הצגת הקולנוע האחרונה: הבמאי האמריקאי פיטר בוגדנוביץ' הלך אתמול לעולמו בגיל 82. הקולנוען היה נציג של דור הולך ונעלם: דור הקולנוענים האמריקאים שעיצבו מחדש את פניה של הוליווד בשנות השישים והשבעים. רבים מבני הדור הזה, למשל ארתור פן ומייקל צ'ימינו, כבר הלכו לעולמם בעשור הקודם, ואתמול גם הוא הצטרף אליהם.
בוגדנוביץ' נחשב במאי אגדי, ומותו תפס כותרות בתקשורת התרבות האמריקאית. אך למעשה, תקופת הזוהר שלו היתה קצרה עד מאוד - בין סוף שנות השישים לשבעים. הוא נולד בניו יורק ב-1939, בנם של מהגר נוצרי מסרביה ומהגרת יהודייה מאוסטריה. בסוף שנות השישים ביים את סרטו העלילתי הארוך הראשון, בשירותו של אשף הסרטים סוג ב' רוג'ר קורמן. הסרט היה "מטרות", והוא התבסס על סיפורו של חייל אמריקאי שירה למוות ב-18 איש מקומת התצפית של מגדל בטקסס.
ב-1971 ביים את סרטו השני והמפורסם ביותר, "הצגת הקולנוע האחרונה", דרמת התבגרות מלנכולית בשחור-לבן שכמשתמע משמה, התרחשה בעיירה טקסנית גוססת. הוא היה אז רק בתחילת שנות השלושים לחייו, אבל זה לא מנע מן הסרט להיחשב ליצירת מופת, להיכנס לפנתיאון ולזכות באהדה עצומה. בין השאר, הוא היה מועמד לשמונה אוסקרים והזניק את הקריירה של השחקנית סיביל שפרד, שהיתה אז בתחילת שנות העשרים לחייה. בוגדנוביץ' גילה אותה כשעמד בתור לקופה בסופרמרקט והבחין בתמונת דוגמנות שלה על שער של מגזין. מאוחר יותר, היא גם תהפוך לזוגתו.
בוגדנוביץ' היה מומחה בהזנקת קריירות. ב-1973 ביים את סרט המסע היפהפה "ירח של נייר", שבזכותו טאטום אוניל זכתה באוסקר כבר בגיל עשר. בתווך ביים גם את "מה נשמע, דוק?" שזכה אף הוא להצלחה ולהערכה.
אך לאחר מכן, כמו רבים מבני דורו, בוגדנוביץ' התקשה לשחזר את ההצלחה. היה לו רק עוד להיט אחד - "מסיכה" בכיכובה של שר מאמצע שנות השמונים, מלודרמה אפקטיבית שלא היתה שאפתנית, ממזרית או אמנותית כמו שאר עבודותיו, ואולי בשל כך השכילה לתקשר עם הקהל הרחב. סרטים אחרים שלו נכשלו מסחרית ו/או ביקורתית, והוא אף פשט רגל פעמיים.
חייו של בוגדנוביץ', כפי שכתבו בהספד לכבודו בניו יורק טיימס, היו סרט בפני עצמו - סרט עצוב. אחיו הגדול מת בינקותו לאחר שקערת מרק רותח נשפכה עליו, והוריו לא התאוששו מן הטרגדיה.
המוות המשיך לרדוף את חייו של בוגדנוביץ'. לאחר שנפרד משפרד, החל לנהל רומן עם הדוגמנית דורותי סטרטן, אותה ליהק לסרטו "הם צחקו על כולם". היא לא הספיקה לראותו בחייה - בן זוגה אכול הקנאה פול סניידר רצח אותה והתאבד.
לפי הדיווח בניו יורק טיימס, בוגדנוביץ' פיתח אובססיה כלפי הסרט בו השתתפה ונהג לצפות בו שוב ושוב כדי להוקיר את זכרה.
בהמשך, בוגדנוביץ' התחתן עם לואיז סטרטן, אחותה של דורותי. כהרגלו, היא היתה צעירה ממנו בהרבה, ולפי כמה גרסאות, הוא החל לנהל איתה רומן כבר כשהיתה בת 13. היא הופיעה בכמה מסרטיו והם התגרשו ב-2001.
למרות חוסר ההצלחה, בוגדנוביץ' לא איבד את התשוקה לקולנוע והמשיך לביים. סרטו העלילתי האחרון שהופץ בישראל היה "מצחיקה שכזאת" ב-2015. למרות השתתפותם של ג'ניפר אניסטון ואוון ווילסון, גם סרט זה לא הצליח לעורר עניין.
בשנים האחרונות, בוגדנוביץ' היה ידוע כשחקן יותר מאשר כבמאי. הוא גילם את הפסיכולוג של הפסיכולוגית של טוני סופרנו ב"סופרנוס" וגילם תקליטן ב"להרוג את ביל" של קוונטין טרנטינו, שאהב אותו מאוד אישית ומקצועית והעניק לו קורת גג זמנית לאחר אחת מפשיטות הרגל שלו.
בוגדנוביץ' היה מאנשי הקולנוע שאהבו לראות סרטים של אחרים ולכתוב עליהם לא פחות מאשר לביים בעצמם. הוא כתב ביקורות קולנוע, פרסם שלל ספרים בתחום ועבד בתחום האוצרות הקולנועית, בין השאר במוזיאון ה-MoMA. "הוא הנציח את חייהם ואת עבודותיהם של במאי קולנוע יותר מכל אחד אחר בדור שלו", ספד לו היום הבמאי גיירמו דל-טורו.
נסיבות מותו טרם פורסמו. הוא הותיר אחריו שתי בנות ושלושה נכדים.
"בחיים לא אשכח את ההקרנה הראשונה של 'הצגת הקולנוע האחרונה'", ספד לו פרנסיס פורד קופולה, בן דורו. "כל הקהל נעמד על הרגליים ומחא כפיים במשך 15 דקות. אני הרוס מהבשורה על מותו של פיטר. הוא היה אמן גדול ונפלא. הלוואי שינוח בשלום וייהנה מן התשואות שלנו לעד".