בשבועות האחרונים חזרה ההפקה של "כנר על הגג" לסיבוב נוסף על במות ארצות הברית. אחת מנקודות הפתיחה היתה בוסטון, והתנאים לא היו יכולים להיות אידיאלים פחות: הקורונה משתוללת, מזג האוויר קפוא, ובאולם הקולנוע ממול כולם רצים לראות את "ספיידרמן: הדרך הביתה" ומתעלמים מהעיבוד של ספילברג למיוזיקל "סיפור הפרברים". ובכל זאת, תיאטרון אמרסון היוקרתי היה מלא למדי ביום שלישי שעבר, והערב הסתכם כהצלחה: עם מחיאות כפיים, ביקורת נלהבות בתקשורת המקומית והכי חשוב, בלי מקרים מאומתים.
זו הפקה אמריקאית למהדרין, אבל בתפקיד טוביה החולב מככב יחזקאל לזרוב, שגם עשה זאת בשני הסיבובים הקודמים. הכוכב ישראלי והטקסטים יהודיים להפליא, ובכל זאת יש ב"כנר על הגג" ממד אוניברסלי, אז אפשר להבין למה הוא ממשיך לזכות בתהודה בינלאומית, גם שישים שנה אחרי שעלה לראשונה. הרי דרך הסיפור על מוכר החלב מהשטעטל ושבע בנותיו, עוסק המחזמר בקונפליקטים כמו מסורת מול מודרניות, מולדת מול הגירה, זהות לאומית מול התבוללות. התיאטרון נמצא ברובע צ'יינהטאון של בוסטון, וגם המשפחות שהגיעו לשם מסין יכולות להזדהות עם קורות המשפחה המזרח-אירופאית.
לזרוב הוא כמובן לא הראשון שמגלם את טוביה. קדמו לו אחרים, בראשם חיים טופול, שעשה זאת הן על הבמה והן על המסך הגדול - תפקיד שעליו זכה בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר, הישג תקדימי וחד-פעמי לשחקן ישראלי. יורשו מודע למורשת הזו אבל לא אוהב את המושג "נכנס לנעליים".
"אני לא מתחבר לזה", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות, המתקיים לאחר ההצגה. "המושג הזה לא תורם בשום צורה, ואפילו משתק. אני חושב שכל שחקן תופר לעצמו את המידות שלו. כל תפקיד תלוי בהרבה דברים - הבמאי שעושה את ההפקה, התקופה שבה ההפקה עולה. כיום יש תפיסה אחרת של יהדות, של מערכות יחסים, של החיים, של מה זה מסורת, מה זו אישה ומה זה גבר. זה מדהים איך שתקופה, עם העוגנים התרבותיים והרגשיים שלה, הופכת תפיסות".
לזרוב מבצע את הנאמבר הכי מפורסם מ"כנר על הגג"
איך זה בא לידי ביטוי?
"קח לדוגמה את איך שהקהל מגיב ליחס של טוביה לאשתו. משנה לשנה, התגובות משתנות. כיום, כל פעם שאני מקניט אותה או עושה לה משהו מאחורי הגב - הקהל כבר לא אוהב את זה, ואני יכול להרגיש את זה בתגובות".
באחד מרגעי השיא של "כנר על הגג", טוביה מתעמת עם בתו כשזו מתכוונת להינשא לגוי, וקו העלילה הזה מתכתב עם חייו האישיים של לזרוב. "המשפחה שלי דתית, וגם אני מסורתי בעצמי - מפריד בין בשר וחלב ומניח תפילין כל בוקר, גם בחו"ל. בת הזוג שלי, לעומת זאת, לא יהודייה, וגם הבנות שלנו", הוא מספר. "היום ההורים שלי כבר מאוהבים בה לגמרי, והיא כמו בת שלהם. אבל אתה יכול לתאר לעצמך את התגובה שלהם בתחילה. לשחק את טוביה, שבסופו של דבר מברך את בתו 'שאלוהים יהיה איתך', היה סוג של תיקון מבחינתי".
כמו ב"שטיסל", גם ב"כנר על הגג" יש דמות של שדכנית. מה עדיף לדעתך, שידוכים כמו פעם או טינדר?
"אני שדכן באופי שלי, ויש לא מעט זוגות שאני אחראי להם. אני לא מאמין בשום כפייה, אבל אני יכול להבין את המקצוע הזה. יש דבר כזה מאץ', יש אנרגיה תואמת וחיבור. אלה דברים שאפשר לזהות".
