בפרק חג ההודיה בעונה התשיעית של "חברים" רייצ'ל יוצאת מאזור הנוחות שלה ומחליטה להכין טרייפל - קינוח שכבות מסורתי. אלא שהשתלשלות מקרית גורמת לבלבול בדפי ספר המתכונים, וגורמת לה להכין מתכון שחציו קינוח וחציו פאי רועים. התוצאה היא אירוע שכבות מבחיל של עוגה, קצפת, פירה ובשר טחון, שאליו רוב חבריה מגיבים בקבס, פרט לג'ואי הזללן, שלדבריו, כל אחד מהמרכיבים הוא טוב בפני עצמו, אז בעצם מה יש פה לא לאהוב? העונה החדשה של "אקס פקטור לאירוויזיון" מזכירה קצת את הטרייפל ההוא.
יש בה מרכיבים שאם חושבים על כל אחד מהם בפני עצמו - טוב. אבל השילוב של כולם יחד לא ממש מניב את הטעם שהייתם מצפים לו, ומשהו שם גם לא ממש עובר חלק בגרון. נתחיל ממה שטוב: ראשית, סיימון קאוול - המפיק המוזיקלי הבריטי המצליח, מי שיצר את פורמט "האקס פקטור" וגם היה אמור להימנות על סוללת השופטים בעונה הישראלית הנוכחית וקיבל רגליים קרות אחרי מבצע "שומר החומות" -לא ממש מורגש בחסרונו. ב"אקס" הרכיבו שולחן שופטים רחב, מגוון ומעניין, שכולל שמות גדולים של הרגע כמו נטע ברזילי. היא לבדה מביאה איתה את הקונטקסט האירוויזיוני, לעונה שאמורה להכתיר את הנציג הבא שלנו לתחרות השירה שהיא כבר מזמן הרבה יותר מזה. לצדה אף רן דנקר, ההארי סטיילס שתמיד ידענו שמגיע לנו גם כאן בלבנט, וכן ישנם קלסתרוני פאנל שיפוט צפויים, אבל מהסוג שצריך בתוכניות מן הסוג הזה: אביב גפן ומירי מסיקה. ואת מרגול, שהיא... ובכן, מרגול. ואין עליה ואין בלתה.
גם כל המסביב, מה שנקרא "ההפקה", מתקתק בקצב המדויק והצפוי של מטרונום: תמהיל המתמודדים (ווירדו, דיווה, זמיר צעיר, הבת [האיטלקיה] של השכן, וטרנית ריאליטי עם צלקות קרב ותובנות לחיים, ולסיום סיומת: סיפור אנושי סוחט דמעות) נבחר ונאצר בקפידה יתרה עבור תוכנית הפתיחה. אלא שכבר על האודישן הראשון (קמה קמילה האזרית המקריפה והמהפנטת) התגלעו הסדקים בשולחן השיפוט, ולאו דווקא בגלל חוסר ההסכמה בין השופטים.
מאחר שאת גפן, מסיקה ומרגול כבר יצא לנו להכיר כשופטים בתוכניות ריאליטי מן הסוג הזה, מן הסתם עיקר הסקרנות והעניין הופנו אל מי שזוהי ההתנסות הראשונה שלהם מן העבר הזה של שולחן השיפוט - ברזילי ודנקר. ברזילי מגיעה לא רק עם הקבלות המדויקות של מי שעמדה לא מכבר בניסיון של הופעה על בימת האירוויזיון הגרנדיוזית וניילד איט, אלא גם כאחת האמניות הבולטות והדעתניות של התקופה האחרונה. היא מרבה להתבטא בראיונות וברשתות החברתיות על נושאים חשובים ובוערים של דימוי גוף, שוויון, פמיניזם. ולכן יש ציפייה שהיא תביא גם את ההיבט הזה אל השולחן.
אלא שלמרבה הצער (וזה באמת מצער, כי ברזילי היא פצצת כישרון ואינטליגנציה) דמותה השיפוטית, לפחות עד כמה שניתן להתרשם מתוכנית אחת, מאכזבת. אולי עדיין לא עבר מספיק זמן מאז שהיא ניצבה מהצד השני של המתרס וחסרה לה הפרספקטיבה והמרחק הכרונולוגי והרגשי, או שאולי בגלל שהיא מי שהיא ועברה את הדרך שעברה, ברזילי מתקשה (או לא רוצה) להתנתק מפוזיציית ה"מועמדת". היא חסרה את הריחוק ואי משוא הפנים שנדרש משופטת טובה.
ההכרעות שלה נראות לפרקים לא מאוזנות, וכמושפעות יותר מדי מאמפתיה על גבול ההזדהות המוחלטת עם המתמודד/ת. זה בא על חשבון חוות דעת מקצועית, או לכל הפחות כזאת שלוקחת בחשבון גם את מטרת העל של התוכנית - לאתר פרפורמר/ית בעלי סיכוי סביר לנצח באירוויזיון (מכל מי שעבר אתמול את האודישן, זו שנראית הכי אירוויזיון מטריאל היא קמילה האזרית עם התוף, כי קוריוזים כאלה הם הלחם והחמאה של האירוויזיון, גם אם הם כמעט אף פעם לא זוכים).
אבל יותר מכך, מה שצרם בהופעתה של נטע ברזילי אמש, היה האופן שבו הגיבה כשמישהו מחבריה השופטים חלק עליה. התגובות הרגשיות האלה, מהבטן, שבהן נדמה שהיא מדברת לא את דעתה כי אם מתיימרת לשקף את חווית המתמודד עצמו (זה בלט במיוחד באודישנים של קמילה ושל ענבל ביבי - עם האחת הזדהתה על סעיף הווירד ועם השנייה על סעיף אוד מוצל מאש ריאליטי), גרמו לה להישמע מוטה ולפרקים גם מאוד חסרת ביטחון, בניגוד גמור לדמות שהתרגלנו להכיר.
באופן כללי הכימיה סביב שולחן השופטים לא מדהימה. יכול להיות שזה שילוב של יותר מדי אגואים גדולים ואולי זה סתם חריקות של התחלה שעוד ישתפרו בהמשך העונה. אבל לעת עתה "אקס פקטור לאירוויזיון" היא קינוח שכבות מרשים מאוד למראה, אבל עם טעם של פירה.