ההיסטוריה חוזרת על עצמה: פעם כטרגדיה ופעם כצפיית בינג'. בתחילת הסתיו הקודם, כשהעולם היה בשיאה של המגיפה וישראל בדיוק נכנסה לסגר נוסף, עלתה בנטפליקס העונה הראשונה של "אמילי בפריז" וניצלה את הסיטואציה כדי להפוך לבאגט הכי חם על המסך הקטן. בעקבות ההצלחה, הסדרה חודשה לעונה נוספת. רצה הגורל והיא תעלה ביום רביעי, בדיוק כשהעולם שוב מוצא עצמו מסתגר ומחפש למה להתמכר. בצרפתית קוראים לזה דז'ה-וו.
כזכור, הסדרה נקראת בשם צעירה משיקגו, אשפית שיווק במדיה החברתית, הנשלחת להתמחות בעיר האורות בחברת שיווק של מוצרי לייף-סטייל. נוסף למעלליה המקצועיים, היא גם עסוקה מבחינה רומנטית, ונקלעת למשולש אהבה שבו הצלעות האחרות הן השכן שלה, שף בשם גבריאל; וקמי, צרפתייה בת גילה שהופכת במקרה לחברתה הטובה ביותר, ומאוחר יותר מתגלה גם כבת הזוג של השף החתיך.
העונה הראשונה כיכבה בטבלאות הצפייה של נטפליקס, אבל גם ספגה קיתונות של אש. בצרפת התקוממו על הצורה עתירת הקלישאות והסטריאוטיפים שבה היא מציגה את החיים בפריז, ובאמריקה על כך שכמעט כל הדמויות הן לבנות וסטרייטיות. הביקורות הפכו לסקנדל של ממש כשהסדרה קיבלה מועמדות לגלובס הזהב, בשעה שסדרות מוערכות הרבה יותר, שגם הציגו גיוון גדול בהרבה, נותרו בחוץ. זה הוביל לחקירות וחשיפות נגד תא העיתונאים הזרים בהוליווד, שמחלק את הפרס, והשערורייה גרמה לטלטלה כה גדולה, עד שכל התעשייה התנערה מן הגוף הזה. השנה, טקס חלוקת הפרסים שלו אפילו לא ישודר בטלוויזיה.
מאחורי "אמילי בפריז" עומד היוצר הוותיק דארן סטאר, מי שאחראי בין השאר ל"סקס והעיר הגדולה", והוא ושאר השותפים והשותפות ליצירת הסדרה נדרשו לעשות בה את השינויים המתבקשים. וכך, בעונתה השנייה הסדרה קצת פחות דו-גונית. מינדי, חברתה הסינית של הגיבורה בגילומה של אשלי פרקר, תופסת נפח מרכזי יותר, לעלילה נוספו כמה דמויות להט"ביות, ומהותי מכל - לתסבוכת הרומנטית מצטרף גם צעיר שחור, בנקאי לונדוני המגיע לעיר בענייני עבודה, פוגש את אמילי בשיעורי צרפתית ומתחרה בגבריאל על לבה.
"לא ציפיתי שנקלע לפרשייה כזו, אבל אני חושבת שהפכנו את המשבר להזדמנות", אומרת על כך קולינס. "כשיש הזדמנות לעשות טוב יותר, ולדאוג לייצוג נאמן יותר של המציאות, את חייבת ללכת על זה. העונה השנייה משלבת יותר נשים, יותר דמויות לא לבנות ויותר דמויות עם העדפות מיניות שונות, וזה מאוד הלהיב אותי".
הריאיון מתקיים כשיחת זום קצרה, בה נוכחים עוד כמה עיתונאים ועיתונאיות מרחבי אירופה. כשעיתונאית מדנמרק שואלת שאלה, קולינס מכריזה בהתלהבות שאופנה דנית היא האופנה האהובה עליה; כשעיתונאית נורבגית מצטרפת, השחקנית הבריטית מספרת כי בילתה שם לא מזמן את ירח הדבש שלה עם בן זוגה הטרי, הבמאי צ'רלי מקדואל; וכשמגיע תורי, השחקנית מצהירה בהתרגשות "תמיד חלמתי לבקר בישראל!". זו אולי ההזדמנות להוסיף משפט על ייחוסה המשפחתי: אביה הוא כמובן המוזיקאי פיל קולינס, וסבה מצד אימה היה יהודי.
קולינס פרצה לראשונה לפני כתריסר שנים כשהופיעה בצד סנדרה בולוק בלהיט עטור הפרסים "הזדמנות שנייה". לאחר מכן כיכבה גם בסרטים כמו "מראה מראה", אבל רק "אמילי בפריז" הפכה אותה באמת לכוכבת בינלאומית, וסביר להניח שכיום, הדורות הצעירים מכירים אותה יותר מאשר שהם מכירים את אבא שלה.
למרות כל זה, רבים ורבות חשבו כי אמילי בגילומה היא דמות מעצבנת למדי, וקולינס מודעת לכך. "תמיד יהיו אנשים שיפרשו בצורה כזו תכונות כאלה ואחרות של דמויות כאלה ואחרות", היא אומרת. "אני אוהבת את אמילי, כי היא לא מפחדת להודות כשהיא צריכה עזרה, היא פגיעה והיא אמוציונלית, והיא אוהבת את עצמה ואוהבת את העבודה שלה".
