טלוויזיה

בחזרה לעתיד: העונה הרביעית של "קוברה קאי" היא הבינג' הכי כיפי בטלוויזיה

"קוברה קאי" אולי לא תזכה באמי, אבל הצופים האדוקים שלה כבר יודעים שמדובר באחת הסדרות הכי כיפיות לצפייה בקטלוג של נטפליקס. העונה הרביעית של הסדרה שומרת על הקצב ומוסיפה לו את אחד הנבלים הגדולים של האייטיז

04/01/2022
קרב הענקים מ-1984 חוזר. ג'וני לורנס מתאמן עם דניאל לרוסו ב"קוברה קאי"(צילום: נטפליקס)

שלוש השאלות שנשאלתי הכי הרבה בשנה האחרונה הן: "יש נשק?", "יש תו ירוק?" ו"יש לך המלצה לבינג' טוב?". התשובות הקבועות לשאלות האלה הן: "לא", "כן" ו"קוברה קאי". את שלוש התשובות אני פולט באותה קלות, אבל רק השלישית מעלה לי חיוך על הפנים. "קוברה קאי" מצליחה לשמור על רמה גבוהה כבר ארבע עונות, אבל זאת לא הסיבה שאני נוהג להמליץ עליה לכל אדם. יש סדרות עמוקות יותר, מורכבות יותר וחכמות יותר - אבל אין אף סדרה כיפית יותר.

גם בעונת הרביעית "קוברה קאי" ממשיכה להיות הסדרה המושלמת לצפייה מרתונית זורמת. נכון, היא כנראה כבר לא תגרוף פרסי אמי. ועדיין אין אף סדרה שכבר ארבע עונות ברציפות אני מסיים לראות בתוך בינג' כיפי של יום אחד. כזכור, הסדרה היא עיבוד יצירתי שמבוסס על הדמויות מסרטי "קראטה קיד" מהאייטיז. היא עלתה לאוויר ב-2018 כתוכן מקורי של יוטיוב, בניסיון שלה להיכנס לשוק הטלוויזיה הרווי ממילא. הקהל התאהב בסדרה, גם המבקרים נפלו בקסמה. העונה הראשונה של הסדרה זכתה לציון הגבוה ביותר באתר שקלול הביקורות "Rotten Tomatoes", שהעניק לסדרה את פרס "עגבניית הזהב" לשנת 2018.

טוב לדעת (מקודם)

לנצח את הכאב בלי חשש: בי-קיור לייזר במבצע התנסות חסר תקדים

מוגש מטעם בי קיור לייזר
יחזרו בשנה הבאה לעונה 5. דניאל לרוסו (ראלף מאצ'יו) וג'וני לורנס (וויליאם זבקה)(צילום: קרטיס בונדס בייקר, נטפליקס)

אחרי העונה השנייה הסדרה נרכשה על ידי נטפליקס. העונה השלישית של הסדרה עלתה בשירות בינואר 2021, והעונה הרביעית חתמה את השנה, כשיצאה ב-31 בדצמבר (יום שישי האחרון). את רמת האמון של נטפליקס בסדרה אפשר לראות בכך שהצילומים לעונה החמישית של הסדרה החלו כבר בספטמבר האחרון, שלושה חודשים לפני שהעונה הרביעית עלתה לאוויר (וגם הסתיימו מעט לפני כן).

העונה הרביעית של הסדרה, שכבשה השבוע את המקום הראשון במצעד הסדרות הפופולריות של נטפליקס בישראל, ממשיכה את המסורת ומספקת כיף טלוויזיוני טהור שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים לרגע. היא עושה את זה בצורה מבריקה, כולל טוויסטים בלתי נגמרים ואקשן מלוטש ברמה הכי גבוהה שהטלוויזיה המודרנית מאפשרת. היא עושה את זה בלי להיות צינית, קודרת או מניפולטיבית. פשוט דמויות טובות, כתיבה זורמת והרבה אהבה לסיפור שהיא מבקשת לספר. וחובה להזכיר שהיא גם מצחיקה. זו דרמת נעורים שהגיבורים הראשיים שלה כבר בני 50 פלוס והנבל הראשי שלה בן 75, ואיכשהו זה עדיין עובד, לא מעט בזכות הומור עצמי אפקטיבי.

