ברצף החדשות הבלתי נגמר הכל מתערבב: מה שקרה אתמול בארצות הברית עם מה שקרה שלשום בירושלים, רצח עם דרמה פוליטית, תקנות קורונה חדשה עם, ובכן, תקנות קורונה ישנות. דברים שקרו לפני חודשיים נראים כבר כפולקלור רחוק, אנקדוטה משונה שתיכנס אולי, במקרה הטוב, לחידון טריוויה יום אחד. לפעמים, אחרי שמערכות החדשות מסיימות ללעוס סיפור מכל הכיוונים, הוא נולד מחדש כפרסומת.
והנה דוגמה, סליחה על המילה, אקטואלית: המעצר של זוג התיירים הישראלים מורדי ונטלי אוקנין באיסטנבול שנחווה כאן כטראומה לאומית ממש לא מזמן. הקלות הבלתי נתפסת של המעצר, החשד המופרך לריגול והאפיק הדיפלומטי מאחורי הקלעים העסיקו מדינה שלמה. אלא שבמדינה שבה מתעוררים מדי בוקר לפרשה דרמטית, ואיש כבר לא מצליח לזכור מה קרה רק בשבוע שעבר - גם הסיפור הזה נבלע במכונה, יצא ממנה כתשדיר של חברת ביטוח, וכמעט אי אפשר לזהות אותו עכשיו. הטראומה עכשיו היא פארסה, החרדה היא בדיחה.
בני הזוג שודכו לליאור רז, הלא הוא גיבור "פאודה", לפרסומת החדשה של ביטוח ישיר. סדרת הפרסומות של החברה מציגה את רז בשני מצבים: כגבר שחי על הקצה, לוחם-על שהכל הולך לו כשיש לו ביטוח, וכבכיין אומלל שנאלץ להתחנן על חייו כשאין לו ביטוח. בפרסומת הזאת, כשיש לו ביטוח, הסאגה המתישה והמדאיגה של החזרת התיירים לארץ מתוארת דווקא כמסע גבורה קליל ויהיר שעושה צחוק מהטורקים הרשלנים.
כך זה נראה בגרסת המציאות האלטרנטיבית: במצב שבו הוא "סוגר ביטוח", רז מתפרץ לכלא "חורטוט" (רמת הומור גבוהה, מה יש לומר), זוחל במערת אוורור, מפיל שומר טורקי מאחור במאמץ קל ופורץ את דלת התא - שם נמצאים בני משפחת אוקנין האמיתיים. היא סופרת ימים בכלא; והוא, ככל הנראה, מנסה לחפור מנהרה. לפני שהם נמלטים, הם מבקשים ממנו תמונה - במין קריצה על הסיבה האומללה שהובילה למעצר השווא - רק כדי לקבל מרז נזיפה ידידותית: "לא למדתם כלום, הא?". השלושה בורחים מן הכלא בזמן שהסוהרים שאמורים לשמור עסוקים במזיגת תה או קפה. אחר כך, במצב שבו הוא "ללא ביטוח", רז האומלל מבקש גרר וחילוץ באמצע הלילה, רק כדי לקבל תשובה שלילית. מי שמוציא אותו מהברוך הם - ניחשתם נכון - בני הזוג אוקנין, שמגיעים באוטובוס של אגד.
משעשע, לא? האמת היא שלא לגמרי. ממרחק קצר כל כך בין ההתרחשות לבין הפרסומת, הסלט הזה פשוט מרגיש פגום ומביך, לא נכון, בוודאי חסר רגישות. כמובן, זכותם המלאה של בני הזוג אוקנין לעשות לימונדה מהלימונים המפוקפקים שמשטרו של ארדואן סיפק להם. גם לרז בוודאי מותר להתפרנס. אבל זה הרי לא העניין, ואיש אינו כופר בכך. זה המפרסם שנדרש בחשבון נפש, שכן מה שנלעג כאן הוא אחר: הערבוב הגס שנוצר כאן בין אקשן משועשע בפרסומת לביטוח לבין פרשה חדשותית מטרידה מעמיד את שני המרכיבים על אותו רף מטופש ברצף הדימויים, כאילו אין ביניהם הבדל תהומי. הכל נמעך בוולגריות לאותה עיסה דביקה במטרה למכור מוצר. במילים אחרות: זה לא באמת אסקפיזם, זה ניהיליזם, וזאת אחת הבעיות העמוקות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בעידן הנוכחי.
הרי הפרסומת הזאת לא לבד על המסך: אנחנו רואים שוב ושוב את הדרך שבה הטלוויזיה מוכנה להפוך הכל - דברים אישיים ואנשים רציניים - לבדיחה מטופשת, ולא כסאטירה. כמו איתמר גרוטו בזמר במסכה, כמו נועה קירל נפרדת מהכפיל של מרגי בפרסומת של יס - המיחזורית הזאת בולעת הכל, ומקיאה. זה לא בריא לנו כחברה.