"מה", שאלו השבוע צופי חתונמי, "הדס ושי - זה באמת קורה?!" - לא, אווילים שכמותכם. מישהו באמת האמין שהדס תסכים להימצא עם שי באותה המיטה שלא בכפייה הפקתית? אחרי ה"סילבסטר של מהפכים", מובן שגם ה"תפנית הרומנטית" תסתכם גג בחיכוך מרפק. לדאבוננו, הפקת חתונמי רצתה יותר מזה, וכך נחשפנו לסצנה שלא ידענו עד כמה אנחנו לא זקוקים לה עד שקרתה: שי והדס במסאז' זוגי. שניהם נרגשים, כי שי רואה בזה התקדמות רצינית בקשר והדס אוהבת מיטות נפרדות.
לא ברור בדיוק איך זה קרה, אבל בין המיטות פוגשת ידה של הדס בידו של שי. עבורה זוהי הזדמנות להעניק לשי עוד משוב מסודר על איכות מגעו, ואילו שי חווה את "שיא האושר". גם הדס מודה לפני המצלמות כי "מתחילים להיות ניצנים של משהו זוגי, ממש כזה בקטנה", כמי שמודה בפשע שלא ביצעה אחרי חקירה של יומיים בלי שינה.
הפרק מתחיל בתרחיש מערבל מעיים והולך להמשיך ככה, לכן טוב לפחות שהתרחישים הבאים יקבלו את פנינו במלון נותן חסות שבצפון, למען נוכל לשזוף העיניים בחיי המותרות. הרגעים האלה, שבהם הזוגות דופקים את המערכת עם ליטר וויסקי, גורמים לי אישית רווחה נפשית גדולה וגם ניקוי מצפון קל. הנה, אני אומרת לעצמי, הם בכל זאת מרוויחים משהו מהסיוט הזה.
שני, לדבריה, מרוויחה גם משהו מהזוגיות עם דני - אתגר. היא מחפשת יתרונות בקשר שלהם כמו שמחפשים מחמאות לציור מכוער מאוד של ילד, אבל בתוכה יודעת כבר שאתגרים אינם מצרך נדיר מדי, ואילו אהבה כן. "אני בחורה שווה, מאוד שווה", היא מוציאה עצבים על אזניו הערלות של סאני. אולי היא באמת שווה, אני לא ממש בטוחה איך מודדים דבר כזה, אבל הטעות שלה היא לחשוב ששווי כזה או אחר מזכה אותה בלבו של דני. האמת היא שכולנו, מדהימים ומדהימות ככל שנהיה, מצאנו את עצמנו דחויים על ידי אחרים, שאולי גם הם מדהימים ואולי בכלל לא. כך או כך, זכותם. זכותו של דני לא לאהוב את שני. עדיין מצופה ממנו להתנהג אליה בצורה יפה ומכבדת, אלא שהוא חושש לשלוח לה מסרים סותרים, ובאופן מובן, מפני ששני כבר האשימה אותו בכך.
רגע לפני הסופ"ש הזוגי מבקש דני ללבן את הדברים. מסתבר שפלפלים אדומים גורמים לשני אי נוחות, ודני רואה בכך הזדמנות לפתוח בשיחת נפש. לטענתו - במעבר מופלא - היא נראית נינוחה יותר, אבל שני מביעה רצון לחזור "למה שהיו לפני כל הדרמות האלה". מה הם היו, בעצם? למעט רגע יפה ליד המדורה, שבו הצליח דני לא להקיא מחרדה, דני ושני מעולם לא היו נינוחים או זוגיים במיוחד. עכשיו מצפה להם חופשה מפנקת באווירה רומנטית, או בשמה השני, הסוף של דני. שני צריכה אותו רגוע, אבל כפי שלמדנו כבר בירח הדבש, לתפאורות השפעה חריפה על נפשו של דני, והוא מסרב להסתכל באלבום התמונות שמחכה להם בחדר.
לפני שהוא חוזר לסורו הדושי, דני מתעשת בכוח הטיפה המרה וצולל אל הזוועה הדביקה. עדיין קשה לו עם הרומנטיקה, והוא מתחמק מהסיטואציה לחיקויים של עצמו זקן. בשלב הזה, ניכר ששני מבינה כי מוטב לבחור את האתגרים שלך נכון יותר, אבל אין מה לעשות. "אני מאוהבת באהבה", היא משתפת מול המצלמה, והכנות שלה נוגעת ללב.
גם אם נדמה לשני שהנטייה שלה להתאהב מהווה לה חולשה, בטווח הרחוק, אני בטוחה שתגלה כי זו גם החוזקה שלה. אחרי דני היא תמשיך הלאה וגם תמצא אהבה, ואולי עוד שתיים או שלוש או חמש, כי הלב שלה פתוח לעולם. ואכן, כבר עכשיו נראה שהיא מואסת ב"תל אביבי השרוט", ויוצאת לפזז לבדה בחלל החדר בעוד דני, ובכן, נשרט. "יש מצב שאני מפספס", הוא מהרהר לנוכח הפוטוגניות של שני. יש מצב. אבל גם אם כן, הגיע הזמן לשחרר את הפספוס הזה לדרכו.