איך אתה פגשת את בת הזוג שלך, אם אפשר לשאול?
"לפני עשרים שנה, בחנות טמבור בשינקין. היא אמרה לי שחבר שלה מגיע לעזור לה, אבל הוא לא הגיע, ומצאתי את עצמי עוזר לה לסחוב את הדברים. אחר כך נסעתי ללמוד תיאטרון בלונדון ונפרדנו לשלום, אבל כשחזרתי לביקור נפגשנו במקרה והתברר שהיא נפרדה ממי שהיה החבר שלה בזמנו - ומאז אנחנו יחד".
יש לכם שלוש בנות משותפות. אתה מעורב בחיים שלהם כמו טוביה בחיים של הבנות שלו?
"בטח, אנחנו מאוד מחוברים. אין אצלנו הפרדה בין תפקידים של אבא ותפקידים של אמא. אני תמיד אבא מאוד נוכח, גם אם לא פיזית. אני גם מאמין שכמו טוביה, אבא צריך להיות מעורב בהחלטות הרומנטיות של הבנות שלו, אבל עוד לא יצא לי להגיד להן שבחור כזה או אחר לא מתאים לי".
וכמו טוביה, גם אתה מדבר עם אלוהים?
"כן, מאז ומעולם. כילד, הייתי מסתגר בחדר, מרים את הראש למעלה ומדבר איתו. שואל אותו שאלות ומתווכח, ואני עושה זאת עד היום. הוא מקשיב לדעתי".
לזרוב בן 47, ומגדיר את עצמו כ"סבא של הקאסט". כולם עושים בדיקות קורונה יומיות ומודאגים עד מאוד שההפקה תוקפא. בינתיים, מה שקפוא הוא מזג האוויר. ההצגה מסתיימת בשעת לילה מאוחרת, וכל המסעדות הטובות כבר סגורות. השחקן מורעב אבל לא מסכים להתפשר, ואנחנו מסתובבים חצי שעה בקור ובחושך בחיפוש אחר מקום נורמלי, עד שמתיישבים במזללת המבורגרים רועשת. חיי הזוהר!
"אני נהנה מאוד מכל הדבר הזה, אבל אחרי חמש מאות הצגות, לפעמים אני פשוט נהנה מזה שההצגה נגמרת", הוא מודה. "טוביה הוא מתנה - זו דמות שיש בה את כל הצבעים שכל שחקן יכול לבקש. הגוון הכי מעניין והכי נדיר זו האכפתיות שלו. הוא אדם שאכפת לו כל הזמן. אין בו טיפה של אדישות, וזו אבהות בעיני".
בישראל זו כבר שעת בוקר, ולזרוב נכנס לסשן התכתבות אינטנסיבי עם ההפקה שהוא אמון עליה. מדובר באירוע רב-תחומי וייחודי בשם "מיצ'ה פיגה", במרכזו ההצגה "האדם המיותר", שהוא עצמו ביים לפי הספר "אובלומוב" של איוואן גונצ'רוב. מככבות: שירה נאור, טלי שרון, גל פרידמן ואחרים. כל זה יקרה בין הארבעה לשמונה בינואר, בהיכל התרבות.
לזרוב גם מתהדר ברזומה קולנועי נאה. אחד מתפקידים החזקים ביותר היה כאבא ב"הגננת" של נדב לפיד - מסעדן שמסרב לטפח את שאיפותיו האמנותיות של בנו, משורר צעיר, כי הוא מבין שבישראל של היום כוכבי התרבות האמיתיים הם שפים, וכי צריך אצלנו הרבה כסף כדי לשרוד.
"כל העניינים האלה של אמנות גבוהה או עמוקה לא מטרידים אותי", הוא אומר. "מה שקשה לי זה אובדן הצניעות. גדלתי על כוכבים שהסתובבו עם טי-שירט ואופניים, אבל הפכנו לחברת שופוני. טוביה רוצה כסף כדי שיהיה לו שקט נפשי ללמוד, לא בשביל מותרות. הוא לא נהנתן".
איך אתה קורא לעצמך כשאתה מזמין קפה בסטארבקס? הם הרי לא מסוגלים לבטא ולאיית "יחזקאל".
"אני לא מזמין קפה בסטארבקס. יש לי בחדר את הקפה השחור שלי".