יש רגעים בהם נדמה שבכל זאת שוררת מעל קיומנו העלוב השגחה עליונה. למשל, כאשר מספקת חתונמי פרק פיצוי על מפגש הזוגות המעפן. פתאום נראה ברור שהמפגשים צריכים להתבצע בפורמט מרובע - היכן שאי אפשר לברוח מהשאלות הקשות. זה לא חיובי לזוגיות בשום צורה, אבל בטוח יותר מעניין.
ובנושא דומה, נסגור פינה מהטור הקודם, שבו טענתי כי עינת הלוקה בתסמונת הדיסקרטיות היתרה ע"ש קארין. פנו אליי צופים שהצדק עמם, וטענו כי יעל היא הראויה לביקורת, על שחשפה את עברה של עינת כאאוטסיידרית לפני בן זוגה לתהליך. ואכן, מאוחר יותר ראינו איך קשייה החברתיים הובילו את לירון לשרשרת חרדות שסופה בשאלון בריאות.
לפעמים קל לשכוח שהאנשים הנשואים שלפנינו יוצאים בסך הכל כמה שבועות, תקופת זמן שבה מותר ואף מומלץ להסתיר צדדים בלתי פוטוגניים באישיותנו. אני מאמינה שגם יעל יודעת את זה, אבל איך היא נוהגת לומר? "אני מתה מסקרנות". חברים, יעל מבינה ריאליטי. תהליך או לא, בא לה סינקים טובים, ובא לה אותם עכשיו. כצופת "חתונמי", איך אשפוט אותה על זה? אל תיאלצו אותי לבחור בין מוסר לג'וס.
כמה מהרגעים הפנתיאוניים ביותר התרחשו על ספת היעל, וכזה הוא גם הפחד שחולק איתנו לירון - מפני גילויה של עינת בסוף התהליך כמפלצת. רגע לפני שכולם קמלים אל תוך השתיקה, מרגיעה יעל: "לא תיתכן ודאות באהבה". טוב שבאנו לטיפול.
מחוזקים בצ'ייסר של חרדה שמים עינת ולירון פעמיהם אל דני ושני, דאבל דייט שמתקיים לחלוטין מיזמתם וכולם רוצים בו. "החיבור ביניכם של דומים או שונים?" עינת מדקלמת מברושור המומחים, רק כדי לענות על עצמה: "אנחנו דומים מדי". אויש, מקסימים שבא להקיא.
שני הזוגות, שעדיין מצויים בשלב השקרים ההדדיים, מרימים לזוגיות תוך טינוף על הפורמט. הכל לדבריהם מושלם חוץ מהמצלמות. שני לא אוכלת את זה, אבל גם לא תורמת שביב כנות לשיחה. כמו במפגש הזוגות הידוע לשמצה, גם כאן היא שומרת לעצמה את הכביסה המלוכלכת, מה שמותיר את האירוע נקי ומשעמם. איפה יעל כשצריך אותה? למה לא החביאו אותה מאחורי איזה עציץ?
למזלם סאני שם, השלפוחית קוראת לו לצאת וגם לגברים בחבורה. בטיול לילי, דני מגלה שהוא מקנא בקשר של לירון ועינת, ומגמגם למול שאלת המשיכה לשני. אין פה מה להסתבך יותר מדי, הקשר בין שני לדני כבר ברור לנו: היא בעניין 100%, הוא בעניין 30% גג. בסדר גמור, עוד רגע מסיימים עם זה, אבל דני מוסיף מכשול ומספר לשני את תוכן השיחה. נכון, היא שאלה, אבל מה קרה לתשובות פשוטות כמו "ספורט" או "מוך טבורי"?
במקום זה הוא מתחיל להתפתל סביב מושגים כמו "אינטימיות" ו"לישון יחד", קוד מוסכם בחתונמית מדוברת לסקס, ופוזל אל הקשר של האורחים המכיל אלמנט נחשק זה. שני, מבאוסה על חייה, מתקוממת בפני המצלמות: "ומה אם לנו יש מה שלהם אין?". בעולמה החלופי של שני, איש אינו בתחרות עם איש וכל קשר הוא מעיין קסום של אפשרויות בלתי נדלות. בפועל, ישנם קשרים טובים יותר מאחרים, וכזה הוא הקשר של עינת ולירון. בתוך תוכה, שני עצמה מעורערת עמוקות באשר לקשר שלה ושל דני, ולכן המשוואה שהוא מנכיח מטריפה אותה.
