שלום לכם, כאן הפמיניסטית הקפוצה (והאשכנזיה) שאתם אוהבים לשנוא. והספיישל החדש של לואי סי קיי (שזמין לרכישה ב-10 דולר באתר הרשמי שלו) לא מספיק מצחיק, לדעתי. אני כותבת את השורות האלה באצבעות רועדות, כי אני מרגישה שאני יוצאת פה נגד המילייה שלי. שניים מהקולגות שלי שעמם התכתבתי קצרות בנושא הספיישל הזה בימים האחרונים הבטיחו לי שאני הולכת להיקרע מצחוק. אחד מהם צפה בספיישל במלואו, אחד ראה רק את הטיזר ביוטיוב. שניהם היו יכולים לכתוב עליו, אבל ביקשו ממני. לא שאלתי, אבל לתחושתי לעובדת היותי אישה יש חלק בדבר כי, נו אתם יודעים... אוננות פומבית וכל זה. אם אישה תכתוב שהוא עדיין מצחיק אז זה קצת יותר בסדר מאשר שגבר יעשה את זה, ולא משנה כמה woke הגבר הזה. הוא עדיין מצחיק. פשוט לא מספיק.
המילה SORRY באותיות קידוש לבנה עצומות ומוארות היא התפאורה היחידה על הבמה בספיישל של סי קיי. למעשה, אנחנו רואים אותה עוד לפני שאנחנו רואים אותו. אבל מי שמצפה לשמוע התנצלות מסי קיי הולך להתאכזב. מי שמכיר את סי קיי לא מצפה להתנצלות. הקומדיה שלו במיטבה כשהוא לא מתנצל ולא מצטער ובטח ובטח לא מתבייש. המילים הראשונות שיוצאות לו מהפה הן "תנוחת הסקס האהובה עלי היא..." המילים שחותמות את הספיישל הן "כוס רטוב", ובאמצע יש בדיחות על פדופילים, הומואים, בננות, יהודים, חולי סרטן פורטוריקנים ופיגועי ה-11 בספטמבר.
על מה אין בדיחות? על אוננות בפומבי, על מי טו - כי אי אפשר לדבר על זה בלי להתייחס למה שהוא עשה. את זה גם סי קיי בעצמו יודע. אבל הוא לא רוצה לדבר על זה. הבעיה היא שמה שהופך אותו למצחיק כל כך היא העובדה שאין לסי קיי גבולות גזרה ואין לו מעצורים. הוא הכי מעניין ומצחיק, לעתים מבריק, כשהוא יוצא מנקודה A והולך במעגלים פתלתלים של חוטי המחשבה הסוטים שלו עד שהוא מגיע לפינות הכי נסתרות ואפלות בתודעה שלו. בלי פחד ובלי להיבהל מהתובנות של עצמו. שם, שם הוא קורע מצחוק.
וזה לא שאין רגעים כאלה בספיישל החדש שלו. יש כמה וכמה. הסטנד-אפ שלו עדיין מצחיק. פשוט קצת פחות מפעם. אולי זה לא הוא, זו אני? אולי. אבל אני לא יכולה לא לדעת את מה שאני יודעת. ואני יודעת מה קרה. והוא יודע מה קרה (והוא יודע שאני יודעת. וכולנו יודעים), אבל הוא. לא. מדבר. על זה. וברגע שיש משהו שמרגיש לי שלואי סי קיי נמנע ממנו, חושש לדבר עליו, כל השטיק שלו נפגע.
אז בסדר, הוא לא מפחד מיהודים, ולא מהומואים, אפילו לא מנשים שחורות - על כולם הוא מוכן לצחוק ולקחת את הסיכון שיחטוף. אבל בספיישל החדש שלו הוא לא צוחק על זה שהוא אונן מול נשים והטריד אותן מינית. אף מילה על זה. בניגוד למשל למופע שהעלה ב-2019 ואיתו הגיע גם לישראל, ובו דווקא כן הקדיש חלק לנקודת המבט (הווירדית והאפלה) שלו בפרשת ההטרדות המיניות שלו. אלא שגם אז החלק הזה במופע לא היה החזק ביותר שלו, ופחות או יותר מאותה סיבה. כנראה שאפילו ללואי סי קיי יש קצת בושה סביב העניין הזה. וטוב שכך, זה עושה אותו בנאדם קצת יותר סביר (אבל קומיקאי קצת פחות מצחיק).
כשפרשת ההטרדות שלו התפוצצה סי קיי עשה את "מה שצריך" - הוא התנצל ונסוג אל ביתו, שם ישב בשקט במשך כמה חודשים. הסדרה שלו "לואי" בוטלה, הופעות שנסגרו ונמכרו חודשים קדימה בוטלו גם הן והוא ספג הפסדים כספיים שהוערכו בכמה מיליונים טובים. אחרי פחות משנה הוא חזר לבמה, לעשות את מה שהוא באמת יודע לעשות - לא רק היטב, אלא גם אחרת לגמרי מכל השאר. אין ספק שהוא שילם על הפרשה הזאת בחלק מהקהל שלו, אבל רבים חזרו. הקטע הזה של תרבות הביטול הופך הרבה יותר מאתגר והרבה פחות חד משמעי כשזה מגיע למישהו שאתה באמת אוהב.
בקטע על הפדופילים שנמצא ממש בתחילת הספיישל, סי קיי נוגע בסוגייה הזאת בעצמו - בלי לשים לב. אולי בעצם בכוונה. אחרי שהוא לוקח את הנושא הזה, פדופיליה, שנדמה היה לנו עד עכשיו שיש רק דרך אחת אפשרית להסתכל עליו, ומושך אותו מבפנים החוצה כמו שרוול של מעיל שהתהפך, ויחד איתו את הקיבה שלנו שנעה בין קרינג' עמוק לצחוק מביש, הוא מציג את דילמת מייקל ג'קסון: "מייקל ג'קסון בירך אותנו במוזיקה נפלאה. הוא עשה מוזיקה נהדרת. הוא עשה גם עוד כמה דברים... אבל מה גרוע יותר - פדופיל שעושה מוזיקה נהדרת או אחד שלא?" שואל סי קיי ואז גם מחדד: "אפס פדופילים? זה לא בתפריט".
אז באותה מידה אפשר לשאול: מה עדיף? מטריד מינית שיש לו בדיחות מעולות או אחד שלא מצחיק בכלל? למרבה הצער, אפס מטרידים זה פשוט לא בתפריט שלנו, כנראה.