"איפה טעית בפנייה שהגעת אלינו?", שאל עידו רוזנבלום, מנחה "הזמר במסכה", את העיתונאית רינה מצליח שהוזמנה כאורחת לצוות המנחשים של התוכנית, לצד צדי צרפתי, סטטיק ובן אל, שחר חסון ואופירה אסייג.
הוא צחק, אבל צדק. זאת טעות קשה בפנייה. מצליח היא לא סלב. היא עיתונאית בכירה. מה יש לה ולמוניטין שלה לחפש בתוך החגיגה המטומטמת והמטמטמת הזאת? התשובה נמצאת במשפט אחר שנזרק שם לאוויר. מישהו אמר לה שהיא הגיעה לתוכנית "מהקרקס בחדשות". עד כדי כך.
הופעה של דמות עיתונאית כמו מצליח בתוכנית כמו "הזמר במסכה" מטשטשת את הגבולות ומוכיחה שאלה בעצם שתי זירות של אותו קרקס טלוויזיוני ניהיליסטי: הכל מפעל אחד שמייצר רעש חסר משמעות ברובו בכל שעות היממה. לפעמים אלה ספקולציות על התכתשויות של קואליציה ואופוזיציה, ולפעמים אלו ספקולציות על הביצוע של השנאוצר. למה שנאמין יותר לראשונות מאשר לאחרונות? ומהי תקשורת בלי אמון של הציבור שמאחוריה עומדים אנשים שיש טעם במה שהם אומרים?
כמה עצוב לראות עיתונאית בכירה אומרת "ספגטי אתה ענק, אני חולה עליך", או משתעשעת במחשבה שהאיש שמסתתר מאחורי תחפושת השנאוצר הוא עמיתה לחברת החדשות, העיתונאי הוותיק משה נוסבאום. בחציית הגבול הזאת, כך מתברר, מתבזה חברת החדשות של הערוץ כולה.
ולא רק היא כמובן. אם מי שהתמודדה פעם לכנסת כיו"ר התנועה הירוקה מתגלה כמשתתפת בתוכנית שכל מהותה הוא מפגע רעש, ייתכן שהכל אבוד. וזה אחד הנזקים הכבדים של תוכניות כמו "הזמר במסכה" שעוסקות בכלום וכל מהותן היא כלום - כשהן הופכות למוצר דגל טלוויזיוני, הכלומיות מתפשטת ובולעת הכל.
בינתיים, גם בצד השני של הפריים טיים פעלה הטלוויזיה נגד עצמה. המנחה גיא זוארץ התחזה למתמודד ב"אקס פקטור" כדי לקדם את האודישנים לעונה הבאה של "הישרדות". הוא שר (לא רע) את "מסתובב" של אביב גפן ומתי כספי, וזכה לתשואות על האומץ והכנות מצוות השופטים רק כדי להפוך את הכל לבדיחה - את השופטים, שאוכלים את הראש על אמת ושכנוע מדי אודישן והוכיחו במו ידיהם כמה זה שווה; את הצופים, שקיבלו אינספור קדימונים לרגע הזה רק בשביל עוד פרומו בטלוויזיה שגם כך משועבדת לקידום הפריים טיים; וגם את עצמו - אדם מוכשר שכשרונותיו מתבזבזים לטובת ההבל הזה.
וכך הכל מתערבב לו: תוכן בפרומו, חדשות עם קרקס, וטלוויזיה מסחרית שאיבדה את הכבוד העצמי במירוץ אחרי הרייטינג ואוכלת את מעט הקרדיט שעוד היה לה, סוגרת עוד ערב מיותר מול צופים שיש להם פחות ופחות סיבות לצפות בה.