גם הדס מבינה שצפוי לה נופש מהגיהנום, כשמתברר שבית הנופש החלומי שלה כולל אולי מגוון משקאות מוגזים, אבל רק מיטה זוגית אחת. בדיקה חוזרת מגלה שהמיטה לא נפתחת, ועליה לישון הלילה לצד הכובע ותלתליו. "מה נעשה?", היא שואלת בחרדה. הספה שבחדר לא מתאימה לשינה, ונראה שנותרה רק אופציה אחת. קשה לומר ש"חתונמי" חצתה את הגבול, מפני שהיא חוצה אותו פעם אחר פעם, אבל אין ספק שהלחץ הפסיכולוגי המופעל על הדס לגעת בשי, כנגד רצונה, צורם מתמיד.
שי מאוכזב. לא רק שנכנסה איתו לאותה מיטה ללא רצון, עכשיו היא גם מעזה לא להפגין כלפיו חיבה. אני כותבת את הדברים האלה בחריפות על אף שניכר שכוונותיו של שי טובות תמיד, ושהדס מכילה את חוסר ההבחנה שלו, כי היא רוחשת אליו בכל זאת איזו מין חיבה חברית. אלא שהחיבה הזו, כמו גם החשש לפגוע, מקשים עליה להציב "לא" אסרטיבי וברור.
עכשיו, חברים, אנו למדים שיעור יפה במשחק: לרוב המסרים הקשים ביותר נאמרים בקלילות, בצחוק, בדרך אגב, עד שאפשר כמעט שלא לשים אליהם לב. "איך אתה נהנה שאני סובלת", פולטת הדס בחצי חיוך, בזמן ששי טומן מצלמה בפרצופה, תופס כ-90% משטח המזרון. "זה החלק הכי כיף ביום שלי", הוא משיב. "אני רואה", ממשיכה הדס בחיוכה, "זה קצת מטריד". והיא צודקת, זה מטריד מאוד. קודם כל, הסיטואציה הכפוייה מטרידה כשלעצמה. אחר כך, מטריד ששי שמח כל כך בקרבתה גם כשידוע לו שהיא סובלת. הסצנה הזו מלמדת איך יכול אדם בחביבות גדולה, חיוך תמים וכוונות טהורות, לרמוס את רצון האחר בעבור רצונותיו שלו.
לא האמנתי שאתגעגע לסצנות של עינת ולירון, אבל אחרי מראות כאלה דווקא מתחשק להניח מדי פעם מבט על שומר מסך. לאחר שפירקה את תכולת ארונה, מצוידת למסע של יומיים מספיק כדי לפרנס סניף ויצ"ו שלם, יוצאים עינת ולירון אל מעבר לקשת. "איך אני יכול להיערך לזה?", מתבדח לירון על השלט המזהיר מגמלים שבדרך. "לנסוע לאט", משיבה עינת. אם בפרק הקודם תהה לירון האם עינת תתלווה אליו לאירועים ומסיבות, נראה שהוא קיבל את התשובה שלו.
אבל אין תשובה של עינת שיכולה לייבש את אהבתם, וכעת הם תוהים האם החוויה הנוכחית שלהם מקסימה כמו ירח הדבש, או מקסימה שלא כמו ירח הדבש. היא טוענת שהייתה הרבה יותר לחוצה אז, אבל אף אחד מאיתנו לא ראה שינוי כלפי חוץ. מעולם גם לא ראיתי על עינת יותר מהבעה אחת, אבל לדבריה, לאורך תקופת היכרותם החלה לחייך עם השיניים. עם שיניים או בלי, לירון מוקסם ממנה, ודפדוף באלבום החתונה כמעט מביא אותו לידי דמעות. חיפשתי משהו שנון לומר, אלא שכמו דני, לפעמים גם אני פשוט מוכרחה להניח את הציניות בצד. כשמתוקים, אז מתוקים.
בדומה לעינת, ושלא במפתיע, מתגלה גם קארין כאורזת כפייתית. רק שבשונה מלירון, איתמר כבר מכיר את הטרלול ומסרב לתת לו יד. הוא כן מוכן לעזור להפשיט אותה, וזה כנראה הכי הרבה סקס שנשמע עליו ב"חתונמי" אי פעם. "למה זה כל כך מביך אותך?", שואל איתמר את קארין, שאלה רטורית עבור בחורה שמסרבת לחשוף בפני המצלמה את נקבוביות העור שלה.
בפרטיות, תוהה קארין בדיקציה יתרה "האם מה שקיים, מספיק", חורכת עם כל קו"ף את עדשת המצלמה. במרוצת הפרקים, למדתי שחדות הדיבור של קארין עומדת בקורלציה למצבה הרגשי, והפעם נדמה שהיא מנסה לטחון בשיניה בשר לבולונז. גם איתמר מפקפק בהיתכנות הקשר. אחרי שקארין מסרבת להצטרף אליו לשירה במכונית, הוא משתף שהרצינות שלה קשה לו.