דרמת הנעורים נשמרת ברקע, וגם ההומור העצמי. מיגל דיאז (שולו מרידואניה), "קוברה קאי"(צילום: נטפליקס)

העונה הרביעית מצליחה להפתיע אפילו את המעריצים הוותיקים, עם סיפור חזק על נקמה מאוחרת שעושה חסד עם הפרנצ'ייז כולו, והופך אותה לטובה ביותר מאז הראשונה. הסדרה ממשיכה לפתח את הדמויות המקוריות ומביאה אותן לשיאים חדשים, כשמקביל היא מוסיפה פיסות נוסטלגיה נהדרות במינון נמוך אך מדויק. ילדי האייטיז יתמוגגו מההומאז'ים הבלתי פוסקים לסרטי "רוקי" (שהגיעו מאותו בית יוצר של "קראטה קיד"), מלחמת הכוכבים ואפילו "בן דודי ויני" - אבל "קוברה קאי" מקפידה לפנות לקהל רחב הרבה יותר, כך שכולל גם צעירים שהרפרנסים המיתולוגיים יעברו להם מעל הראש.

שתי העונות הראשונות התבססו בעיקר על הסרט הראשון בסדרת הסרטים המיתולוגית, בהנחה שמלבד כמה חייזרים מכוכב שבתאי רוב תושבי כדור הארץ מכירים את סיפור המסגרת על הילד שניצח את תחרות הקראטה המחוזית באמצעות אימונים בשטיפת מכוניות וצביעת קירות אצל מיסטר מיאגי המנוח. העונה השלישית כבר דרשה מהצופים היכרות עם הסרט השני בסדרת הסרטים, אך עדיין עמדה בפני עצמה. העונה הרביעית לעומת זאת מתכתבת בצורה שוטפת עם הסרט השלישי והמושמץ (שלא בצדק), ובמובן מסוים מהווה תיקון עבורו. "קראטה קיד 3" אמנם לא התעלה לרמתו של הסרט הראשון, אבל אחרי יותר מ-30 שנה המגרעות הבולטות שלו מרגישות זניחות יותר, ועדיין כיף לראות את הכימיה המופלאה בין דניאל-סאן ומיסטר מיאגי.

כדי לא לפספס את עשרות הרפרנסים והאילוזיות לסרט, מומלץ לצפות ב"קראטה קיד 3" לפני העונה הרביעית, בין אם ראיתם אותו במקור ב-1989 ובטח אם מעולם לא ראיתם. מיטיבי לכת יצפו שוב בארבעת סרטי הסדרה, ומי שממש רוצה לא לפספס אף בדיחה פנימית יצפה גם ב"רוקי 3" לפני.

זוכרים שאפולו אימן את רוקי? אולי כדאי שתחזרו לראות שוב את "רוקי 3"(צילום: imdb)

מכאן ספוילרים לעונה הרביעית של "קוברה קאי", ראו הוזהרתם

העונה ממשיכה מהמקום שנגמרה העונה השלישית, כשדניאל לרוסו (ראלף מאצ'יו) והנמסיס המושבע שלו ג'וני לורנס (וויליאם זבקה) מחליטים לשתף פעולה נגד "קוברה קאי" והעומד בראשו ג'ון קריס (מרטין קוב). האחרון מבין שהוא צריך להביא תגבור לדוג'ו שלו, ופונה אל שותפו מהעבר טרי סילבר (תומאס איאן גריפית), מי שהיה הנבל המרכזי ב"קראטה קיד 3".

דמותו של סילבר מתפתחת בשלושים ומשהו השנים שעברו מאז אירועי הסרטים, אבל בבסיסו הוא נשאר פסיכופת חסר רחמים, בדיוק כפי שהמוטו של "קוברה קאי" דורש. בגובה של כמעט שני מטרים, הנוכחות של סילבר מרשימה כפי שהיא מטרידה, מה שעוזר לסדרה להציג צדדים מורכבים יותר בדמותו של סנסיי ג'ון קריס, שאחרי עשרות שנים מקבל סוג של גאולה, כשהסדרה חושפת את החולשה היחידה שלו.