"היה מאוד מעצים לקרוא תסריט על אישה שעבודה היא מרכז חייה, אבל זה לא בא על חשבון שום דבר. בהרבה קומדיות רומנטיות קודמות, נשים עובדות הוצגו כוורקהוליות שהקריבה את החיים הרומנטיים לטובת העבודה שלה. אמילי מקדישה לחיי האהבה שלה אותה תשומת לב שהיא מקדישה לחיים המקצועיים שלה, וזה לא מונע ממנה להיות טובה מאוד במה שהיא עושה. רוב האנשים שהכרתי הם כאלה, ושמחתי שהסדרה נותנת לזה ייצוג".
בעונה הזו יש גם יותר מקום לדמות הבוסית הצרפתית שלה.
"כל הבוסיות שלה הן נשים, וכולן חזקות. אני מתה על זה".
מה עוד שונה בעונה הזו לעומת הקודמת?
"בעונה הראשונה אמילי הייתה דג מחוץ למים, ובקושי דיברה צרפתית. מטבע הדברים, הפעם היא מעורה יותר בחברה המקומית. היא לומדת צרפתית, טועמת כל מיני סוגים של אוכל צרפתי ומבקרת בעוד אזורים של פריז חוץ מאשר מגדל אייפל. גם האופנה שלה מקבלת שיק צרפתי יותר, והיא מנהלת יותר שיחות עם העמיתים הצרפתיים שלה ובאופן כללי נהיית יותר פריזאית".
באחד הרגעים האהובים עליי, אחד העמיתים של אמילי לוקח אותה לקולנוע לה שמפו, אחד מבתי הקולנוע היפים בעיר, שמקרין אך ורק סרטים קלאסיים מכל הזמנים.
"זה קולנוע כל כך מגניב! היה כיף לצלם שם".
יש רק בעיה אחת: לא אספר לאף אחד, אבל בסדרה את אוכלת שם פופקורן, ובמציאות הקולנוע הזה לא מוכר פופקורן.
"אני יודעת, אני יודעת".
באחד מן הפרקים של העונה הזו, אמילי חושדת כי אחד הגברים שהיא מעורבת איתם רומנטית עושה לה את מה שידוע כ"גוסטינג" - כלומר, לא יוצר איתה קשר אחרי שהיו ביחד, ומתעלם ממנה כאילו שהייתה רוח רפאים, בלי שום הסבר. היא מגיבה לכך בצורה שנעה בין הקומית לפסיכוטית, וכמובן שאחר כך מגיע טוויסט בעלילה.
"גם לי עשו גוסטינג", היא אומרת כשאני שואל אותה על כך. "פרסמתי ספר אישי לפני ארבע שנים והקדשתי לכך פרק שלם. אף אחד לא אוהב כשעושים לו גוסטינג. אמילי מגיבה כך בגלל שאכפת לה ממי שעשה לה את זה. היא מגיבה לכך בצורה קיצונית ומודה בכל מה שעשתה בלי לנסות להסתתר או לטשטש ראיות, ואני מכבדת אותה על זה".
"גוסטינג" זו אחת התופעות המאפיינות של דורנו. התגובה של אמילי לא הייתה מוצלחת, אבל מה כן אפשר לעשות?
"אני חושבת שגוסטינג נפוץ כל כך כי הכל כל כך נגיש, ולאנשים יש את התחושה שהם יכולים לעבור לדבר הטוב בא בלחיצת כפתור, אז הם לא טורחים להיפרד כמו שצריך ממה שהיה קודם. במקום להודות שמשהו לא עבד, הם פשוט מנתקים קשר, ולדעתי מי שמתנהג ככה מאבד קצת צלם אנוש.
"אנחנו רגילים להקליק ולעבור הלאה, וקל מאוד לשכוח שיש בן אדם בצד השני של השיחה. אם אתה לא רוצה יותר, זה בסדר, אבל לפחות תגיד את זה לצד השני, אל תשאיר אותו ככה, בלי שהוא יודע מה אתה חושב. תקשורת, כנות, פתיחות ופגיעות הן תכונות חשובות. תמיד חשבתי ככה ותמיד אחשוב. יש לי הרבה אמפתיה כלפי כל מי שעשו לו ועושים לו גוסטינג. אני יודעת איך זה מרגיש - זה נורא. זה יכול להיות בהקשר רומנטי, אבל זה גם יכול לקרות בין חברים או לשחקנית שעשתה אודישן וההפקה לא חוזרת אליה".
מן הסתם, רבים ורבות ברחבי העולם יצפו בעונה השנייה. איזה אפקט היית רוצה שיהיה לה?
"נראה שהעולם שוב חוזר לחיות בסגרים, ואני מקווה שהסדרה תספק קצת אסקפיזם, חיוביות וכיף. אני מקווה גם שהיא תעזור לשבור את הקרח ולהתחיל שיחות עם שכנים ובני משפחה שגם צופים בה".