לדבריו, הוא אוהב "להסתבלט", ועל זה מסבירה קארין שהיא לפעמים אומרת "חליק", כך ששניהם יכולים למצוא מכנה משותף בסלנג של חלוצים, אבל זה לא מספיק. הם שונים מדי, ולא בהכרח יש ביניהם אשם. אם בתחילת העונה טענתי שה"סתלבטנות" (איכ) של איתמר אלימה, כיום אני רואה בה גם חן ורצון טוב. לעומת זאת הרצינות התהומית של קארין יכולה לדכא בלהות, ובל נשכח שקארין מבאסת גם בנטורל, ללא קשר לאיתמר, כפי שגילינו כבר בחתונה. אין בזה כדי להקל בכך שאיתמר אכן נוטה להיות תוקפני. גם התנצלות על פגיעה בה מסתיימת בציפייה שתשתנה, אבל קארין לא מוכנה עוד להשתנות למענו. "התנצלות מתקבלת", היא חותכת, רשמית כמכתב שימוע.
האינסידנט שבדרך אמנם לא היה נעים, אבל קארין מעולם לא הייתה פקטור משמעותי במיוחד בחוויית החתונמי של איתמר, וגם עכשיו הוא מצליח ליהנות מהזוגיות לגמרי לבד. "סוויטה מפחידה", מתלהב איתמר בהטרוסאחית מדוברת, ומתבל מז'רגון הדודים השיכורים, "סוויטה מפנקת חבל על הזמן, בובה". "חמודה, כן", מייבשת קארין (תאומה של עינת, כאמור), אבל איתמר איתן בדעתו לחגוג את חד פעמיותם של החיים. "בחיים לא נחווה משהו כזה עוצמתי, אנחנו פשוט לא מבינים את זה כרגע", הוא קורא לאוויר החדר, לא מתאר לעצמו את החוויה העוצמתית שנחתה עליו עם שידור התכנית. "גם אתה היית פרטנר מדהים", יוצאת קארין ידי חובה. "זה כיפי", הוא פורס להם שמיכה. "זה לונג", משיבה קארין. שוב, מיהו המעיק ביותר מבין השניים? אני באמת כבר לא יודעת. הצביעו.
בתום ייבושים אינטנסיביים מצד קארין, איתמר פותח - "שום דבר לא טוב לך". קארין, שנתפסה לא מוכנה, נכנסת להתגוננות וממלמלת, "מה אתה רוצה". היא לא מעוניינת לדבר, אבל הוא כן, וכשהיא כן הוא כבר לא, ואת מעגל הקסמים הזה קוטע איתמר. "פתאום נכנסה בי רוח בגרות שאני חושב שגם לקחתי מקארין", הוא מפרגן לשניהם. רוח הבגרות הזאת מתבטאת בדרך שבה איתמר מסיים כל ריב: הוא מכריז שהריב הסתיים, זורק "תביאי נשיקה" ובורח, הפעם למקלחת, שכן אין הרבה לאן לברוח מסוויטה בצפון. "יש לנו רצון אמיתי שיהיה טוב", מעודד את עצמו איתמר לפני המצלמות, "וזה לא דבר שאני רואה הרבה אצל אנשים". למעשה זה נשמע לי כמו רצון די נפוץ, אבל אני אוהבת את המבט על חצי הכוס המלאה.
רגע לפני שנצלול כולנו לדיכאון עמוק, אנו מגיעים לזוג המנצח של העונה, הלא הם ניצן ומנו, שבין אם זוגיותם שרדה או שלא, יינצרו בלבבות כחביבי הקהל. לראשונה הם מדברים על הסוד הגדול של היכרותם באפליקציה, אשר פרטיה המעניינים ביותר ישארו כנראה שמורים בהפקה לדראון עולם. הסוף הקרב מציף בניצן חששות, והיא שואלת את עצמה, בדומה לקארין, האם מה שיש ביניהם מספיק. שלא כמו אצל קארין, במקרה של ניצן השאלה הזו באמת מעניינת.
אין ספק שניצן ומנו משפיעים זה על זה לטובה. הוא עוזר לה לשחרר, היא עוזרת לו להתבטא. מעבר לזה, יש ביניהם משיכה, חברות, צחוק ונראה שגם הבזקים של קסם. מערכת היחסים של ניצן ומנו עשירה בטוב, אבל האם הטוב הזה יחזיק אותם יחד גם בתום הניסוי? השני שבי רוצה להאמין שכן. סביר להניח שבמעמד ההחלטות המטופש מנו וניצן יחליטו להמשיך יחד, וכך מן הסתם גם לירון ועינת - השאלה מה יעלה בגורלם בחיים האמיתיים. באשר לשאר, די ברור שזה חסר סיכוי. אם עוד זוג אחד מלבד הנזכרים הנ"ל ישקר שהוא בעניין, אני אכעס. יאללה, בואו נסיים עם זה כבר.