בתחילת העשור הקודם, התכנסו 11 איש במתקן מאובטח ותחת סודיות מוחלטת יצאו למבצע. הם לא בנו פצצה גרעינית, לא פענחו קוד סודי ולא שימשו חבר מושבעים במשפט רצח רגיש, אלא היו מתורגמנים לשפות שונות שתירגמו את "התופת" של דן בראון, וההוצאה לאור כלאה אותם כך כדי שהספר יוכל לצאת לאור בו בזמן ברחבי העולם מבלי שיהיו הדלפות או ספוילרים.
הבמאי הצרפתי רג'יס רונזאר נתקל בסיפור הזה בזמן שהסתובב בעולם עם סרטו הראשון והחביב, "פופולרית", שהופץ מסחרית גם בישראל בזמנו, והחליט לבסס עליו את סרטו החדש, "המתרגמים", שעלה אצלנו בסוף השבוע. כמובן שהקולנוען עשה דרמטיזציה להתרחשויות האמיתיות, כך שאצלו מתברר כי יש חפרפרת בתוך הבונקר של התרגום, ומתחיל מירוץ נגד השעון כדי לעצור את המדליף.
כולנו צורכים את מלאכתם של מתרגמים על בסיס שבועי ואף יומי, אבל מעטים מוקירים או אפילו מכירים את מי שעומדים מאחוריה. כמה מאיתנו צפו ב"משחק הדיונון"? כמה יודעים מי תירגם אותה מקוריאנית? "המתרגמים" הוא מותחן עשוי היטב ומהנה, ומעל הכל הוא הצדעה נדירה לבעלי המלאכה שנותרים מאחורי הקלעים.
"אני אוהב לספר סיפורים על אנשים שבדרך כלל רחוקים מאור הזרקורים, ומתרגמים הם שליחים שחשובים לי באופן אישי", אומר הבמאי בריאיון המתקיים במלון פריזאי לקראת צאת הסרט. "כילד, לא קראתי בכלל, ואז פגשתי ספרן שהמליץ לי לקרוא ספרות אמריקאית, שתורגמה מאנגלית לצרפתית, ו'התאהבתי' בעבודה של מתרגם מסוים, שהעבודה שלו הפכה לחלק חשוב בחיי. מתרגמים הם גשרים בין תרבויות".
פגשת מתרגמים לצורך העבודה על הסרט?
"כן, פגשתי את המתרגם לצרפתית של 'הארי פוטר'. הוא היה צריך להמציא מחדש את השמות של כל הדמויות ושל כל המקומות. זו חתיכת עבודה! היה מעניין גם לפגוש את המתרגם של תומס פינצ'ון, סופר שנמנע מחשיפה אישית ואפילו לא יודעים איך הוא נראה. תרגומים הם לפעמים כמו מלאכת ריגול - אין לך תמונה בראש של הסופר או הסופרת שאתה מתרגם, ולעתים הכל מתבצע בכזו סודיות שאתה פוגש את המו"ל במקום נייטרלי ומעביר לו בחשאיות קובץ של התרגום".
מה הכי הפתיע אותך?
"מצד אחד, יש במתרגמים ובמתרגמות המון אהבה ותשוקה למקצוע. מצד אחר, לפעמים חלק מהם מפתחים שנאה כלפי הסופר או הסופרת שהם מתרגמים, ויש בזה משהו קצת מצחיק. מן הצד השני של הסקאלה, היה לי מאוד עצוב לשמוע על הצרות הכלכליות בעולם הזה. לא כל תרגום הוא ברמת קושי דומה. לפעמים אתה צריך לעבוד על תרגום במשך חודשים, ימים ולילות, ובכל זאת אתה לא מקבל בונוס. רוב המתרגמים עובדים גם בעבודה נוספת כדי לגמור את החודש".
אתה עובר על התרגומים של הסרטים שלך?
"כן, וזה משעשע. אני זוכר שבאחד הדיאלוגים שלי, הדמות אומרת 'כרוב שלי', שזו דרך צרפתית להביע חיבה. באמריקה תרגמו את זה ל'דלעת שלי', כי ככה אומרים באנגלית. זה נחמד שלכל שפה יש את הדרך שלה להעביר אותו רגש".
בניגוד לסיפור המקורי, בסרט אין 11 אלא תשעה מתרגמים ומתרגמות מרחבי העולם, ומגלם אותם
צוות בינלאומי: למבר ווילסון הצרפתי, אולגה קורילנקו האוקראינית, אדוארדו נורייגה הספרדי, סידסה באבט קנודסן הדנית ורבים אחרים. "בחרתי את הלאומים לפי הפופולריות של שפות התרגום, אבל גם לפי האיכות של השחקנים שיכולתי למצוא במדינות השונות", אומר הבמאי.
מה היה האתגר הכי גדול בעבודה על הסרט?
"לביים שחקנים ושחקניות שיש להם שפות אם שונות. זה היה כמו מגדל בבל, אבל הוא לא התפרק. היתה אווירה טובה, ועכשיו כולם מדברים צרפתית טוב יותר".