העונה מלאה ברגעי אקשן מופלאים, שמצולמים נפלא ומבוצעים ללא רבב על ידי חברי הקאסט הצעירים והמבוגרים כאחד. כבר באמצע העונה אנחנו זוכים לשחזור הקרב המיתולוגי מהסרט הראשון, כשלרוסו ולורנס נפגשים לקרב אחד על אחד. גם הקרב המעולה של מיסטר מיאגי מול סילבר וקריס מהסרט השלישי משוחזר כמעט אחד לאחד, כשג'וני לורנס נכנס לנעליו הגדולות של מיאגי. תפקיד שהוא יחליט למלא גם בקשר הרגשי שלו מול מיגל, תלמידו הנאמן שרואה בו דמות אב.

אחד מהנבלים הגדולים של האייטיז. טרי סילבר (תומאס איאן גריפית) ב"קוברה קאי"(צילום: נטפליקס)

קל לשכוח, אולי בגלל שהסרט השלישי של "קראטה קיד" הפך למושמץ כל כך עם השנים, אבל טרי סילבר הוא אחד מהנבלים הגדולים ביותר של הקולנוע באייטיז. כמה ממשפטי המפתח הסדיסטיים של סילבר מהסרט, כמו "מי שלא רואה לא יכול להילחם", "מי שלא עומד על הרגליים לא יכול להילחם" או "מי שלא נושם לא יכול להילחם" חוזרים בכמה דרכים בעונה הזאת, ומעמתים את לרוסו עם הצד שלו באישיות שהוא ניסה להדחיק. למעשה, דניאל-סאן, תלמידו של מיסטר מיאגי, היה תלמיד מצטיין של קוברה קאי בסרט השלישי בסדרה, דבר שהסדרה הדחיקה בחוכמה עד העונה הזאת. התכונות הקוברה-קאיות מתגלות גם אצל בתו סאם, שהקרב שלה מול טורי על התואר הנשי בתחרות האול-וואלי מהווה סיום נהדר לעונה כולה, רגע לפני הטוויסט הגדול.

גם הדמויות של רובי, דיאז ובעיקר הוק ממשיכות להתפתח בעונה הזאת. גם הקשרים הרומנטיים בסדרה זוכים לטיפול דרמטי טוב ברקע, בלי להתעלק על העלילה המרכזית, כאילו הסדרה רוצה להזכיר שמדובר בדרמת נעורים, אבל בסופו של דבר כולנו פה בשביל בעיטות העגור לראש. העונה הרביעית היא הראשונה שבה אנתוני לרוסו (גריפין סנטופיטרו), בנו הצעיר של דניאל, זוכה לתפקיד משמעותי בעלילה. לרוסו הצעיר היה ברקע לאורך כל העונות, והדמות מפתחת מין עלילת מטא משנית על כך שהוא הילד שהוזנח על ידי הוריו לטובת הקראטה. באחד מהקטעים המשעשעים יותר בעונה מאבחנת פסיכיאטרית צעירה את לרוסו, ומאשימה את ההורים בהזנחתו. השחקנית אגב, היא ג'וליה מאצ'יו, בתו של ראלף.

ייתכן כי היה נכון יותר לסיים את העונה עם סוף "טוב" יותר, ולתת לקריס וסילבר להתמוטט יחד עם קוברה קאי. היוצרים החליטו למתוח את החבל עוד קצת, וסיימו את העונה כשלרוסו בוגד בעקרונות שלו ובוחר לשתף פעולה עם אויבו הוותיק, לורנס מוצא את הצד האבהי שלו וג'ון קריס נגרר לכלא על לא עוול בכפו, דווקא רגע אחרי שהציג את הצד האנושי שלו לראשונה. לא בטוח שהיא נחוצה, אבל אי אפשר שלא לחכות בקוצר רוח לעונה החמישית של אחת הסדרות הכי כיפיות על המסך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully