קרו הרבה דברים בשבוע ההישרדות שעבר על כוחותינו. אוהד בוזגלו הודח למרות ידיעותיו הבלתי נדלות ב"הישרדות", כי אינסטינקטים כנראה אי אפשר ללמד. גברים ברחבי הארץ למדו איך מעיין אשכנזי מצפה שיתייחסו אליה בדייט. אודליה קיבלה תהילים ועוד סיבה לשיר בלי שאף אחד ביקש. וגדי קיבל אסלה ונייר טואלט, כדי שכולנו נדע כשהוא הולך לחרבן. תודה על זה.
היום ללייה היה יומולדת. הוגשה לה עוגת חול שעליה זרדים יבשים והיא נשפה עליהם וביקשה משאלה. כנראה שהיא ביקשה ברזנט, אבל כדרכן של משאלות, גם זו הגיעה עם מחיר. ולא, אני לא מדברת על שיר היומולדת שכפתה עליה אודליה-מניין האנגלית שלי-סוויסה.
למשל מייקל לואיס, שהתגלה כהרבה יותר מסך איבריו - מסתבר שיש לאיקס עיגול המהלך עוד כמה כשרונות מלבד טלטולי פין והבלטת שריר, שכוללים כדורסל, כדורגל וחמידות כללית. תודו שהופתעתם כמוני לשמוע כמה הוא מדבר לעניין וכמה התנהגותו מכובדת יותר משל רוב האנשים בפריים טיים, כולל חברי הממשלה שלנו, כפרה עליהם, שהולכים מכות בבתי חולים. הבן אדם אינטליגנטי, מפוכח, שקול, נחוש, וכמה שהוא שיא הגבריות, ככה הוא גם לא הומופוב, אם לשפוט לפי מערכת היחסים הפוליאמורית שיש לו עם יובל המבולבל. לא יודעת מה שמו האמיתי, אבל הוא אשם שעשה עבודה כל כך טובה בהטמעת המותג - אם למילואים לא לוקחים אותו מאז שהוא יובל המבולבל, אזובי הקיר בטח לא יתאמצו לגגל באמצע הלילה את שם המשפחה שלו.
בינינו, זה לא חשוב - חשוב שגם הוא הפתיע לטובה. ברגע הראשון התבאסתי שהוא כאן, כי למי יש כוח לשמוע את הקול המרגיז שלו עכשיו עונה שלמה, במסגרת קמפיין ניהול משברים ויח"צ חירום כדי להתגבר על מחדל הקוקאין. אז לא רק שהתרגלתי לקול שלו, אלא שהסתבר לי שאני מחכה לרגעים שלו על המסך, כי הוא אחלה איש נטול פאסון שלא לוקח את עצמו ברצינות, וזה בא טוב. נדמה שזה בדיוק מה שגורם לחיבור המשונה בינו לבין מייקל, שקלילות מהסוג הזה היא מה שדרוש לאישיותו האנאלית משהו.
אפרופו זוגות על האי, פאני בר-מוחא נורא מוזרה, לא? היא התגברה מאוד יפה על סיום היחסים הטראומתי עם אבי ילדיה - למעשה היא כל כך קול, שאפשר היה לטעות לחשוב שהם לא נפגשו מעולם לפני האי. הייתכן שהיא נרקולפסית, כזו שנרדמת ברגעים קריטיים של החיים, ולכן מפספסת את כל הדברים החשובים שקורים? אם היא באמת נמנמה במשך חצי מהעשור האחרון זה פיצוח, כי זה גם מסביר את ההתעלפות המוזרה שראינו, וגם את הפער העצום בין איך שהיא רואה את אוהד כגבר מדהים ומכבד, לבין איך שאנחנו חווים אותו, כ.. ובכן, לא מדהים ולא מכבד. מימיי לא ראיתי אישה כה אדישה למראה האקס האחרון שלה מפלרטט בעוז עם אישה אחרת מול הפרצוף שלה, וגם מה שהיה בפרק הזה לא שפך הרבה אור על דמותה האניגמטית של האישה והאינספשן.
אחרי שנרגענו מפרק א' בתורתה של מעיין אשכנזי לחיים, הגיע פרק ב': לפני השינה, בעודה מחובקת עם יונתן, הבהירה לכל המעוניין ש"אם הוא יבגוד בי עם גבר, כפרה, לא כזה אכפת לי - אם הוא יבגוד בי עם אישה זה היום האחרון של החיים שלו". אוקיי, נכון, להינטש בשביל מישהי אחרת זה מפחיד, אבל כולנו צריכות להתמודד עם זה, מה לעשות - סטטיסטית אין כמעט סיכוי שתיפלי על עוד עיוור.
הוא לא חירש, אודליה. שקט.
בבוקר שלמחרת, בעוד יובל המבולבל מצחצח שיניים בחול, דן קם לחפש כריש לארוחת הצהריים, ואלה עושה ככל יכולתה להעמיד פנים שהיא על חוף ים בהרצליה ושלא אוכלים אותה עכבישים בפיליפינים, הנרי מרים דגל לבן. ובבקתה שודר פרק נוסף של אחותי ג'קי נכנסת באוהד בוזגלו. בעוד הוא לא מפסיק לקטר - לקחו לו, עוולו לו, פשעו נגדו, וכל זה רק בגלל שהוא כל כך דומיננטי ונהדר. גם בסיבוב הזה ידה של ג'קי על העליונה - היא לא מנסה להיראות אפילו טיפה מתחרטת על כך שהדיחה אותו, לא מתרגשת משום אמירה מניפולטיבית, וחותמת כמו מלכה ב"למה אתה מעליב את כל הדומיננטים". כנראה שהשקיעה בו יותר מדי אנרגיה, כי דקות אחר כך היא נוחלת תבוסה נחרצת מול ההיגיון היבשושי של ורד-זאתי מהסירות-בוסקילה, הישירה עד כדי פריצת דיסק, שאינה דוברת או מבינה את שפת הפאסיב אגרסיב, ומשם בדיוק היא מגיבה לבקשה של ג'קי 'רק אל תקחו את הברזנט' כי 'זה הבית שלנו'. "תסלחי לי", עונה הבוסקילה, וגורסת את הבקשה על אי סבירות.
הוחלט לשלוח את לייה להביא ברזנט ואת שירה פרבר להביא עלה. גם על כך הגיבה ורד בוסקילה, שלאט לאט הופכת לפרשנית הסיטואציות האהובה עלי ב"איזה בולשיט, יצאו סתומים". לייה מתקבלת באפולאקי על ידי משלחת הריגשי הבינלאומית, אך נשארת נחושה להביא לשבט שלה את הברזנט שאפולאקי קשרו לעץ הכי גבוה באי. למגינת ליבם של הנוכחים, שכנראה ציפו שתשתטח על הרצפה ותבכה, לייה טיפסה על העץ ושחררה את הברזנט השבוי לצלילי קולה של המרושעת שבמעודדות - 'גנבה', 'אמא זבל' צעקו לה מלמטה.
ואז קרה דבר שהשאיר אותי פעורת פה ועם כובע חצי אכול ביד. גדי, האיש והסקוץ', הראשון לשמו ומלך האהבלונים, יצא להגנתה של לייה, ונזף בג'קי "אל תקטיני אותה, הילדים שלה צריכים להיות גאים בה, כל הכבוד לה, תראי אותה", וסירב לחזור בו, לא משנה כמה צעקות חטף וכמה לחץ חברתי הופעל עליו,. ולא רק שלא סתם פיו, הוא גם נכנס בשבט שלו, "תעזבו אותה, אנחנו אשמים שלא לקחנו מהם שום דבר! זה המשחק!".
אומרת לכם, הייתי המומה. הלם. שוק. באמת שלא ציפיתי מגדי להיות הבן אדם הכי חכם והכי מוסרי באי, היחיד שידע להבדיל ברגע האמת בין טפל לעיקר, היחיד עם מספיק עמוד שדרה כדי לעמוד על דעתו, ושעושה זאת בצורה כה רהוטה, מלאת ביטחון והיגיון: "לבוא ולהגיד 'אני ערכית' ומצד שני לבוא ולצרוח ככה על אמא לילדים? לא הייתי רוצה להיות הילד הזה שאומרים לאמא שלו שהיא גנבת, שרואה את אמא שלו מושפלת. זה הכעיס אותי, זה פגע בי".
ככה, בלי להתבלבל, אמר גדי את מה שכולם רצו להגיד ולא הצליחו לנסח, ולא חזר בו, לא משנה כמה ג'קי ניסתה להסביר לו שהמשחק האמיתי הוא המשימות, ושלקיחת הברזנט היא לא חלק מהמשחק אלא גניבה, "בדיוק כמו לבוא אלי הביתה ולקחת לי דברים". נו באמת ג'קי, את באמת מצפה שנאמין שאת חושבת שהאי בפיליפינים זה כמו הבית שלך? תעשי טובה. אולי דודו מספיק תמים כדי להאשים את ליבולן בחוסר ספורטיביות, אבל ג'קי מספיק מתוחכמת כדי לדעת שזה חרטא, ושלנגן על המצפון של לייה כי תשעה אנשים יסבלו בגללה זה חרטא בריבוע.
לא ברור למה רק גדי הצליח לראות את הצביעות ולהבין שהמסכנות הזאת הייתה מנת חלקו של השבט השני מאז הנחיתה על האי - סליחה, הם לא תשעה אנשים שקר להם ולא ישנים טוב? מקסים ששלחתם את פרבר לקחת עלה, אבל לא הרשמתם אף אחד. קל להיות אצילי כשיש לך כל מה שאתה צריך. ג'קי מנסה בפעם האחרונה להסביר לגדי שזה שלייה טיפסה גבוה כל כך כדי "לגנוב" זה לא ראוי להערכה, וגם על זה תשובתו הייתה ניצחת: "זה לא ראוי להערכה, זה ראוי להערצה".
ואז היא יורדת נמוך: "אני מתאפקת, כי אין לך הרבה - פה" אמרה, בהצביעה לכיוון הרקה של עצמה, ואני נזכרתי בכל הפעמים שאמרתי עליו בדיוק את זה, התביישתי בעצמי, התנצלתי בלב בשם שתינו, והבנתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש, מה שאולי כדאי גם לה לעשות, וגם לכל מי שזעם כל כך על הנרי לפני כמה פרקים.
רק בפרק הזה היו שני חיקויים של לייה במבטא רוסי היתולי, אחד אמנותי, של קובי, ואחד, קצת פחות, של ג'קי: "רציתי ברית בנות אבל הבנים יותר סקסיים". זוכרים? היה מצחיק. צחקתי. עכשיו תחשבו מה היה קורה אם לייה הייתה מחקה מבטא מרוקאי. נכון, היינו מוצאים אותה תלויה על העץ ליד הברזנט. אז יאללה, תפסיקו להיות צבועים ותודו שהנרי דויד צדק. כולנו חארות, אין טועה וצודק, חזק וחלש - וכשבודקים טוב מגלים שכולנו פוגעים אחד בשני בדיוק באותה המידה.
שששש אודליה, די. לא עכשיו.