באופן כללי, אנשים רוחניים נוטים להתגלות כאלה שרוחם קלה להישבר, ואנשי זן מתגלים כאילו שחסרים בדיוק את שלוות הנפש המיוחלת. כך נראית לי גם שני. נפש מאוזנת נמדדת בעתות משבר, והאיזון שאליו היא מתיימרת רלוונטי רק עד נקודת השבר. משם - אופטימיות קיצונית, או שבירת כלים. שנאמר, אדם מודט את שחסר לו.
בינתיים, במקצה המעניין יותר של הישרדות איי הנישואין, שי מאזין לדודו פארוק בעוד הדס "טוחנת" עוגה בגודל אגודל. קרנבל ההפתעות ממשיך לשיעור קרוספיט, או כמו ששי קורא לזה, עוד הזדמנות נפלאה להיות בלי חולצה. אימון המארינס מתקדם כשורה, שיערו של שי מתבדר ברוח, אבל אז, אוי אבוי - הדס מניחה לשי יד על הכתף.
הוא נבהל מעצם הבהלה שלו, ושואל את יעל האם יתכן שהעמיקו מדי באזור הידידות. "לא", משיבה יעל בחדות, כי מי זקוק לדעתה של המטופלת, ומסבירה: "חברים טובים, אין להם את השאלות האלה". על חברים טובים גם לא נגזרת חתונה לעיני מצלמות, אבל למה להתקטנן. כדי להקל על השניים לגשש זה לכיוון זו, רצון שיעל הסיקה שיש גם להדס, היא שולחת אותם הביתה עם תרגיל מגע בכף היד, בכל יום סנטימטר יותר. "עד המרפק", היא מסייגת, והדס נאנחת לרווחה. ואחרי כל זה, יאמר לזכותה של יעל שמהמפגש הזה איש לא יצא מצולק. צריך להחמיא כשיש על מה.
בטרם יפגשו זוג כושל כמוהם, קארין ואיתמר יושבים לאכול - אבל לא עגבניות, סימן ראשון לסערה מתקרבת. בעוד קארין לוחשת לחשים, מבטה מזרה אימים, תשובותיה קצרות, דווקא איתמר הוא זה שמושיט יד לפיוס. "כשתרצי שאני אהיה חלק מהשיחה הזו, אני אהיה", הוא מפליא בתקשורת מקרבת. זה אולי נשמע קונספירטיבי מדי, אבל עוד מישהו הבחין שמאז גייס לעזרתו משרד יח"צ, איתמר יוצא בתכנית נהדר? התכנית כבר צולמה ונערכה. לא יתכן שנברו בה וערכו מחדש, זה מוגזם. אבל אולי בעצם כן? מה קורה כאן?
בין אם הנראטיב הוצג כך מראש או שסובב בכוונת מכוון, אנו למדים מהפרקים האחרונים שאיננו באמת יודעים שום דבר, בעיקר על מה שלא צולם. השבוע, למשל, גילינו ששני גברים נוטים להתפייד מחיי בנות זוגם עם כיבוי המצלמות - קודם עומרי, ועכשיו איתמר. כשחושבים על זה, באף אחד מההקשרים זה לא הפתיע במיוחד. במיוחד לא בהקשר לאיתמר וקארין, שמגייסים למורל הזוגי משחק ארץ-עיר מחלות. "דלקת", "ברונכיט" ו-"זיבה" הן אולי המילים הכי יפות שהוחלפו ביניהם לאורך העונה.
אבל גם הרגע המתוק הזה לא מאריך חיים, כי קארין נזכרת שהיא כועסת. "הכל טוב, באמת", היא ממשיכה להצניע את אשר על לבה, וכך גם במפגש הזוגות 2. לאור החיבור הקסום עם הדס במפגש הקודם, במהלכו שידלה קארין את זו לגעת בשי, החליטה ההפקה לשחזר את ההצלחה בתואנה שנוצר חיבור יחודי בין שי לאיתמר. בעצם, זה לא מופרך - לשי מתאים להתלהב מאיתמר, ולאיתמר מתאים להתלהב ממי שמתלהב ממנו.
הדס, שהשתתקה מול קארין במפגש הקודם, מטרילה הפעם חזרה ושואלת את קארין אם יגורו יחד בתום התהליך. אחרי מספר גמגומים חסר פשר, מתפצלות השתיים לעזרת הנשים, שם קארין ממשיכה לדבוק בגרסת ה"יש רק משיכה". לגבי איתמר זה אולי נכון, אבל אף אחת לא נשארת עם מי שמאכיל אותה כאלה מרורים אם היא לא רוצה אותו בכל נימי נפשה."אם הוא לא ידבר אליי במעשים, בעוד שבועיים אני אדבר", היא מאיימת.
ברגעים כאלה אני פחות פחות רואה בה קורבן. לפעמים היא בפירוש כן, ובפעמים אחרות, איתמר קורבן לא פחות ממנה. דוד רוזנטל כתב בטורו הקודם שקארין מתנהלת בשתי פוזיציות: מכה או מוכה. אחזק ואוסיף שהדבר נכון גם לגבי איתמר. הם מתקשרים בדרך של התאגרפות, מביסים או מובסים, ולכן אולי לאף אחד מהם לא מגיעים הרחמים או הזעם. אולי הם פשוט ראויים זה לזו.
הפעם השוויון שורר גם סביב שולחן הארוחה, וכיוון ששני הזוגות גרועים במידה די שווה, גם הקנאה הדדית: שי מקנא בתשוקה של איתמר וקארין, ואילו קארין מקנאת במחמאות שמרעיף שי על זוגתו. בזכות המפגש הזה מתגלים לנו גם קווי דמיון מפתיעים בין קארין ושי - המתאמצים של העונה. "תנסי לשחרר", מייעץ טוני רובינס הצעיר. באותה הזדמנות, תופסת הדס את איתמר בחרטוטיו, ומהווה לו לפחות לרגע קל חברה לסוד.
בדרכם הביתה, סוף סוף מגלה קארין את מחשבותיה הכמוסות, ומתוודה שנעלבה מחוסר העניין של איתמר בה מחוץ לטווח המצלמות. "אני לא רוצה תגובה אפילו", היא חותכת, מפספסת את הקונספט של שיחה. איתמר המתגונן מגולל לפניה את פנקס הפגישות, אבל כל זה לא משנה את הרגשתה - המוצדקת, יש לומר - שהוא פשוט לא מספיק בעניין. תגובתו, "אני צריך אוויר", לא ממש מעודדת אותה, ודאי לא בצמוד לכינוי "נשמה".
במקום להיפרד הם ממשיכים לפינת האאוטינג של יעל. "אני רוצה להרגיש שאיתמר רוצה אותי", היא מדובבת את קארין. כאמור, מעשה פסיכולוגי תמוה - מעשה טלוויזיוני נחוץ. "אני רוצה להיות איתך", נאלץ איתמר להשיב, והרי לנו התקדמות מדומיינת.
גם האורחים צומחים מהמפגש לאיזשהו משהו, תחליטו אתם מה. שי, שחזר מקבר סביו וסבתו, מגיע לתובנות קיומיות באשר לתפלות חיי החומר, עשיר בכיס אך עני בלב, וכן הלאה. לאור הווידוי הזה מעידה הדס כי היא חשה אליו חיבור רגשי, אבל מי יודע מה זה אומר. גם לי יש חיבור לחתול שלי, ואף על פי כן לא נקיים יחסי אישות, אני מקווה.
תרגיל הידיים בא על מימושו, והדס נוגעת בשי כאילו היא פולה כינים. לעומת דיווחה היבש על הצלחת התרגיל, שי רואה ברגע הזה ביטוי לאהבת אמת, וזה בדיוק מה שמלחיץ בו - הוא עולה מ-0 ל-200 בשניה. לאור זה, אולי השידוך האולטימטיבי בשבילו היה דווקא שני. תחשבו על זה: שני אנשים רוחניים, נטולי סרקזם, נטולי רוע ושוצפי רגש. מנגד, היו יכולים הדס ודני לשתוק באדישות לנצח. או שפשוט כולם יחזרו לטינדר, ושיהיה בהצלחה.