבעים וחמש הדקות האלה צריך לזוז. תודה לאל, העימות מגיע, ושני ודני מובאים בהרכב מלא אל ספת הפסיכולוג.
דני מנסה לפייס את שני במחמאות "סובלנית, מתחשבת ומכילה" שמעניקים לגננת בסוף שנה, אבל לשני נמאס להכיל והיא נכנסת לו באמ-אמא. דני לא מבין מאיפה זה נפל עליו, תגובה שהיא מצבו הקיומי הבסיסי, אך גם מוצדקת במקרה הזה. פתאום שני משיבה לו מלחמה, מבלי שידע בכלל שהוא פתח באחת כזו.
בזמן ששני עושה את צעדיה הראשונים בתקשור רגשות שליליים, קארין איתנה בדעתה להמשיך ולהסוות אותם מתחת לשכבות המייקאפ ושלושים טון העגבניות שהיא ואיתמר בישלו לאורך העונה. גם הפעם היא סובלת מכל רגע, אבל גוזרת על עצמה להמשיך ולבשל בתום יום עבודה מפרך, כי הפנימה במלואו את תפקיד עקרת הבית משנות השישים בפרבר אמריקאי. קל לבוא לאיתמר בביקורת, אבל הפרק הזה מדגים לנו היטב אך קארין מבטלת את עצמה בהצלחה גם בלעדיו.
לאור הדיאלוג המוקדם שלהם, אני כבר לא בטוחה אפילו שאיתמר ציפה ממנה לבטל את עצמה אי פעם. פתאום נדמה לי שאמר את כל מה שאמר דווקא כי קיווה להתנגדות ומלחמה. שהוא מחפש את האחת שתגיד לו, "שומע? נשששמה, קצת התבלבלת", ותתפרץ עליו בזעם שישמש חומר בעירה לתשוקה, מנגנון דפוק כשלעצמו.
"את כאילו לא משתפת אותי בשום דבר", הוא מאבחן. ובאמת כשחושבים על זה, קארין היא הדמות היחידה שעדיין לא ידוע לנו כלום על משפחתה וחבריה. על כך היא עונה את אחת התשובות התמוהות בתולדות הריאליטי, "אני לא רוצה לשתף את זה מול מצלמות". האם עודכנה בדבר הקונספט של התוכנית?
שתי נשים עצורות פגשנו בפרק זה, אבל דני יש רק אחד, והוא הפתעת העונה. תקראו לו ילדותי, סטלן, מתוסבך - והכל יהיה נכון, אבל ברגעי המשבר הוא מוכיח את עצמו, מתגבר על האגו ומושיט יד לשלום, הפעם בצירוף נשיקה ראויה לשמה. מי ידע, אי אז, שהחמור העייף הזה יכול להיות ג'נטלמן? מגיע לשני קרדיט גדול, כי אם להאמין לו, השינוי הזה קרה בזכותה. אבל כל מחווה אצילית של דני משרה, לצד ההיקסמות, גם קצת עצב. כי ככל שהוא מקסים יותר, ככה נראה שהוא הולך לשבור לשני חזק יותר את הלב.